מלאני קליין (אחת ממשיכיו של פרויד) עשתה הבחנה בין שתי סוגים של קנאה:
Envy - תחושת זעם על כך שלאדם אחר יש משהו טוב, נחשק או מהנה. צרות העין היא רצון לקחת את הטוב הזה מהאחר. "אם לי אין - גם לו לא יהיה". להרוס לו.
Jealousy - האדם מרגיש כי אהבת האחר נגזלה ממנו או עשויה להלקח ממנו על ידי אדם שלישי שנתפס כיריב. אופציה אחרת היא כשאני רוצה להשיג משהו שיש לאחר, אבל מבלי הרצון לפגוע במי שכבר יש לו (יותר לראות בזה דוגמא - לאן אני שואף להגיע וכו').
אז דבר ראשון, זה מאוד תלוי על איזה סוג של קנאה את מדברת. הסוג הראשון הוא בלתי נסלח ולא הייתי נשארת עם אדם שרוצה להרוס לי בגלל שלו לא טוב, לא משנה כמה טוב הוא היה אליי עד כה. זה הצד המכוער, ההרסני והמגעיל של הקנאה והיא מכלה כל דבר טוב בין שני אנשים.
הסוג השני של הקנאה הוא מובן, אפילו יותר ממובן. רובנו נוטים לראות ברוב הזמן את מה שיש לנו כמובן מאליו. זה די הכרחי, כי אחרת היינו חיים בחרדה קיומית כל העת. אבל זה מאוד הגיוני שמידי פעם מתעורר הפחד שאולי אאבד את מה שכבר יש לי או שאולי לא אצליח להיות "מאושר / מוצלח / יפה וכו' כמו... X" או שלא תהיה לי "זוגיות כמו של X ו-Y". ואם בן הזוג שלי לפעמים יחווה סוג של תקופה, שבה הוא יותר זקוק לי לידו ובגלל זה יהיה יותר רכושני כלפי, לגיטימי.
אבל אני לא אסכים שיגבילו אותי.
הייתי במספיק מערכות יחסים בהן בן זוג גרם לי - ביודעין או בעקיפין, בדרישה או בשכנוע או אפילו דרך שתיקה - לוותר על דברים או אנשים שהיו חשובים לי בחיי. פעם לא ידעתי לזהות את זה בזמן או להפריד רגשות של אהבה מרכושנות.
אני גם חושבת, שככל שאתה שלם עם עצמך, אתה נהיה אדם פחות קנאי. כך שעדיף תמיד, במקום לנסות לשנות את הבן זוג, לעבוד על האני שלך ועל התחושות הפנימיות, של ערך עצמי, של אמון, של כבוד.
עם בן הזוג הנוכחי, יש זוגיות מאוד פתוחה, אוהבת, מכבדת ומפרגנת. אני בעד שיצא, גם בלעדיי. שיהיו לו ידידות, שיתחילו איתו (מה אכפת לי שיקבל חיזוק לאגו?). שידבר עם מי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה (כל עוד הוא לא מדבר עם אחרים על הדברים האישיים שלי). כל עוד הוא אוהב אותי, כל עוד טוב לנו יחד והכל קורה מתוך רצון, אני לא רואה סיבה להפריע אחד לשני בחיים האישיים.
אני גם מאמינה, אולי בניגוד להרבה אנשים, שכמה שקנאה היא לגיטימית, היא לא ממש תורמת. כי אם מישהו רוצה להיות איתך, הוא יהיה ואם לא אז לא. אין לנו שליטה על האחר, ואם האחר בוגד או לא רוצה להיות איתי, אז נכון שמאוד קל לשייך את זה לעצמנו, אבל לרוב זה משהו שקשור אליו - לעולמו הפרטי, הפנימי - או לחוסר התאמה בתוך הקשר. וברור שכמו בכל דבר - קל להגיד, קשה ליישם.
