קטנים או גדולים

[ימימה]

קטנים או גדולים

נמרוד (בן שנה ו- 9) נכנס לגן בפעם הראשונה בספטמבר, לאחר שבשנה האחרונה הוא היה חצי שבוע עם מטפלת וחצי בבית. הוא אמור להכנס לפעוטון בקיבוץ, לקבוצה של 16 ילדים, 4 מטפלות, ועם צוות שקיבלנו עליו הרבה המלצות. אז מה הבעיה? נמרוד נולד קטנטן (פחות משני קילו, אבל לא פג), וסבל ממום בלב, ולכן עד גיל 9 חודשים לא התפתח לפי גילו. אח"כ עבר ניתוח והחל "לרוץ קדימה", אבל עדיין הוא נראה כילד בן שנה או קצת יותר- יש אפילו בני שנה שנראים גדולים לידו - מדבר מעט ולא ברור, ומכיוון שהחל ללכת רק בגיל שנה וחצי, הוא גם פחות מוטורי מרוב בני גילו. הוא אמנם ילד עם מזג נפלא, תמיד שמח, מעסיק את עצמו, מרוצה כל הזמן ומסתגל בקלות, אבל הבעיה היא שבפעוטון שבו יהיה, יהיו גם הרבה ילדים, וגם ילדים שגדולים ממנו בשנה כמעט (וכאמור הוא נראה כתינוק גם על יד בני גילו). פתאום נראה לי שזה יהיה "גדול עליו" - גם להתרגל למסגרת של פעוטון וגם להתמודד עם ה"ענקים", ואולי כדאי בכלל להכניס אותו לקבוצת קטנטנים, שיש בה פחות ילדים, רובם קטנים ממנו בגיל, אבל המסגרת פחות תובענית. חמותי חושבת שהפעוטון "יריץ אותו קדימה", ואני מפחדת שהמחיר של ריצה כזאת יהיה גדול מדי עבורו. מה דעתכם?

 

[limori]

גם בגן של רואי יש ילד כ"כ קטן

ושברירי והוא ניראה הרבה יותר קטן מגילו האמיתי. והוא השתלב נהדר בין כל הענקיים בגן. אני היתי שולחת את נימרוד לגן עם ילדים בגילו...והכל יהיה בסדר.

 

[דיויד אבא של רואי]

תנו לילד לשחות בזרם.

אני חושב שהוא יסתדר עם ילדים בגילו. אז הוא יהיה יותר חלש ואם יציקו לו החזקים יותר הוא ילמד להתגונן. וגם מבחינה מוטורית הוא ילמד מהגדולים ויתקדם יפה מאד לפי תאורייך הוא ילד שמח וכניראה שגם חכם - תסמכי עליו והוא ישחה נהדר כמו דג במים.

 

[כרמית מ.]

אני לא חושבת שזה קשור לגודל

גם אוריין נולד קטנטן (כנ"ל: פחות משני קילו, לא פג) והוא עדיין קטן, ויצא שדווקא הקטנים יותר בפעוטון הם גדולים פיזית, מה שעוד יותר מדגיש את ההבדל... אבל בהתנהגות, אני לא רואה שום הבדל. לא ביחס שהוא מקבל מאחרים, ולא ביחס שלו אל עצמו. הוא לא מפחד לחטוף או להתעמת גם עם הגדולים שבחבורה (בלי קשר לעובדה שהמטפלות, וכמובן גם אני, מעודדים תקשורת מילולית ולא אלימה, אני רוצה שהיא תהיה מבחירה ולא מפחד). השיקול המרכזי בעד הקבוצה של הקטנים, היא מספר הילדים. גם אוריין ומיתר יהיו בשנה הבאה בפעוטון של 16 ילדים, וזה נשמע לי המון ומוקדם מדי, והם כבר כמעט בני שנתיים וחצי... אני הייתי מעדיפה לחכות עוד שנה לפני המעבר לקבוצה גדולה. כרגע הם 7 (היו בין 6-9 עד עכשיו), וזה נראה לי אידאלי. בקבוצה קטנה, אפשר להתייחס לצרכים של כל אחד באופן אישי, ולכן פחות משמעותי שהוא גדול יותר (בהנחה שהמטפלות טובות) מהאחרים, ובמיוחד אם, כמו שאת מתארת, מבחינה התפתחותית הוא קצת קטן.

 

[שירלי אמא של פז ושי]

"הקפיצה" תהייה אדירה ואני לא חושבת

שהיא תגבה ממנו מחיר. הספר של צרויה שלו "ילד של אמא" מדבר יפה על כך מנקודת מבט של הילד, כל ילד הינו בעל יתרון יחסי על אחרים לפחות במשהו אחד.כולנו שונים והגודל הפיזי הוא לא תמיד קובע.

 

[דיויד אבא של רואי]

../images/Emo45.gif אהבתי את ההשוואה עם הספר

וזה כ"כ נכון. כרמית, רואי בגיל שנתים וחצי גם היה בקבוצה של 16 ילדים ואני זוכרת שחשבנו ש - 16 זה המון אבל זה הסתדר נהדר. מאד חשוב לדעת מי הגננת או מי המטפלות. יש גננות\מטפלות שגם אם 12 ילדים נורא קשה ויש שזורמות נהדר ומספיקות להעניק לכל אחד ואחת המון. הלואי וילדינו יכלו להיות בקבוצה של מקסימום 10 ילדים אבל לא תמיד זה אפשרי.

 

[limori]

ההודעה ממני ולא מדיויד

 

[כרמית מ.]

אם אפשר לצטט את אמא שלי

בגיל נורא צעיר הופכים אותם מ"אני" ו"אתה" ל"אנחנו" ו"אתם"... אז בגיל שנתיים וחצי זה גבולי (נמרוד, אגב, יותר צעיר), ולכן אנחנו הולכים בתלם (בקיבוץ - אין בחירה, ובשביל לעשות מלחמות צריך סיבה טובה, לא גבולית), אבל יש לי הרבה חששות משנה הבאה. חלק מהם הם חששות "רגילים" של מעבר מסגרת (מטפלות חדשות, חוקים חדשים - טלוויזיה בגן, למשל...), וחלק זו דאגה בגלל גודל המסגרת. בעיקר לאוריין, וזה גם מה שמתקשר להודעה המקורית של צפי - מיתר תסתדר בכל מקום (טוב, כל מקום סביר), אבל לפחות אצלנו, משקל הלידה הנמוך הוא לא רק מימדים פיזיים. קשיי ההסתגלות שלו לעולם נמשכו הרבה מעבר לשבועות הראשונים. ורק עם הרבה הרבה סבלנות ואהבה הגענו למצב הנפלא שלנו היום (אני כל הזמן משוויצה בדברי הפיזיותרפיסטית ההתפתחותית: "בחלומות הכי טובים שלי לא האמנתי שהוא יגיע למצב הזה"), וזה הרבה גם בזכות המטפלת הנפלאה שלו בפעוטון, וגם בזכות העובדה, שהם היו 6-9 ילדים, והיה זמן להתמקד בכל אחד, ולתת תשובות לא רק לילדים כמו מיתר, אלא גם לילדים כמו אוריין (ויצא שהבנות הן "בסדר" והבנים זקוקים לתשומת לב מיוחדת, כל אחד מהסיבות שלו). אני לא רואה את זה קורה עם 16 ילדים, גם עם מטפלת נהדרת. אז נכון, שהיום הצרכים הם כבר פחותים. היום הוא ילד "רגיל" לכל דבר. ועדיין, הוא ילד רגיש, ושצריך הרבה סבלנות וקשר אישי. אנחנו, ניתן צ´אנס לגנון החדש, ונראה איך הולך ולפי זה נראה אם יש צורך לעשות משהו. לגבי נמרוד, ככל שאני חושבת על זה יותר, למרות שאני לא מכירה אותו, נראה לי עדיף קבוצה קטנה אפילו עם ילדים קטנים. ושיהיה בהצלחה בכל בחירה!

 

[דסי אשר]

ימימה-אני בעד לתת לקטנים

להיות קטנים. גם אם בנך לא היה קטן פיזית וחות מפותח מוטורית, כחלק מהפיסה המקצועית שלי, עליה כתבתי במאמר המופיע בדף הקהילה, היא לאפשר ליד להיות ילד קטן ולהתחזק עד גיל שלוש במסגרות אינטימיות. לשמחתי, יש יותר ויתר הורים שמבינים שאין מה לרוץ ויש זמן"לאוניברסיטה" -חוגים, גריה, התמודדות עם הרבה ילדים. דעתה של חמתך מוכרת לי, אך אינני מקבלת אותה. זו דעתי. דסי

 

[נעה גל]

אני דווקא כן חושבת שלגודל גופני יש

השפעה... כי כך לימד אותי הנסיון שלנו. אבל, אי אפשר כמובן, לנתק מגודל פיזי גם את האופי של הילד. אצלנו אורן צריכה להיות ראש לשועלים. לא טוב לה להיות זנב לאריות, ואת הטעות הזו עשינו פעמיים: פעם אחת שהיא היתה בת שנה, והפעם השניה, השנה בגן טרום חובה. היא סבלה אז, וגם השנה מהצקות שנבעו בגלל הגודל הגופני שלה. מצד שני, ראיתי ילדים זערורים שמתשלבים ללא כל בעיה במסגרת של גדולים, אז כמו שאמרתי קודם, יש קשר ישיר גם לאופי הילד ולא רק לגודלו הפיזי. צפי, אם הוא לא יסתדר עם הגדולים... אפשר תמיד להעביר אותו לקטנים. נכון, זה לא נוח, וזה שוב להתרגל למסגרת חדשה, אבל זה תמיד עדיף מאשר להשאיר במסגרת שלא מתאימה! ו

אם תשלחי לי מס´ שמות משתמש שאת מעונינת בהם, וסיסמא אני יכולה לפתוח לך "חשבון" על שמך. אם את רוצה... כמובן.

 

[limori]

נעה במחשבה שנייה אני מאד מסכימה

איתך. פתאם נזכרתי בתקופה שאני היתי בגן ובבית הספר ובהחלט הגדולים שולטים. ופתאם ראש לשועלים קצת נשמע לי מפחיד כשמדובר בילד שלי. לכן כמו שנעה הציעה להכניסו לקבוצה של הגדולים ואם הוא לא ישתלב להעבירו לקטנים.

 

[לאה_מ]

גם אני מצטרפת לדעתה של נעה.

זה מאד אישי ותלוי בילד ובאישיותו. כשעומר נכנס לגן טרום חובה, הוא היה בקבוצה שהיו בה 35 ילדים, מתוכם 9 בגיל טרום חובה והיתר בגיל חובה. עומר בחר לשחק רק עם הגדולים. חברו הטוב היה גדול ממנו בשנה וחצי. אני יודעת שלחלק מהקבוצה של הבוגרים היה קשה לקבל אותו. הם עשו כל שביכלתם כדי לסלק אותו, ואני חייבת לומר, שאני הייתי מוכנה להתייאש. לא הבנתי איך עומר מסוגל להמשיך "להדבק" אליהם אחרי היחס שספג מחלקם. אבל בסופו של דבר ההתמדה השתלמה (מבחינתו) - הם קיבלו אותו לחברה הסגורה שלהם. אני יכולה להעיד שזו היתה בחירה של עומר - אני לא עודדתי אותו לכך, וזה אפילו לא נראה לי רצוי בזמנו. מצד שני, את שירה אני לא יכולה אפילו לדמיין במצבים כאלה.