יום רביעי
יום זה הוקדש להשלמת שתי הרצאות (מתן תרופות בשדה ופציעות צוואר), ודיון כיתתי חשוב על תחקירים של חיל רפואה מאירועי בט"ש קודמים. גולת הכותרת של היום היתה תירגול טיפול בפצוע יחיד בשדה. לצורך העניין מתחלקים לארבע קבוצות של 6. אחד נבחר לשחק פצוע, אחד רופא, ושלושה או ארבעה נבחרים לשחק חובשים שיעזרו לו. המדריך מתדרך את הפצוע, וצוות הרפואה נכנס לכיתה לטפל באותו פצוע, עם כל הציוד הסטנדרטי ברשותם - תרמיל רופא, קרש גב, צווארון, מיכל חמצן וכו'. לא לדאוג - אין שום דקירות או חיתוכים, אבל כשהרופא רוצה לעשות משהו, הוא חייב לבצע אותו כמעט בפועל - לפרוס ערכת טרוקר, לעשות אינטובציה בבובה, לדווח בקשר וכו'. במשך היום היו שלושה תרגולים כאלה, וכולם מאוד חשובים ומאוד מלמדים. אני ממליץ בכל לשון של המלצה לשחק את הרופא בתרגילים האלו. אני פספסתי את ההזדמנות. וודאי שמעתם על המיתוס של מאיר הר ציון, שנפצע בצוואר והוחדר לו קנה של עוזי כדי שינשום. ביום רביעי המיתוס הופרך. מי שביצע את הקוניוטומיה היה ד"ר מוריס ינקילביץ', היום כירורג כלי דם בבית חולים השרון (אולי בפנסיה), אז - רופא צעיר שזה עתה עלה ארצה מצרפת. באותו זמן הוא היה קטן ושמן, וכולם צחקו על המבטא שלו, אבל מה שהם לא ידעו זה שאותו רופא צעיר עבר הכשרה מצוינת בקוניוטומיות. בשנות החמישים לא ידעו כל כך לעשות אינטובציה, ובמקום זה ביצעו קוניוטומיות. המובילים בתחום בזמנו היו הצרפתים, כך שד"ר ינקילביץ' קיבל את ההכשרה הטובה ביותר שהיה ניתן להציע באותה תקופה. מאיר הר ציון נפצע בצווארו באותו מקרה מפורסם, והתפתחה אצלו המטומה שסיכנה את דרכי האוויר. למזלו של הר ציון, הרופא הקודם של היחידה הצליח להשיג בדרך-לא-דרך (מה שנקרא בעגה הצבאית "לשתות") ערכת קוניוטומיה ושם אותה בתרמיל הרופא. ד"ר ינקילביץ' פרס את תרמיל הרופא, מצא את הערכה, ופתח בעזרתה את נתיב האוויר של הר ציון. שום קנה של עוזי, ושום בטיח.