שסק, גיזום וכל השאר...
גיזום אפשר מייד לאחר סיום עונת הפרי. גם לגזום מבחינה ארגונומית - נוחות ! אצל החקלאים, הגזע מתפצל מגובה של פחות ממטר, כדי להקל על הקטיף. אין צורך בסולמות או אמצעים מיוחדים. הקוטפות מן הכפר השכן, עוברות מעץ לעץ עם 'אדנייות' פלסטיק תלויות על הצוואר וממלאות אותן בפרי. לאוורר את העץ מבחינת גיזום. כל התפצלות של 3 או 4 ענפים, להשאיר את הענף התחתון ואת הענף העליון, ולגזום את השאר, כדי שיתקבל 'עץ פתוח' עם כניסה מכסימלית של אור לתוך העץ וגם יעבור לצד השני, הצפוני, לקבלת מירב פרי בצד הצפוני גם. בנוסף, לגזום ולנסר כל ענף שנראה יבש ומניב מעט פרי. למרוח את החתך בכמות נדיבה של 'משחת עצים'. לשסק יש שרף מתוק, שגם מושך מזיקים (אפשר לטעום את השרף, ממש מתוק ונשטף במים). כל החוכמה בגידול עץ פרי בבית, הוא לקטוף פרי (וכן ירקות, כמו עגבנייות..), כשהם בשלים במידה המירבית וספגו מהשמש, את מירב במתיקות, וייצרו את כמות הסוכרים הרבה ביותר, להבדיל אלפי הבדלות, מפירות שנקטפים בעודם 'בוסר, ע"י החקלאים ("חיי מדף ארוכים"
) ועוברים 'הבחלה', והם למעשה "בשלים" וצבעם תקין, אך טעמם, איום ונורא..! בעיניים סגורות, לא ניתן להבחין בין פרי לפרי - לכולם אותו טעם ו..כמובן שאין ריח. אז.. להשאיר אותם על העץ, כמה שיותר, עד שימתקו לחלוטין.. למה לא להנות מהם ?! מה הטעם של עגבנייה הנקנית 'חצי ירוקה' ומאדימה בקערה על השיש במטבח, מול עגבנייה הנקטפת אדומה, רכה וריחנית והמיץ המתוק, נוזל ממנה על הסנטר... וכך עם שזיפי סנטה רוזה, ותאנים הנקטפות כ"שקייות דבש בצבע סגול".
