אני מגדיר כדתיים מי שמקפידים על קיום מצוות
גם החילונים שאני מכיר לא עורכים "סעודה" ביום כיפור אלא אוכלים רגיל כמו בכל יום. עוד לא שמעתי על אף אחד ש"חוגג" ביום כיפור. אם כי אני יכול לחשוב על סיטואציה שבה יהיה נכון לאדם לחגוג ביום כיפור וזה אם לרוע מזלו יום הולדתו חל ביום כיפור.
 
שאל ניצולי שואה פולנים כמה חילונים הכירו לפני שהחלה מלחמת העולם השנייה וגם אם הם עצמם היו חילונים או דתיים. הרוב יאמרו לך שהכירו חילונים בודדים אם בכלל (חלק בכלל לא הכירו) ושהם היו דתיים והשואה גרמה להם לאבד את אמונתם. הזוועות שראו והעובדה שניצלו בעור שיניהם הוכיחו להם שאלוהים לא השגיח עליהם. תבוא ותטען "הרי הם ניצלו נגד כל הסיכויים, מכאן שוודאי שאלוהים השגיח עליהם", אך לא כך הוא, כמות הנספים הייתה גדולה לאין ערוך מכמות הניצולים וכמעט לכל ניצולי השואה היו קרובי משפחה שנספו בשואה. כולם ניסו ככל יכולתם להינצל אך רק מעטים הצליחו, הניצולים היו "ברי המזל" שהצליחו. המרכאות מכיוון שגם מזלם לא ממש שפר עליהם, הם עברו סבל רב עד שהסתיימה המלחמה וחלקם סחבו (או סוחבים ויסחבו) איתם טראומות למשך כל חייהם. חלקם חיים עם רגשות אשמה שלא ניתן להפטר מהם על שלא הצליחו להציל את מי שניסו להציל.
 
לא הייתה בהיסטוריה תקופה של חילון המוני כמו השואה ולי מובן מדוע. אני אומר יותר מכך, אם יקחו 100 דתיים בני זמננו ויתנו להם להעביר שנה אחת בתנאי מחנה ריכוז (אני לא אומר מחנה השמדה) ויתעללו בהם והם ינסו לברוח ורובם הגדול לא יצליחו, אם תבוא אחרי שנה תגלה שרק בודדים מהם יישארו דתיים. גם בין אלה שיצליחו לברוח אלה שיישארו דתיים יהיו מיעוט קטן. מי שהגיעו למצב שהם בטוחים שרוב תפילותיהם לא עזרו להם ושגם אם אלוהים קיים אין הם יכולים לסמוך עליו אלא רק על עצמם לא יכולים להישאר דתיים.
