היום אני זומבי
בגופיה, חצאית ומגפיים. השיר ההוא מסוף יב' כותב את עצמו שוב ושוב בתוך הראש, ואני בכלל לא חובבת שירה (כך שזה לא מקסיםמקסים), הלבן של הלילות נשפך לי לימים שנמהלים בלחץ, שקים של לחץ אני נושאת עליי, למכירה בסיטונאות, כדאי לקנות ממני, לפרוק ממני, להתפרק. אני רוצה למצוא את המתג שמשהה את הכל, גם אם יהא עליי לגשש בחושך. או להמציא.