TULLYKA1987
New member
קיטור....עשן...
אני משתגעת...באמת... בת 20 עוד מעט...ופשוט...לא יודעת...אוף! לא יודעת כבר איך להסביר את זה.. רוב הסיכויים שאני אשמה-כמו בכל גבר שקרה לי בחיים. אבא שלי השתגע גם כן....הפסיק לעבוד לפני כמה שנים בגלל נכות, נראה לי שכשהוא בבית כל יום הוא לאט לאט מתחרפן..ממש ממשתגע.. ויותר גרוע מזה הוא לא יודע לדבר איתי ואלי,למרות שיש מקרים שהוא מקסים ... לא יודעת... אנחנו תמיד רבים, תמיד תמיד תמיד אמא שלי ואחי תקועים באמצע, מסכנים... הדבר המעצבן הוא ,שכן אנחנו די עוליחם אחד לשני על הנרבים אבל תמיד בסוף..או לקראת הסוף הוא דופק הערות מגעילות מרוב עצבים, לא חושב מה הוא אומר לי,ואז "מזיין לי במוח" שהוא לא התכוון למה שהוא אמר.. לדוגמא: הוא אמר לי "את פסיכית" ואז אחר כך אומר "אמרתי שלפעמים את מתנהגת כמו פסיכית" הוא מאשים אותי בדברים סתם! פשוט סתם! אומר שאני שקרנית, שאני שמנה(באמת לא ידעתי!?) {"תאכלי ותתפוצצי.."מוכר לכם?} זה רק בכלליות... אמא שלי,אישה מדהימה ..היא אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי... באמת... זה לא שנאי מחלקת אבל בראש ובראשונה אמא שלי ואז אחי הקטן והכוסון ואז אבא שלי... מגעיל מצידי? אולי.. לא אכפת לי כבר, לא אכפת לי שאני פוגעת, נמאס לי לחשוב על כולם חוץ מעל עצמי.. היא, אמרה לי שבגללי לא טיפלו באח שלי יותר מידי (בגלל התקיפה שלי) ,וגם שאני אשמה בכל מה שקורה בבית. רק אני.. ואז אחרי כמה זמן היא אומרת לי שהיא יודעת שנאי רגישה וזה אבל אני צריכה פשוט להתעלם מאבא כשהוא עצבני אוף זה מעצבן!!! ואח הקטן..מקסים קטן..פשוט ילד מדהים. ואני?! מה איתי?! בחיים לא עשיתי סגירת מעגל עם התקיפה שלי, בחיים לא הייתי שלמה עם עצמי. עכשיו אני בתקופה של חוסר בהירות...לא יודעת מה יקרה איתי, רוצה להסלים עם עצמי ולתכנן לעצמי את העתיד(מה שנושא ממש חשוב בבית...אתם יודיעם..משתחררת עוד מעט....ואז,קריירה,לימודים...בלה בלה) הכל קשור ולא קשור, אני מנסה להלחם בשדים שלי, השנאה העצמית (מגיל 6 בערך אני שמעת שנאי שמנה ולא אוהבים שמנות ומי ירצה בחורה שמנה ....והם לא מוכנים להודות שהם כן מדברים ככה) הרצון להסתגר וגם לפרוח ולהנות, החרדות שלי, האוכל...כן...אוכלת \מרעיבה לפי מצב רוח. טוב...יש לי עוד מלא מה להוציא-אז כתבתי מל-א אז אני אפסיק כאן...
אני משתגעת...באמת... בת 20 עוד מעט...ופשוט...לא יודעת...אוף! לא יודעת כבר איך להסביר את זה.. רוב הסיכויים שאני אשמה-כמו בכל גבר שקרה לי בחיים. אבא שלי השתגע גם כן....הפסיק לעבוד לפני כמה שנים בגלל נכות, נראה לי שכשהוא בבית כל יום הוא לאט לאט מתחרפן..ממש ממשתגע.. ויותר גרוע מזה הוא לא יודע לדבר איתי ואלי,למרות שיש מקרים שהוא מקסים ... לא יודעת... אנחנו תמיד רבים, תמיד תמיד תמיד אמא שלי ואחי תקועים באמצע, מסכנים... הדבר המעצבן הוא ,שכן אנחנו די עוליחם אחד לשני על הנרבים אבל תמיד בסוף..או לקראת הסוף הוא דופק הערות מגעילות מרוב עצבים, לא חושב מה הוא אומר לי,ואז "מזיין לי במוח" שהוא לא התכוון למה שהוא אמר.. לדוגמא: הוא אמר לי "את פסיכית" ואז אחר כך אומר "אמרתי שלפעמים את מתנהגת כמו פסיכית" הוא מאשים אותי בדברים סתם! פשוט סתם! אומר שאני שקרנית, שאני שמנה(באמת לא ידעתי!?) {"תאכלי ותתפוצצי.."מוכר לכם?} זה רק בכלליות... אמא שלי,אישה מדהימה ..היא אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי... באמת... זה לא שנאי מחלקת אבל בראש ובראשונה אמא שלי ואז אחי הקטן והכוסון ואז אבא שלי... מגעיל מצידי? אולי.. לא אכפת לי כבר, לא אכפת לי שאני פוגעת, נמאס לי לחשוב על כולם חוץ מעל עצמי.. היא, אמרה לי שבגללי לא טיפלו באח שלי יותר מידי (בגלל התקיפה שלי) ,וגם שאני אשמה בכל מה שקורה בבית. רק אני.. ואז אחרי כמה זמן היא אומרת לי שהיא יודעת שנאי רגישה וזה אבל אני צריכה פשוט להתעלם מאבא כשהוא עצבני אוף זה מעצבן!!! ואח הקטן..מקסים קטן..פשוט ילד מדהים. ואני?! מה איתי?! בחיים לא עשיתי סגירת מעגל עם התקיפה שלי, בחיים לא הייתי שלמה עם עצמי. עכשיו אני בתקופה של חוסר בהירות...לא יודעת מה יקרה איתי, רוצה להסלים עם עצמי ולתכנן לעצמי את העתיד(מה שנושא ממש חשוב בבית...אתם יודיעם..משתחררת עוד מעט....ואז,קריירה,לימודים...בלה בלה) הכל קשור ולא קשור, אני מנסה להלחם בשדים שלי, השנאה העצמית (מגיל 6 בערך אני שמעת שנאי שמנה ולא אוהבים שמנות ומי ירצה בחורה שמנה ....והם לא מוכנים להודות שהם כן מדברים ככה) הרצון להסתגר וגם לפרוח ולהנות, החרדות שלי, האוכל...כן...אוכלת \מרעיבה לפי מצב רוח. טוב...יש לי עוד מלא מה להוציא-אז כתבתי מל-א אז אני אפסיק כאן...
) עכשיו, או סתם עוד לא התעוררו. ברצינות: טוב להוציא קיטור. אם תקראי את הפורום , יהיה לך ברור שאין שום מגבלה זוגית בשומן ולגבי שאר מה שכתבת, הייתי מציע לך לפנות לאיש מקצוע לייעוץ. חג שמח.