קושי במעברים?

[סקורפי]

קושי במעברים?

חנוכה שמח לכולן, בד"כ אני קוראת סמויה, שמאד נהנית מהדיונים כאן. הגיע תורי להתייעץ: אופק (בת שנה וארבעה חודשים), ילדה מאד סקרנית ופעלתנית. לאחרונה שמתי לב שכל מקרה של מעבר מפעילות X לפעילות Y (אפילו אם מדובר בפעילות שהיא רוצה בה, כמו לבישת מעיל ונעילת נעליים לפני ירידה לגינה)מלווה בבכי. ניסינו להכין אותה למעבר מראש, לדוגמה - בזמן ארוחת הערב, כשאני רואה שהיא לקראת סיום אני מזכירה לה שכשהיא תסיים נלך לאמבטיה ונתפשט ונעשה אמבטיה או לפני יציאה אני מזכירה לה שצריך לנעול נעליים כי הולכים ל.... אבל זה לא עוזר. הבכי פוסק (בדרך כלל) אחרי כמה דקות (והסחות דעת), אבל לא תמיד. האם לדעתכן אכן מדובר בקושי במעברים או במשהו עמוק יותר? איך מתמודדים עם זה?

 

[ליביתי]

כל אחד/ת והרגישות שלו/ה...

יש מי שיותר רגישים למעברים ויש מי שפחות. לספר מראש מה הולך להתרחש מאד מקל על המעברים; לנסות משחק תוך כדי המעבר ("עכשיו נעשה 'דיגידן דיגידן' עד האמבטיה, ושם נתפשט ב'דיגידן דיגידן' ונכנס למים"). נראה לי שעם הזמן הקושי עם המעברים מתעמעם ונעשה פחות קיצוני.

 

[מיכל של יואב ואסף]

אצלנו מה שעוזר ליואבי זה שמירה על

סדר יום ופעילות קבועה. אני לא בודקת את הספונטניות שלו... את יכולה להכין לה כרטיסיות עם ציור/תמונה של הפעילויות (ארוחת ערב, מקלחת, סיפור/ שינה) וכל יופ לארגן איתה את הכרטיסיות. יכול להיות שיהיה לה יותר קל אם היא תראה בעיניים את סדר היום.

 

[לאה_מ]

קודם כל, קושי במעברים זה דבר מאד

שכיח אצל ילדים. יש הרבה ילדים שמתקשים בזה, ואחר כך זה עובר (או שלא

). איך אתם בעצמכם במעברים? עד כמה אתם ספונטניים? עד כמה קל להוציא אתכם מהבית ברגע? כמה זמן לוקח לכם (למשל

) לקבוע פגישה אצל חברים? אני שואלת, כי לפעמים גם ההורים כאלה אוהבי שגרה, וקצת קשה להזיז אותם, ופתאום כשזה מתעורר אצל הילדים, קשה להם לקבל את זה...

 

[סקורפי]

המשך

אז ככה... סדר יום קבוע - יש. אפילו קבוע מאד. היא יודעת בדיוק מה קורה אחרי מה. זו בדיוק הבעיה. זה לא שקשה לה רק במצבים שהם ספונטניים (ואכן, אנחנו גם לא מצטיינים בספונטניות יתירה

), אלא במעבר ממצב אחד למשנהו גם כשמדובר בפעולות שנעשות מידי יום (כמו המעבר מארוחת הערב לאמבטיה).

 

[לאה_מ]

גם לגבי מעברים למשהו כיפי?

למשל, (בהתלהבות): עוד מעט נצא מהאמבטיה, ואני אעטוף אותך במגבת כמו חבילה, ואדגדג אותך, ואחר כך נקרא יחד סיפור... ועוד דבר - אולי "טקסים" קטנים שמציינים את המעבר יקלו עליה - למשל, כשיוצאים מהאמבטיה תמיד לעטוף במגבת באותה צורה ואחר כך לשחק משחק שאתם מנחשים מה יש בפנים; כשיוצאים מהאוטו תמיד נותנים לה לפתוח את הדלת או כל טקס אחר שעולה בדעתכם ולא הופך למשהו יותר מדי גדול שמכביד על ההתנהלות שלכם.

 

[סקורפי]

תודה!

גם אנחנו חשבנו על ההתלהבות והטקסים וזה מה שאנחנו מנסים כרגע. לא תמיד עוזר אבל לפעמים כן (ותמיד 50% בכי יותר טוב מ- 100% בכי). בכל מקרה, תודה על העצות!