קושי

[M i c h a l y U S A]

כן ..הגירושים ..

תמיד תהייה האשמה חבויה עמוק בלב אצלנו כי באיזה מקום שברנו להם את התא המשפחתי. את הבטחון..את כל מה שהיה להם. הם היום מתמודדים אם דברים שילדים מבית לא גרוש..לא מתמודדים אבל תמיד נשאלת השאלה..אם היינו נשארים נשואים ..מה הם היו לומדים מהיחסים בין ההורים ואיזה אוירה היתה בבית. אז תמיד תהייה השאלה הזו אם עשינו נכון ביחס אליהם.. וגם הילדים שלי כעסו מאוד..רק היום הם לומדים להבין למה ואיך וכמה..

 

[M i c h a l y U S A]

ציירת כאן עולם מזעזע..

את באמת מאמינה "שגירושים" יוצרים אלימות אצל ילדים? את לא חושבת שכל מקרה לגופו והיכרות שלך אם גרושים אחרים וילדיהם לא ראית אחרת? חושבת שמי שגדל בבית אלים עלול להיות אלים בעצמו..וגם זה לא תמיד נכון. זה כמו שמי שגר בבית עם אב שתיין את חושבת שיהיה שתיין בעצמו?

 

[שלי 9]

ילדת האור לא מסכימה עם אמירתך

הגורפת בנוגע לזה שהגירושים דופקים להם את החיים! אין ספק שישנן השפעות לא פשוטות של הגירושים על הילדים אבל מכאן ועד לדפוק להם את החיים הדרך ארוכה.. הדבר העיקרי בגירושים שיכול ממש לדפוק לילדים את החיים הוא האופן בו ההורים מתגרשים, אם ישנן מלחמות מכוערות בין ההורים, וכמובן (זה הכי חשוב!) - מצב בו האב לא בקשר עם הילדים, או אז חייהם נדפקים.., במידה שהגירושים מתבצעים באופן הכי ענייני ומכובד שאפשר ,וההורים משתפים פעולה ,אוהבים ודואגים לילדים, אזי הנזקים הם מינימליים אם בכלל, בעיני אגב ,נגרמים נזקים עצומים לילדים שגדלים עם שני הורים בבית,עלק בית..בית מלא מריבות, צעקות, חוסר אהבה,..[ומן הסתם הם יאמצו מודלים זוגיים מעוותים..] תודה לאל אני חיה עם הרגשה שהבת שלי גדלה לא רע בכלל בהתחשב בנסיבות, ובעיקר בהתחשב בעובדה שיש לה שני הורים שאמנם לא חיים יחד אבל עוטפים אותה באהבה ודואגים לרווחתה הנפשית והפיזית.

 

[M i c h a l y U S A]

אז

מאוד קשה לענות לך..רק לומר לך: יש לי ילדים כמעט באותם גילאים. ויש לי שניים שבחרו לגור בארץ.אחד אצלי. והייתי שואלת רק דבר אחד: מה היחסים בינו לבין האחים שלו? ההרגשה שהוא מקופח..שיש אפליה..לא תמיד באמת קשורה למצב שהוא נמצא בו היום. בדר"כ ילד אמצעי מרגיש שהוא מקופח..זה די ידוע..השאלה איך מטפלים בזה. המילים שזרק לך? לא חושבת שצריך לקחת את זה באופן אישי אישי..זה לא שנאה..זה הכרזה על הכאב והתסכול שהוא חש. וכאן התפקיד שלך להכנס..ואולי להכניס גם את אחים שלו לצורך העיניין. ולפעמים האחים יכולים להבין הרבה יותר מאשר ההורים. וזה הצעד הראשון. שיחות..תשומת לב. צעד צעד..כי הילד כועס. זה מה אני הייתי עושה..כי היו לי מקרים שהקטן זרק מילים..כעס..שוחחתי איתו ולא תמיד עזר..אך שאחים שלו לקחו יוזמה איתו..הדברים השתנו..

 

[maof]

קצת קשה להביע דעה אבל לפי דעתי...

מה שאת יכולה לעשות זה ללתת לו את ההרגשה שהמקום שלו תמיד אצלך תמיד בטוח, ובכל רגע שהוא יחליט ויבקש לגור איתך המקום שלו שמור. מעוף

 

[ר י ש]

זה דבר שתמיד עשיתי והדגשתי ללא

הרף מאז שנפרדנו לבתים שונים.

 

[מיקי 43]

אני בשוק אניבהלם אני בהימום

היש כזה ניק? היודעת בעלת הניק משמעותו? שומו שמיים סדום ועמורה תדענה בנות ישראל כי ריש זה מה שהזה מפריש וכמו שנאמר זהרק מתחיל כשזה נגמר נו טוב שלא קראה עצמה אביונה

 

[ר י ש]

תודה לך מיקי על האמפטיה שגילית

 

[אלופה יפה]

ריש

למדי בעולם הוירטואלי יש תגובות שפשוט תתעלמי מהן

 

[אלופה יפה]

לריש

חושבת שעלייך להתייעץ עם פסיכולוגית מתבגרים לא הייתי עוברת על משפט כזה לסדר היום ניתן להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר בו לומד דבר שהוא יתרון שכן היא מכירה אותו ואת הסיפור ויכולה להתייעץ עם יועצת בית הספר והמחנכת אמנם תגובות של מתבגרים הן תגובות קיצוניות אך כאן יש משהוא שהוא מעבר ודרוש יעוץ

 

[חסרת נשימה]

מחזקת את דבריה של אלופה

וכן חושבת שרצוי וחשוב לקבל ייעוץ גם לך וגם לו אם אפשר ייעוץ משותף ואם לא, לכל אחד מכם בנפרד כיצד להתמודד עם הדברים ולהמשיך הלאה כי הכאב שלו גדול כל כך וגם לך לא קל בתוך הסיטואציה נוכחית ולא תמיד רק הקשבה עוזרת וצריך לדעת איך להמשיך הלאה. מחזיקה לך אצבעות שהמצב יישתפר

 

[ט ל י ה ב ת]

להתקרב אליו יותר...

לגרום לו להבין שאת מאמינה בו ובדרכו לטוב ולרע, שאת תומכת בו, שאת אוהבת אותו... וכן, שהוא מגיע פעם פעמיים בשבוע אליך להסדרי ראיה - מגיע לו קצת יותר יחס וקצת יותר תשומת לב. אם הוא חש בהפליה - אז היא קיימת, גם אם זה רק בראש שלו, הוא לא יכול לדעת מה את מרגישה בתוכך. כיוןן שהוא מגיע אליך להסדרי ראיה, שיכל לבחור שלא להגיע... סימן שהוא מחפש את קירבתך.. אז תעשי גם את מאמץ לתת לו אפילו קצת יותר תשומת לב כשהוא מגיע, הוא הילד שבניכם, את זו שצריכה להוכיח, להצדיק. בהצלחה

 

[אפשרית]

לדעתי יש מקום לפנות לקבלת עזרה -

מקצועית. בני בן ה16 היום, העביר אותי בשנים האחורונת מדורי גיהנום רבים. ותמיד הייתי בשיתוף פעולה עם יועץ מוסמך(למרות שהבן לא הסכים להגיע לפגישות). היו עליות והיו ירידות, והיה כעס והיתה טינה,והיו צעקות, ופעם אף נאצלתי לבקש ממנו לעזוב את הבית = סילקתי אותו מהבית. היום הוא רגוע יותר פחות התפרצויות ופחות האשמה(היה לו קשה עם הגירושים שאני יזמתי). תוכלי לפנות אליי לפרטי בהצלחה