קורה לכן?

[מיקימק]

קורה לכן?

קורה לכן שפתאום באמצע היום נזכרתן שעוד לא דברתן עם אמא? קןרה לכן שפתאום אתן מדמיינות איך כשתפגשו תספרו לה כל מה שעבר עליכן? קורה לכן שאתן עדיין חשות צורך חזק לשתף אותה בכל דבר קטן? קורה לכן שאתן יודעות בדיוק מה היא היתה אומרת על סיטואציה מסויימת? לי הכל קורה, אפילו שנה וארבעה חודשים אחרי....

 

[קוראסון שוקולד]

לי זה קורה אחרי 12 שנה

אבל היום הלכתי עם אבי לקנות לי כרטיס לחול (מתנת יום הולדת) היית בנוסף גם בסופר וזה נתן לי הרגשה טובה...... אני יודעת שזה לא אותה דבר ...אבל עדין גם לבלות עם אב זה הרגשה טובה

 

[איחוד האחת]

למיקימק

עם הזמן הדברים משנים צורה ומקבלים גוון אחר. כבר לא נזכרים שלא דיברנו איתה היום, אלא שפעם עשינו יחד כך או כך. לגבי הצורך לשתף, אצלי, הזמן שחלף מיום מותה של אמי הוא כמעט כל חיי.ומעבר לנוכחות האחרת שלה, בזכרונותי ודברים ש"שיתפתי" אותה דרך מחשבותי, הרי שלא נותרו כמעט דברים שעשינו יחד בחיי הבוגרים. אך עדיין חשה בצורך לשתף ופונה אליה במחשבות, יודעת מה היתה חושבת או אומרת לגבי דברים מסויימים ונושאת את זכרה איתי אף שכה הרבה זמן חלף...(לא תאמיני - כמעט 35 שנה...) נראה שזה משהו שמלווה לאורך החיים גם אם משנים צורה...

 

[Cat79]

קורה גם לי

כמעט שנתיים אחרי. צריכה לשאול עצה, לספר סיפור, ללכת איתה לקניות... לה תמיד הייתה הסבלנות לחטט בין כל הדברים. לפעמים המחשבות באות ממש בתיאום עם אחותי הקטנה שפתאום שנינו חושבות על מה אמא הייתה אומרת או עושה. אותה מחשבה של "היי חכו שאמא תשמע את זה" מעלה לי את האדרנלין אבל אני מתרסקת כשאני נזכרת שהיא לא כאן.

 

[מיכל של הכוכבים]

לצערי לי זה כבר לא קורא

אבל בשנים הראשונות הייתי תופסת את עצמי לא פעם עם הטלפון ביד מחייגת את מספרה.

 

[Storm131]

מיקמק היקרה

לצערי הייתי כל כך צעירה שלא הספקתי לצבור חוויות של אמא ובת בוגרת כמו שיש לי עם בתי.

 

[סְקָאלִי]

גמני ...

כנ"ל. גמני לצערי הייתי צעירה מידי מכדי לצבור חווות של אמא ובת בוגרת. וגם ... עבר כבר כל כך הרבה זמן ...

 

[libi4]

כל כך קורה......./images/Emo101.gif

בדיוק חשבתי על זה היום....כמה שאין לי כבר למי לדאוג...כמה שאין לי למי להתקשר...כמה שאין לי למי לצפות.....שתתקשר,שתבקש,שתשאל.שתתעניין,שתסנוט,שהכל....רק שתתקשרי כבר אמא!!!!!! כל כך קשה הקטע של האובדן..החור שנפער לי בתוך הנשמה.... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף סליחה על ההשתפכות.... לא רוצה להכאיב לכן.... לילה טוב !!!!

 

[לונה..]

האמת שלא.

חוץ מאולי מחשבות שווא על איך היא היתה מגיבה אם הייתי מספרת לה למה הפכתי מאז שהיא נפטרה ואולי עוד אפילו לפני כן. מה שכן, לפעמים קורה לי שאני מרגישה שאני כן "צריכה" להרגיש את הדברים האלו - לחשוב, לדמיין, להתלבט, להתחפר בתוך זה. פעם הייתי עושה את זה, עכשיו עבר לי ואני לא נלחמת עם זה יותר. כשדברים צריכים לבוא אז הם באים. אני משתדלת לא לכפות על עצמי יותר מדי.