קונטרול פריקית

[גלית&שחר]

קונטרול פריקית

ביום שישי באופן ספונטני החלטנו לצאת עם חברים ודודים של שחר שמחו לשמור עליה בביתם. כיוון שכבר סיכמנו עם שחר על תוכניות אחרות בררנו אם היא תסכים לשינוי. בהתחלה היא לא רצתה ואח"כ אמרה : אני אהיה אצל X וY ואני מרשה לכםלפגוש חברים. האני מרשה הזה חוזר בכל מיני סיטואציות (אם אנחנו שותים מבקבוק מי עדן קטן, שהוא בהגדרה שלה, או טועמים מהצלחת - גם אם לא שאלנו היא תודיע שהיא מרשה). מעבר לזה שזה נורא חמוד, תהינו כמה זה נכון. זה שיש לה תחושת שליטה והרגשה של שותפות בהחלטות זה טוב, אבל האם אנחנו צריכים לחכות להרשאות מהפספוסה ?

 

[רותי&ע]

לרגע יש לך פקפוק מי הבוס ? ../images/Emo3.gif

הם הבוסים שלנו מהלידה ועכשיו הם גם מבינים את זה ויודעים להשתמש בזה. אצלנו יש וריאציה קצת שונה. "אמא, שב פה" או "אבא, קום". והכי מגניב-אני מספרת לו סיפור. לרגע משתתקת כי משהו הסיח את דעתי. הוא מייד טופח לי קלות על הלחי ומצווה "דבר"

וקטע נוסף-"שלי". מה ששלו שלו ומה ששלנו שלו. ואיך אני מטפלת בזה? אני מסבירה לו "זה לא שלך, זה של אמא" וגם- "לא, אמא רוצה לשבת עכשיו פה". לדעתי עם כל הכבוד לבוס, הוא צריך להבין שיש גם אחרים. אני מניחה שזה יעבור עם הגיל כי בשלב הזה הם אגוצנטרים. העולם סובב סביבם. בהמשך הם מגלים גם שלאחרים יש רצונות משלהם. ובינתיים אנחנו, ההורים, צריכים להחזיק מעמד תחת משטר רודני

 

[דני*דין]

תופעה מוכרת

שלום לך, קוראים לי גיא וטום,בן השנתיים ו10 חוד´ ,זורק לי מדי פעם משפט כמו "אבא,אני מרשה לך לדבר עם אמא עכשיו ,אבל לא הרבה זמן ,טוב???" ותאמיני לי ,אצלו זה לא בכאילו,יש פעמים שהוא ממש נהיה תוקפן ומנסה למנוע ממני לדבר עם לילך(זוגתי) עד ששנינו מבהירים לו שאנו מדברים מתי שאנו רוצים ולא הוא קובע ורק אז הוא נרגע כשהוא רואה שאנו בחזית מאוחדת. ביי גיא

 

[גלית&שחר]

גם אצלנו יש "לא לדבר" או "מספיק לדב

 

[חגיתושתוש]

זה שהם הבוסים - זה ברור

וזה מתחיל כבר משלב ההריון (זוכרות????) בכל מקרה, אצלנו בבית אנחנו שומרים על כבוד הדדי, מתייחסים אליה כמו לבן אדם בוגר, לא מצווים אלא מבקשים וכד´. כמו שאתם לא רוצים שהיא תתחיל לאכול חופשי מצלחות של אחרים, ככה לא צריך לקחת לה מהצלחת בלי רשות (אני רצינית). במקרה שהיא תוספת בעלות על משהו שהוא לא שלה, אז צריך להעיר את תשומת ליבה לעובדה שזה של מישהו אחר ולא היא מחליטה. חוצמזה - כל הקטע הרכושני הזה הוא נורא חינני בעיניי (בינתיים).

 

[אמא של שחר]

זה דווקא חמוד

גם שחר שלנו נוטה לחלק לנו פקודות, כשהמצחיקה ביותר היא "אמא! ששששש!" כשאני שרה (ומזייפת) יחד עם שיר שהיא אוהבת במיוחד. מוצא חן בעיניי שהיא יודעת לעמוד על שלה ושהיא מגלה בטחון עצמי. אז איפה שאפשר אנחנו משתדלים להתחשב ברצונה. כמובן שיש מצבים שאי אפשר לתת לה להחליט ואנחנו מסבירים לה למה אין ברירה ואם צריך גם מכריחים אותה (ללכת להתרחץ, לשבת בכסא הבטיחות, לשתף ילדים אחרים וכו´). אגב, זה דווקא יפה ששחר מרשה לכם לטעום מהצלחת שלה גם אם לא שאלתם. אצלנו היא לא מרשה לאף אחד לגעת לה באוכל גם אם היא גמרה לאכול ומבקשים ממנה.