קינאה
קצת פורקת.. בעלי במצב שכל שכיר שואף אליו- מקבל משכורת בלי לעבוד. כבר מעל שנה הוא בבית, נדרש לעבודה ל2-3 שעות בשבוע, וזהו. את יומו הוא מבלה בחדר כושר ובקניות (כמו עקרות בית נואשות- אפילו בלי עבודות הבית). אני עובדת משרה מלאה וכמובן שרוב תחזוקת הבית עליי (בישולים, נקיונות, כביסות..). ואני מקנאה, נורא. המצב אמור להימשך עוד שנתיים לפחות. אני יודעת שלגבי העבודה - אין מה לעשות. הוא מרוויח טוב ואין לו אפשרות לשנות משהו כרגע, אבל גם אני רוצה. רוצה להישאר בבית, לקחת את הילדים מהבית ספר בזמן, לבלות עם חברים ובחדר כושר.. יוצא שאני כועסת עליו וממורמרת, ולא יודעת מה לעשות.
והכי גרוע, שלמרות שהוא לא עובד בפועל- הוא עדיין המפרנס ומרוויח הרבה יותר ממני- וטורח להזכיר לי את זה כל פעם שאני כועסת. מה עושים?
קצת פורקת.. בעלי במצב שכל שכיר שואף אליו- מקבל משכורת בלי לעבוד. כבר מעל שנה הוא בבית, נדרש לעבודה ל2-3 שעות בשבוע, וזהו. את יומו הוא מבלה בחדר כושר ובקניות (כמו עקרות בית נואשות- אפילו בלי עבודות הבית). אני עובדת משרה מלאה וכמובן שרוב תחזוקת הבית עליי (בישולים, נקיונות, כביסות..). ואני מקנאה, נורא. המצב אמור להימשך עוד שנתיים לפחות. אני יודעת שלגבי העבודה - אין מה לעשות. הוא מרוויח טוב ואין לו אפשרות לשנות משהו כרגע, אבל גם אני רוצה. רוצה להישאר בבית, לקחת את הילדים מהבית ספר בזמן, לבלות עם חברים ובחדר כושר.. יוצא שאני כועסת עליו וממורמרת, ולא יודעת מה לעשות.
והכי גרוע, שלמרות שהוא לא עובד בפועל- הוא עדיין המפרנס ומרוויח הרבה יותר ממני- וטורח להזכיר לי את זה כל פעם שאני כועסת. מה עושים?