קטע שכתבתי

katrina12

New member
קטע שכתבתי

אישה לא אישה
מעדיפה אולי להשאר ילדה
רק לא לתפוס את מקומי בעולם
רק להסגר בתוך עצמי, במקום לצאת ולפרוץ גבולות ולהראות את האני האמיתי
מסתתרת תחת מעטה ההפרעה תחת שנים
מבחוץ נראת כל כך חמודה ותמימה
ילדונת צעירה
אך כמה הרס ושנאה יש מבפנים.
רוצה להשמיע את קולי
להראות לעולם את עוצמתי
שלא תלויה בהיקף המתניים
אלא במה שבפנים
נמאס לי לדכא חשקים
להדחיק מה שהדחקתי שנים.
נרמסת ומגיעה לתהומות עמוקים
נופלת וקמה ושורף לי בנפשי ובגופי.

בבקשה עזור לי אלוהים
להשליך את ההפרעה ולשוב אל החיים.
 

levshavur

New member
מרגש!...


קתרינה שלום,
וואו, זה מרגש וחזק מה שכתבת...
אני רוצה להגיד לך ש...לקח לי כמה שניות...לחפש את המילים...
זה כול כך מבטא, מה שהרגשתי אני, במשך שנים, מה שרבות פה מרגישות, איך ההפרעה היא רק 'מסכה' רק 'עטיפה' למשהו עמוק, וכואב בהרבה...
זה חבל להדחיק את מה שיושב בתוכך, במיוחד אם זה מתפוצץ לך בפנים...
את יכולה למצוא דרך חיובית לצעוק את הצעקה שלך.
זה כמו ששנה שעברה כשהייתי על הבמה והרשיתי לעצמי לבכות מול קהל, זה היה כאילו כול הילדות שלי הייתה מרוכזת ברגעים האלה, אבל מלבד מה שזה נתן לי, באופן אישי, זה נתן המון למי שישב בקהל, ואת התגובות קיבלתי אחר כך.
אז אני מאמינה שאם תמצאי לך את המקום הזה, שלך, לבטא בו, לא רק שזה ייתן לך המון, זה יכול להקרין גם לנשים אחרות, וברגע שתתני משהו מעצמך לאחרות, זה יחזק גם אותך. זה כמו שיש כאן כותבות שעצם התמיכה באחרות נותנת להן כוחות נפש להתמודד עם ההפרעה שלהן.
קתרינה, ברגע שתתחילי להתמודד עם 'הר הגעש' של הרגשות שלך, תוכלי גם להוריד ממך את ההפרעה. כרגע ההפרעה 'משרתת' צורך מסוים בחיים שלך, אבל ברגע שיהיה פתרון ל'צורך' הזה ממקום אחר - כלומר דרך ביטוי של רגשות, ו/או עבודה עליהם בטיפול, ההפרעה תרגיש לך 'מיותרת' ולא תצטרכי אותה יותר.
אם את מרגישה לשתף, כאן או במסר, על מה שכול כך צועק בך בפנים,
את מוזמנת.
לבשה.
 
למעלה