קידוש על הלחם

[נטע....]

קידוש על הלחם

למה טובלים את הלחם במלח 3 פעמים בקידוש?

 

[משה הלוי 20008]

לא הבנתי

א: מקדשים על היין ולא על לחם,רק בשעת הדחק שאין יין מקדשים על הלחם ב: טובלים את הלחם זה מהזוהר

 

[נטע....]

בסעודות שבת שאני משתתפת בהן

נהוג לקדש גם על היין וגם על הלחם. ואז, אחרי הברכה על הלחם טובלים את הלחם במלח 3 פעמים. מה הסיבה לכך?

 

[בדחילו ורחימו]

מתוך הספר "פניני הלכה" מאת הרב אליעזר מלמד:

בעבר היו רגילים לאפות לחמים בלא מלח, ובעת הארוחה היו מלפתים את הפת במלח או סלט או בשר. לפיכך אמרו חכמים, שלאחר ברכת 'המוציא' ראוי לאכול את הפת באופן המשובח ביותר, ולהדגיש בכך את שבח הברכה, לכן נהגו להטעים את הפת שאוכלים אחר הברכה במלח או במאכל אחר שיוסיף בה טעם. ומי שהיה מעוניין לאכול את הפת כפי שהיא, חריבה בלא מלח ושאר מאכלים, לא היה צריך לטבול את הלחם במלח. כיום הלחמים שלנו אפויים עם מלח ותבלינים, נמצא שהלחם שלנו נחשב משובח, ומצד הדין אפשר לברך עליו כפי שהוא בלא להטעימו במעט מלח או סלט (שו"ע קסז, ה). ואע"פ כן, רבים נוהגים להדר לטבול את הפת במלח או סלט, כדי שהאכילה שאחר הברכה תהיה באופן המשובח ביותר. ועוד הידור ישנו, להניח מלח על השולחן בעת הסעודה, כפי המצווה במקדש, להוסיף מלח לקרבנות, שנאמר (ויקרא ב, יג): "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח". ומרמזים בזה שהשולחן דומה למזבח, והמאכל לקרבן, שהוא נותן לאדם כוח לעבודת ה' (רמ"א שם). יש נוהגים על פי הסוד, לטבול את הלחם במלח שלוש פעמים (מ"ב קסז, לג). והטעם לכך, שהלחם רומז למידת החסד, שעל ידו האדם ניזון וחי, ואילו המלח המלוח רומז למידת הדין הקשה, שכאשר השלטון ניתן בידה - העולם נחרב. וכאשר טובלים את הלחם במלח, ממתקים את המלח בזה שאנו עושים אותו טפל ללחם, שאז הוא מצטרף לחסד המזין שבלחם, ובמקום להזיק הוא מועיל. ורגילים להדר בזה בעיקר בשבתות וימים טובים.

 

[אופירA]

לא מקדשים פעמיים

את הקידוש מקדשים על היין. לאחר הקידוש על היין נוטלים ידיים ומברכים על הלחם. זה לא קידוש - לברך על הלחם. אין חובה הלכתית לטבול את הלחם במלח 3 פעמים - זה מנהג המבוסס על הקבלה.

 

[נטע....]

אוקיי, תודה ../images/Emo13.gif

 

[I S A A K]

המקור לטבילת הלחם במלח הוא

משום שאכילת האדם דומה לאכילת המזבח, וישנה מצווה בקורבנות שהוקרבו על המזבח לשים עליהם מלח. בקבלה נתנו טעמים רבים לענין וישנם חשבונות עמוקים מאד בצירופים של לחם ומלח(כמו שניתן לראות האותיות שוות בשניהם ). אחד הטעמים ברובד פשט יותר הוא: אכילת האדם כאשר נעשית בצורה קדושה מעלה את המזון ומקדשת אותו, כיוון שנעשה שותף לקיום גוף האדם לעבודת השם. כך שהאדם מרומם את הבריאה של החי והצומח על ידי אכילתו ותקנה. אבל הדומם לכאורה לא זוכה לתיקון באכילה, ולכן תיקנו לטבול במלח .המלח נחשב לדומם(הוא לא צומח או חי) ובכך זוכה גם החלק בבריאה ששל הדומם לעילוי באכילה.

 

[נטע....]

תודה לכולם על התשובות

 

[ליאור ותמר]

טעם נוסף

מובא ב'ילקוט מעם לועז' שחלק מהקטע של האכילה בשולחן היא הזמנת אנשים שאין להם מה לאכול לסעודה. פעם המזבח היה מכפר ועתה שאין מזבח, אומרים חכמים : שולחנו של אדם מכפר. זה בדיוק הענין של גמילות חסדים. המלח מזכיר את סדום, אשת לוט וכו'. מובא במדרש שאשת לוט- עינה היתה צרה באורחים והיא לא היתה מוכנה לתת להם אפילו מלח. לכן, מידה כנגד מידה- הפכה לנציב מלח. המלח בשולחן בא, בין השאר, גם להזכיר את החיוב שלנו להזמין אנשים לסעוד על שולחננו ולזכור שהעולם קיים בזכות גמילות חסד. אגב, אנחנו חושבים שהחידוש הזה לא מוכר להרבה אנשים, לכן ראינו לנכון לציינו.