קו פרשת המים

arana1

New member
אלא שזו לא רק צרורה אלא גם מפתח לאושר מופלא

כי לדעתי ומנסיוני עם הזמן,ובתמיכה נכונה,אפשר שמתוך הסבך הכאוטי לכאורה של הזיקות והקשרים וההקשרים ויחסי הגומלין ביניהם מתחילות לצוץ תבניות שמאפשרות להתפוצצות הבאה נקודת התחלה ולכן גם סיום טובה יותר
זה תהליך שכאילו חוזר על עצמו ללא כיוון וכוונה וללא שום תועלת
אבל לדעתי אין ספק שהוא הכי משמעותי
(אולי גם בגלל זה אוטיסטים כל כך אוהבים חזרתיות)
כל פעם שאת מתנפצת על הקיר את משאירה צורה מעט שונה
אמנם בניגוד למאיץ בסרן כאן לא מדובר רק בעקבות של מסלולים של חלקיקים אלא בבשר ובדם של נפש שבורה אלא שדווקא משום כך אפשר שנמצא בדיוק את מה שהפיזיקאים לא מוצאים

אני חי הרבה יותר שנים ממך ועדיין לא מצאתי כלום
אבל לא חושב שזה בכלל בשליטתי או בהשגחתי או נתון לבחירתי
ככה נגזר אז אחלה,ננסה לפחות גם להנות מזה קצת
 

ענתנוי

New member
פתרון להצפה

הצפות הן תוצאה של חסימה - סכרים שמונעים זרימה תקינה של מידע. במצב של תובנה - כשפתאום דברים מתחברים והמוח מצליח לראות את התמונה השלמה, הסכרים קורסים והמידע החסום מתפרץ החוצה והופך להפרעה עצבית.

לא היו לה הצפות קודם, כי רק עכשיו יש כנראה סכרים שנובעים מחוסר תקשורתיות בגן.

מגע "לוחץ" יוצר חיבורי תקשורת - מחזיר את תחושת השלמות הגופנית. אפשרויות נוספות הן תנועה מחזורית (כמו נדנדה), צלילים מסוימים וריחות - שעובדים ישר על המערכת הלימבית שקשורה למידע רגשי.
חשוב מאד שהטיפול יהיה רצוני ועצמאי, כי עצם אפשרות הבחירה הכרחית להרגעה - זה מחזיר לגוף את הביטחון בעצמו ובשלמותו.
 
להפך, רק עכשיו יש תובנה, לכן ההצפה...

בחודשים האחרונים סכרים קורסים לה בתדירות הרבה יותר גבוהה מבשנה שעברה (אני מניחה שזה תוצאה של התפתחות טבעית + החלפת הגן). היא נראית הרבה יותר שמחה, אבל גם הרבה יותר מוצפת.

הצפות היו לה כנראה מאז שהיא נולדה, אבל למדתי לזהות אותן רק אחרי שהיא אובחנה (אחרי קפיצת הפיוז הדרמטית והממושכת מאוד שתיארתי בתגובה לאראנה).
 

TikvaBonneh

New member
זה אכן מראה על שיפור בויסות

כשלמדנו על ויסות חושי, למדנו שאם הילד מאוד רגיש מבחינה תחושתית, הוא סוגר את עצמו כדי לא לקלוט כלל דרך החוש הזה, ואז ההיפר סנסיטיביות נראית כמו היפו סנסיטיביות.
עכשיו, שהיא יותר מווסתת, היא יכולה לפתוח את הנעילה ולחוות את החוויות החושיות.
 
ענת כל כך מתחברת למה שאמרת

כי כשאני מסתכלת על הילדה שלי איך היא משחקת או עסוקה במשהו ופתאום היא רצה אלי ומקיפה עצמה עם שתי ידי, אני כבר מבינה שהיא זקוקה ללחיצה הזו שתחזיר לה את האיזון, את הנידנוד הזה שמרגיע ולפעמים היא פשוט מתיישבת עלי ופותחת את הפה בצורה של צעקה ללא קול וזה הסימן שהיא רוצה שאני ישיר לה (לא שיש לי את הקול המושלם לשירה, אבל כנראה שבשבילה הוא מספיק טוב) מה שאני אוהבת אצלה זה שהכשהיא צריכה היא גם יודעת לבקש את זה וברגע שהיא מקבלת את מה שהיא צריכה היא פשוט קמה וממשיכה בשלה.
 
יש לי שאלה מהכיוון השני

הילד שלי היה מאוד מרוחק רגשית, מאוד חסום וכולם עכשיו מאוד מתפעלים איך הוא נפתח ומביע רגשות ואני (במקום לשמוח) מסתובבת בגן ושואלת את המטפלים הרגשיים והפסיכולוגיים איך מגנים עליו מהצפה? אני ממש בלחץ שהפתיחות הזאת תפגע בו, כמו שבטח כבר קרה ולכן הוא הגן על עצמו בהרחקה.
אני מקווה שאני מובנת (אני בטח לא)- משהו גרם לו לפתח את המנגנון הזה של ההרחקה כדי להגן על עצמו ואני לא רוצה שיורידו לו הגנות בלי לתת לו מענה, בלי לבנות תעלות (דימוי מדהים ענת, כל כך נכון). כמובן אף אחד לא מבין על מה אני מדברת. יש פסיכולוגית אחת צדיקה שגם מבינה אותי וגם אומרת שאין מה לדאוג ושהוא שולט ברגשות גם עם הנפנופים שלו. הוא התחיל לדפוק באוזניים לאחרונה, אבל איכשהו זה לא נראה לי משכנע בתור תעלה (למרות שאוזניים בטוח קשור להצפה).

הצילו!!! מרגישה נורא איך כולם גאים בו ואני 'לא'. מה שלא נכון, אני פשוט מפחדת מפגיעה כפולה... כמו שאמרת יפחוצית- אם הם לא מוכנים שלא יעשו כי לוחצים עליהם, שיעשו כי זה הזמן שלהם מתוך ביטחון. עם מאסות הטיפולים שהם מקבלים, לכי תדעי מה שלהם ומה לא- מתי מפשיטים אותם ומתי הם מתפשטים לבד.
 
זו שאלה קשה

אבל בדיוק בגלל זה מדברים כל כך שהטיפולים הורסים אותם ולא עוזרים להם למעשה הטיפולים ממוטטים את מנגנוני ההגנה שלהם. אני כבר כתבתי שלפני שעשיתי שינוי חשיבה והלכתי שבי אחרי דברי המומחים, הבת שלי הייתה מרוחקת שנות אור ממני ומכולם ברגע שהרפתי, ברגע ששינתי את הכיוון בשלושמאות שישים מעלות הילדה נפתחה התקרבה גילתה לנו את עולמה, ושוב היא עשתה זאת צעד צעד, בהתחלה בהיסוס עד שהבינה שהיא יכולה ליבטוח. לדעתי לילדים שלנו יש מנגנוני הגנה טבעיים ולנו אסור להרוס אותם בעזרת המטפלים והמומחים
 
ברגע שהם מוצפים,

אם לא נהרוס את המנגנונים, הם יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות כדי לאסוף את עצמם. אגב ניפנופי ידיים שהרבה אנשים רוצים להכחיד, זה ביטוי לדרך שלהם לאזן עצמם תפסיקי את זה ולקחת להם את היכולת, לכן לא צריך לנסות ולהכחיד סממנים אוטיסטים, הם לא סתם נמצאים שם.
 
אפרופו נפנופים

הדבר הראשון שהדליק נורה אצלנו ועדיין הדבר היחיד 'שמסגיר' אותו (למרות שלא רק אוטיסטים מנפנפים).
הדבר שהכי הפריע לנו בהתחלה והדבר שלא מזיז לנו היום...
 

ענתנוי

New member
יש סיבה לדאגה

אבל את צריכה קודם לברר מה או מי גרם לפתיחות הזו, ואם יש לה מוצא - אם יש למידע שמציף אותו לאן או למי ללכת....
 
ענת אם היה לי תשובה לשאלות לא הייתי דואגת

אבל אין לי.
בינתיים הוא בכה למשל הרגע על משהו מלפני חודש. פעם שנייה שזה קורה, אני מקווה שהוא שומר לי עוד בכיות...
מעבר לזה אין לי מושג.

אין לך איזה עט חפירה לתעלות? לפחות תוכנית של אמסטרדם....
 

ענתנוי

New member
יש...

התחלתי לעבוד על ערכה אישית לשחרור חסימות, ואני מקווה שנגיע בהקדם האפשרי למשהו מאד פשוט, זול וזמין.

אתמול גיליתי שאפילו ריח יכול להיות חזק ודרמטי מדי עבור אוטיסטים, וצריך להשתמש בהידרוסולים (תמצית ריח על בסיס של מים) במקום שמן ארומטי.
שחרור תעלות זו המומחיות של הסינים - כלומר, טיפול במרידיאנים. גיליתי שדיקור ואפילו לחיצה על נקודות הדיקור (כמו שיאצו) יכולים להיות אלימים מדי עבור אוטיסטים, ומספיק גירוי עדין של נגיעה או רטט קל באזור החסום.
קיימות שיטות נוספות לשחרור חסימות כמו טיפולים אנרגטיים אבל גם כאן נתקלתי באותה בעיה - רוב המטפלים אלימים מדי בשבילנו.

העיקרון החשוב ביותר: חופש בחירה, ואת זה בכלל קשה למצוא כיום. אנחנו מפתחים גם תכנית הכשרה למטפלים שמבוססת על ריפוי עצמי ולא על שליטה.
 

dina199

New member
את צודקת בהחלט.

בהחלט יש סכנה שהוא 'יפתח בלי גבול' , כי זה מה שלימדו אותו.
 
למעלה