פילוסוף רוחני333
New member
קטע טבע:
מרבדי שלל צבעים וגוונים מופלאים מכסים את האזור ואת טווח הראייה. פריחה מתבקעת בנגינה אדירה. סביוני אהבה עפים לאוויר. גבר יושב עם אישה על דשא גדול ומנגן לה במנדולינה, וברקע תיבת נגינה. עצים ירוקי עד מתפתלים בעומקים זה בתוך זה ויוצרים מבנים מסתוריים ומופלאים כנגינת חליל גברית עלומה, חכמה ונוגה. ילדים קופצים בבוקר תווים לתוך מדשאות ברוכות אור. השמש מנצנץ ומזכיר נשכחות ילדות. ילדות משחקות בנדנדות. נערות בתולות מחכות לאהוביהן המלחים השיכורים שיחזרו מהים.
בית:
אימא מכינה מרקים ותבשילים טובים עם ניחוח עדין שמופץ בכל הבית. היא אישה שמנמנה עם סינר לבן עגול וגדול ככלי עץ ישן. ברקע כל היום הקשות חלשות על כלי עץ. סבתא בת אלפיים שנה מיואשת ושולחת את הנכדים להתנדנד לנצח בנדנדות. אימא הרה עם מכת נחושת ערבית על החזה. היא שולחת אנשים לגיהינום במבט עיניה הקפוא. אבי הגאה מלח אוהב ששט לתוך החלומות. הצריף הישן חורק ומקבל אורחים באהבה. אהבת הבית ירוקה ושקטה.
אלוהים:
השמיים אינסופיים ואדירים, ואורות ניאון כחולים משובצים בהם ומאירים בכוח על הארץ כמו תעתוע. אלוהים כועס ושולח ברקים ורעמים לתוך סיוטים של אנשים. אהבתו אינסופית ושופעת זוהר כאוצרות זהב טובים. אהבה המלה הכי קרובה להבנת האלוהות. מתפללים אליו בתקשורת טלפון שחורה ואיומה. התורה גדולה, לבנה וקורנת בעוצמה כאטריות חוכמה. אנשים מאושרים בה בבגדים וחיוכים לבנים וצחים כנהנים משלוות ידיעת הכול. בקצה הרקיע הכי גבוה יש פמוטות זעם ואחריהם דיו שחור נורא שמתמצת את אלוהים לפתית צר ולא מובן לאדם.
תינוק:
נולדתי זוהר אל העולם הגדול ומכווץ בבושה לתוך נקודה בטבור. הקשר לאמי היה בקורים כחולים של אהבה חמה ורכה. אני כמו גוזל שיצא מתוך ביצה בהירה אטומה ותמימה. יש לי שפת מסרים אינפנטילית שבה אני מתקשר וצועד ברגליים גדולות ויחפות על הרצפה הקרה צעד אחרי צעד, לאור הנר העדין והמסוכן של אנשים שאוהבים אותי. אימא כאימא אדמה הגדולה והעגולה שמסתובבת על טבורה בתוך העולם ושואבת אותו אל עומקיה הרועמים. אבא מאיים במעיל שחור וגדול שמנגן כפסנתר. אני מחייך לאנשים בטיפשות חמודה.
ילד:
אני הולך בתוך עיגול כחול חזק של חלומות, שמלא שלל מורכב של דמיונות מסתובבים ומנצנצים. אני פוסע עוד ועוד לגלות פלאות חדשים ומדהימים. אני זוכר ששיחקתי עם מים במגרש משחקים ואמי לידי דיברה בצעקות עם שכנה. גגות כחולים מחכים לבוקר שיגאל אותם. אבא אגדה מרחפת בשמיים. הגננת טיפשה ופותחת וסוגרת את הפה כמו דג, ומניעה את העולם בעזרת מכות בתוף מרים. היא הולכת חומה כאדמה ונעלמת ברחובות עם עגלת תינוק.
נער:
אני ענוג ומרגיש שעושים ניסויים מדעיים על פניי. אני עובר בחולצת מלחים בוכה את צער הנעורים והחיים. אני רוקד ושר סופרן כמשוגע בלי סוף. אני תופס נערות בחיוך וקריצה כשאני נוסע באופניים או באופנוע חדיש מברזל חזק בכבישים סואני אורות וחושך. אני עושה פאן לשערותיי השחורות ומדבר עם החברה שלי במלים מפוצצות ורגשיות מאד של מערכת יחסים. לפעמים הקשרים משעממים כמשחת שיניים נמרחת. אני עובד קשה לבגרויות ומתעייף מהר, כקיבוצניק שעובד כל היום והלילה באווירת המים והרוח והחושך על שרטוט של איזו המצאה גאונית. אני אדם רציני ואוהב.
גבר:
אני אדם רציני שמקבל החלטות קשות ברעש הטרקטור המטרטר של החיים. אני יושב בשקט ומתבונן באנושיותי ובחיי כאמן שמפסל מודל עירום של עצמו. עשיתי מעשים בחיי, הקמתי משפחה למופת עם אהבה שקטה ותרבותית זורמת בבית וגופי התמצק והתמלא בכבדות העול ועייפות הבגרות, גאוות הרצינות. אני לומד וגומע באוניברסיטה נושאים מרתקים שמאירים את מוחי ואת עולמי בכישרונות של נוער מחונן. אני אוהב לקרוא ולכתוב המון, דברים חשובים ורציניים. אהבתי לאשתי אמיתית ומלאה תוכן רגשי עמוק, לא התאהבות פשוטה של מתבגר. יחסינו צמודים מאד ומורכבים מאד. המגע המיני בינינו עדין וסגול כפסלים יווניים עתיקים עם שרירים ועור לבן מרוחים על המיטה. לא נתגרש לעולם, גם לא בגלל מין.
איש מת:
אני דבוק שרוע לאדמה וקורים כולאים יוצאים מתוך אבריי הקפואים. פניי חיוורות עד אימה. אני הופך לשלד מאיים ומהלך עם עצמות ושיניים חורקות ועיני נץ דוממות נוראות. אני מארח את החיים לנצח במערתי שאפר מנומס ומשתק מפחד מפוזר בה על כל הרצפה. אנשים אילמים חוזרים מהים טבועים, מביטים בפריחה בחלון וחוזרים לטבוע בים במשך כל הדורות. מדענים קופצים לתפוס בועות של מחלות קשות באוויר. חיידקים ירוקים ספוגים חזק בשטח ובולטים בדממה ביולוגית חולנית. מחלה סופנית ממארת בוערת בכל האוויר כשואה אטומית אדומה. הדם נספג בקיר ומשתרג איום כשואף לספוג לתוכו את החיים. מנגינה מאיימת מתעצמת ברקע בצליל נמוך ועבה, עד בלתי נסבלות ככיעור סבוני ומזויף.
מרבדי שלל צבעים וגוונים מופלאים מכסים את האזור ואת טווח הראייה. פריחה מתבקעת בנגינה אדירה. סביוני אהבה עפים לאוויר. גבר יושב עם אישה על דשא גדול ומנגן לה במנדולינה, וברקע תיבת נגינה. עצים ירוקי עד מתפתלים בעומקים זה בתוך זה ויוצרים מבנים מסתוריים ומופלאים כנגינת חליל גברית עלומה, חכמה ונוגה. ילדים קופצים בבוקר תווים לתוך מדשאות ברוכות אור. השמש מנצנץ ומזכיר נשכחות ילדות. ילדות משחקות בנדנדות. נערות בתולות מחכות לאהוביהן המלחים השיכורים שיחזרו מהים.
בית:
אימא מכינה מרקים ותבשילים טובים עם ניחוח עדין שמופץ בכל הבית. היא אישה שמנמנה עם סינר לבן עגול וגדול ככלי עץ ישן. ברקע כל היום הקשות חלשות על כלי עץ. סבתא בת אלפיים שנה מיואשת ושולחת את הנכדים להתנדנד לנצח בנדנדות. אימא הרה עם מכת נחושת ערבית על החזה. היא שולחת אנשים לגיהינום במבט עיניה הקפוא. אבי הגאה מלח אוהב ששט לתוך החלומות. הצריף הישן חורק ומקבל אורחים באהבה. אהבת הבית ירוקה ושקטה.
אלוהים:
השמיים אינסופיים ואדירים, ואורות ניאון כחולים משובצים בהם ומאירים בכוח על הארץ כמו תעתוע. אלוהים כועס ושולח ברקים ורעמים לתוך סיוטים של אנשים. אהבתו אינסופית ושופעת זוהר כאוצרות זהב טובים. אהבה המלה הכי קרובה להבנת האלוהות. מתפללים אליו בתקשורת טלפון שחורה ואיומה. התורה גדולה, לבנה וקורנת בעוצמה כאטריות חוכמה. אנשים מאושרים בה בבגדים וחיוכים לבנים וצחים כנהנים משלוות ידיעת הכול. בקצה הרקיע הכי גבוה יש פמוטות זעם ואחריהם דיו שחור נורא שמתמצת את אלוהים לפתית צר ולא מובן לאדם.
תינוק:
נולדתי זוהר אל העולם הגדול ומכווץ בבושה לתוך נקודה בטבור. הקשר לאמי היה בקורים כחולים של אהבה חמה ורכה. אני כמו גוזל שיצא מתוך ביצה בהירה אטומה ותמימה. יש לי שפת מסרים אינפנטילית שבה אני מתקשר וצועד ברגליים גדולות ויחפות על הרצפה הקרה צעד אחרי צעד, לאור הנר העדין והמסוכן של אנשים שאוהבים אותי. אימא כאימא אדמה הגדולה והעגולה שמסתובבת על טבורה בתוך העולם ושואבת אותו אל עומקיה הרועמים. אבא מאיים במעיל שחור וגדול שמנגן כפסנתר. אני מחייך לאנשים בטיפשות חמודה.
ילד:
אני הולך בתוך עיגול כחול חזק של חלומות, שמלא שלל מורכב של דמיונות מסתובבים ומנצנצים. אני פוסע עוד ועוד לגלות פלאות חדשים ומדהימים. אני זוכר ששיחקתי עם מים במגרש משחקים ואמי לידי דיברה בצעקות עם שכנה. גגות כחולים מחכים לבוקר שיגאל אותם. אבא אגדה מרחפת בשמיים. הגננת טיפשה ופותחת וסוגרת את הפה כמו דג, ומניעה את העולם בעזרת מכות בתוף מרים. היא הולכת חומה כאדמה ונעלמת ברחובות עם עגלת תינוק.
נער:
אני ענוג ומרגיש שעושים ניסויים מדעיים על פניי. אני עובר בחולצת מלחים בוכה את צער הנעורים והחיים. אני רוקד ושר סופרן כמשוגע בלי סוף. אני תופס נערות בחיוך וקריצה כשאני נוסע באופניים או באופנוע חדיש מברזל חזק בכבישים סואני אורות וחושך. אני עושה פאן לשערותיי השחורות ומדבר עם החברה שלי במלים מפוצצות ורגשיות מאד של מערכת יחסים. לפעמים הקשרים משעממים כמשחת שיניים נמרחת. אני עובד קשה לבגרויות ומתעייף מהר, כקיבוצניק שעובד כל היום והלילה באווירת המים והרוח והחושך על שרטוט של איזו המצאה גאונית. אני אדם רציני ואוהב.
גבר:
אני אדם רציני שמקבל החלטות קשות ברעש הטרקטור המטרטר של החיים. אני יושב בשקט ומתבונן באנושיותי ובחיי כאמן שמפסל מודל עירום של עצמו. עשיתי מעשים בחיי, הקמתי משפחה למופת עם אהבה שקטה ותרבותית זורמת בבית וגופי התמצק והתמלא בכבדות העול ועייפות הבגרות, גאוות הרצינות. אני לומד וגומע באוניברסיטה נושאים מרתקים שמאירים את מוחי ואת עולמי בכישרונות של נוער מחונן. אני אוהב לקרוא ולכתוב המון, דברים חשובים ורציניים. אהבתי לאשתי אמיתית ומלאה תוכן רגשי עמוק, לא התאהבות פשוטה של מתבגר. יחסינו צמודים מאד ומורכבים מאד. המגע המיני בינינו עדין וסגול כפסלים יווניים עתיקים עם שרירים ועור לבן מרוחים על המיטה. לא נתגרש לעולם, גם לא בגלל מין.
איש מת:
אני דבוק שרוע לאדמה וקורים כולאים יוצאים מתוך אבריי הקפואים. פניי חיוורות עד אימה. אני הופך לשלד מאיים ומהלך עם עצמות ושיניים חורקות ועיני נץ דוממות נוראות. אני מארח את החיים לנצח במערתי שאפר מנומס ומשתק מפחד מפוזר בה על כל הרצפה. אנשים אילמים חוזרים מהים טבועים, מביטים בפריחה בחלון וחוזרים לטבוע בים במשך כל הדורות. מדענים קופצים לתפוס בועות של מחלות קשות באוויר. חיידקים ירוקים ספוגים חזק בשטח ובולטים בדממה ביולוגית חולנית. מחלה סופנית ממארת בוערת בכל האוויר כשואה אטומית אדומה. הדם נספג בקיר ומשתרג איום כשואף לספוג לתוכו את החיים. מנגינה מאיימת מתעצמת ברקע בצליל נמוך ועבה, עד בלתי נסבלות ככיעור סבוני ומזויף.