לא מטומטם ולא בטיח.
סתם מוגבל שיכלית [סתם סתם, אתה יודע שאני מתה עליך
]. חיחי, זה תמיד קורה לי, כמו סתומה, כשאני מחפשת אחר המשקפיים, מבלגנת את כל החדר, מתעצבנת, מתחילה לצרוח מרוב לחץ: "אההה! איפה המשקפיים שלי, איפה המשקפיים שלי?" ומתרוצצת בהיסטריה טוטאלית ובפאניקה חסרת ישע, עד שאני קולטת שהן בעצם עליי. בהחלט, אחות גאונה יש לך
ומשום מה, אבל ההודעה הזו שלך הזכירה לי פעם, כשהייתי עם סבתא [ז"ל] בסלון שלהם, והטלפון צלצל, ואני קולטת את סבתא מרימה את השלט של הטלויזיה, ועושה עם המבטא הארגנטינאי שלה: "hola?" צלצול הטלפון ממשיך לצלצל, וסבתא שלי ממשיכה: "hola? hola?" עד שהיא מתחילה ממש להתעצבן ולא מבינה למה לעזעזאל זה לא עונה לה: "hola?!?!?! hola?!?!?!?!" ואני פשוט יושבת בצד ונקרעת מצחוק
איזו סבתא היתה לנו, הא? מדהימה. באמת. בקיצור, עמית, "זה צביקי פיקי".