קינג קונג
יתכנו
ראיתי את הסרט אתמול. עד אולי השעה השנייה (יש שלוש שעות של סרט) הייתי בטוח שאני אקטול לגמרי את הסרט. אבל השעה האחרונה הצליחה להציל קצת את המצב. קצת. את הסיפור רובכם כנראה מכירים, על צוות השחקנים שמגיע לאי בודד, שבעיקרון אמור להיות מקום שאף אחד עדיין לא גילה, במטרה לצלם סרט. סבבה. אבל למה למשוך על זה שעה שלמה? ראיתי לפי האנשים שישבו מסביבי, שמהר מאוד נמאס להם ממה שקורה בסרט, כי, טוב, הבטיחו לנו קוף ענק, לא תסריט רדוד שלא נראה שהולך לשום מקום. אחד מרגעי השפל בהתחלה הוא כשאחד משחקני המשנה פונה אל הדמות של השחקנית ואומר לה, "אני יודע כמה היו קשים חייך, וכמה תמיד רצית להגשים את החלומות שלך. ואני יודע שלא קיבלת עזרה מאף אחד והיית צריכה לעשות את הכול בעצמך, ואני יודע..." כן, בדיוק, מדובר באחד מהמונולוגים שאף אחד לא היה אומר בחיים האמיתיים, אבל איכשהו בסרט זה פשוט "מתאים". אני חייב להודות שמהרגע בו הם מגיעים לאי (יש איזה חצי שעה של המסע בספינה) דברים לוקחים פוש רציני קדימה. הילידים במקום הזה מ-פ-ח-י-ד-י-ם. עשו אותם מצוין, ואי אפשר שלא להצטמרר. (רק תחכו לזקנה עם השפם). הקוף הגדול מופיע לבסוף, בסצנה שמתחילה מצוין, ואז נגמרת ב..."זה הכול?" מכאן מתחילה שרשרת הרפתקאות, כשהילידים האלה חוטפים את השחקנית הראשית (שמשחקת נפלא) במטרה להקריב אותה לקונג. האפקטים מתחילים להשתולל באחת מהסצנות המרהיבות ביותר שראיתי בקולנוע. אני לא יודע כמה אמין כל הקטע של בריחת הדינוזאורים הגדולה, אבל היא פשוט תענוג לעיניים. תחשבו... דומינו. הדינוזאורים, למרות שחזקים מבחינה ויזואלית, הם בעלי נטייה להופיע כמעט בכל מקום, אפילו שממש אין ביניהם קשר. ככה יוצא שחברינו צריכים להתמודד בבת אחת עם עכבישי ענק, חרקים עצומים, ועוד זחלים מימיים ענקיים שמזכירים יותר מדי טוב את אלה מחולית. (כן, ORALD, ח-ו-ל-י-ת). יש קטע שאחד מהם מכוסה בחרקי ענק, שמטפסים עליו בהמוניהם. אז הוא מבקש מנער שנמצא שם לעזור לו. הנער לוקח רובה ומתחיל לירות. עכשיו, תנו לי לצייר לכם תמונה- הבחור שמכוסה בחרקים לא מפסיק לזוז ולהתפתל, הנער עם הרובה לא עומד יציב ובקושי מכוון, אבל כשהוא מתחיל לירות, כל החרקים נפגעים ועפים על הרצפה, בזמן שהבחור במצוקה יוצא מלי שום שריטה. כמה שגלגלתי את העיניים בקטע הזה. בערך בסצנה הזו ציפיתי להופעה פתאומית של אלפים וגמדים רגזניים. משם לפה מפה לשם אנחנו מוצאים את עצמנו בניו יורק. הבנייה של העיר יצאה מדהים, כל התקופה עוברת מצוין, עם דגש חזק על הלבוש. כעבור מספר דקות הכיף חוזר, כשקונג (המדוכא משהו) מצליח לברוח משרשראות הברזל שלו, ומתחיל במסע חיפוש אחרי הבלונדה שלו. (בדרך הוא תופס כל בלונדה שהוא רואה ברחוב, בודק אם היא זו שלו, ואז זורק אותה הצידה כמו עטיפה של מסטיק כשהוא מגלה שזו לא היא). יש שם קטע יפה מאוד בשלג, בדיוק לפני שהצבא נכנס לתמונה ומתחיל בצייד אחר קונג. הסרט כמובן נגמר בסצנה הידועה על ראש הבניין, והיא עשויה מצוין. האמת, אפילו מרגשת מעט. וזהו בעצם. שלוש שעות של סרט, שבאמת לא היה צריך להיות יותר משעתיים. השחקנים טובים, התקופה עוברת יפה, המשחק מצוין, אבל התסריט (בעיקר בהתחלה) מעצבן ויותר מדי קטעים שם נראים לקוחים ממשחק מחשב. לא ציפיתי ליותר מדי, ואיכשהו הצלחתי לקבל אפילו פחות מזה. אפשר לראות, אבל ממש לא חייב.
יתכנו
