קונג פו

[דלית - delete]

לגבי המורה שמסביר טוב יותר

איך זה סותר מה שכתבתי? ברור שהמורה יכול להסביר טוב יותר. אין זה מונע מהתלמיד את היכולת להסביר ברמה אליה הוא הגיע. לגבי ריאליות של אימון על תנועה יחידה - אני מזמין אותך לקרוא את הראיון הבא, ובייחוד את הפסקאות הבאות מתוכו: "מה כללו האימונים? בשנה הראשונה הועמדתי בעמידת צאן צ´ואן - פי צ´ואן. רק בצאן צ´ואן הזה? כן. זה היה המבחן הראשון שהעמיד לי המורה. העמידה חיזקה אותי מבחינה נפשית וגופנית, עוררה בי עניין ככל שהתמדתי בה והרגיעה אותי. בנוסף לאימון, הקשבתי כאשר הוא דיבר בנושאי פילוסופיה." "מה קרה בהמשך? הוא לימד אותי את האלמנט הראשון של השינג אי - פי צ´ואן (מתכת). הייתי הולך אלפי צעדים, בדרך כלל במסלול ריצה באצטדיון. בחורף כאשר ירד גשם, הצמדתי לגב מטריה וכך התאמנתי. עד גיל 17 למדתי את שני האלמנטים הבאים - צואן צ´ואן (מים) ופנג צ´ואן (עץ). כאשר הייתי בן 17, נסע המורה ליפן כשגריר תרבות מטעם הממשלה הטאיוואנית." כלומר שנה אחת רק עמידה סטטית, ובשנתיים הבאות עוד שני אלמנטים בשינג אי (אלמנט הוא תנועה יחידה, בערך). האם זה ריאלי ללמוד כך בתור ישראלי? לא נראה לי. רוב התלמידים (או הוריהם) יידרשו את הכסף חזרה ממורה שילמד כך. האם מצב זה לדעתך לזכות הישראליות, או לחובת לימודי תנועה אחת לאורך זמן?

 

[kung fu]

לגבי הדרכה....

ההדרכה היא חלק ממסלול הלימודים, אבל היא נעשית בהדרגה. למשל, אחרי שאתה יודע את מרכיבי הטרום חימום, אתה מעביר טרום חימום. אחרי שאתה יודע את החימום, אתה מעביר חימום. כמובן שלא מספיק לדעת, אלא גם צריכים להיות לך קשב ורגישות מסוימים, שמתפתחים בשיעורים. אחרי שאתה יודע קאטה, אתה מלמד קאטה אחת קצרה מישהו. אחרי זמן מה אתה מלמד טכניקה. אחרי זמן אתה מלמד משהו אחר. הכל נעשה מאד בהדרגה. להעביר שיעור (על כל מה שזה אומר) יוצא לך לעשות אחרי שאתה שולט כבר בהעברה של כל חלק נפרד מהשיעור, ואחרי שאתה מפתח כישורים מסוימים. כמובן שכל אחד גם מוכשר בדבר אחר (הקונג-פו הוא אישי). אני למשל כבר העברתי שיעור שלם כאשר הייתי משלימת שלב 4 (ולמדתי 10 חודשים. משהו כזה). למה? כי פיתחתי את התחום הזה (יחסית) בלימודים שלי, ואני די מוכשרת זה. אני לומדת כבר שנה ושלושה חודשים (וכרגע אני משלימת שלב 5), ואני מכירה תלמידים שהם משלימי שלב 5, ולומדים שנה וחודשיים, ועדיין לא העבירו שיעור שלם. זה לא הולך לפי זמן לימודים, אלא לפי היכולת האישית שלך. גם כאשר תלמיד מעביר שיעור, אז בן נמצא שם, והתלמידים לא מופקרים בשטח או משהו כזה

(גם כשתלמיד מעביר חימום/טכניקה/משהו אחר, בן שם והוא רואה הכל, ובמידת הצורך מכוון). בנוסף, יש יתרונות בזה שתלמיד אחר מדריך. התלמיד המודרך לומד לקבל אחריות על השיעור שהוא עובר ויש עוד יתרונות חשובים אחרים.

 

[אוהד סמט]

אל תביני אותי לא נכון: גם אני העברת

שיעורים בסביבות השנה לאימונים; אבל היום במבט לאחור אני לא בטוח שעשיתי נכון, ולא בטוח שהמורה שלי היה מרוצה ממה שעשיתי, ואולי לימדתי כמה דברים לא נכון. טויף, בסדר. יש הסכמה.

 

[arcidea]

foot note

אוהד- נראה לי שיניב ניסה לתאר איזה שיטת עבודה שמנצלת את טווח הטעות לצורך הרחבת תהליך הלימוד. זה אומר- שאם אני תלמידה מתחילה אבל מעבירה חומר מסוים לתלמיד עוד יותר מתחיל ממני- אני לא יכולה לראות את כל ההדגשים הנכונים ולהעביר אותם- כל עוד אני לא מבצעת "נכון ומושלם" אני לא יכולה ללמד את התרגיל בצורה מושלמת. אין לי רף אידאלי להציג. בעקרון- אני יכולה להעביר את רק ההדגשים שאני עובדת עליהם כעת. מאוד קשה ללמוד כשאין "נכון" להסתנכרן אליו, כשאפילו המורה שאמור לתת את המסגרת הנכונה- שזה בן- נמנע מלקחת אחריות אולטמטיבית לנכונות התנועה. (ברמה המופשטת של העניין) כל זה קצת חורג ממציאות השיעור- כי במציאות השיעור בן מסתובב ומתקן כל הזמן ומעיר ומדגיש ומשלים- אבל מנסיוני האישי כשהוא עושה חיבור בין שני תלמידים ומבקש מהם ללמוד ביחד יש לזה מטרה ספיציפית. המטרה היא לחשוף את ההדגשים, ובכך לחשוף גם את מה שאינו מפותח ודורש הרחבת הדגש. כך- טווח הטעות נהיה מכשיר לימודי לשני התלמידים. ממיטב זכרוני אחד הדברים שנאמרים הכי הרבה בשיעורים, במיוחד למתחילים זה- אחריות אחריות אחריות. אתה אחראי לטעיות שלך ולהישגים שלך, אתה אחראי לפציעות שלך ולשל מי שאתה מתאמן איתו. אפשר לבחור לא להשתתף, זה לגיטימי. אבל מי שבחר להשתתף יש עליו אחריות כוללת סביבתית אולטמטיבית. ובראש ובראשונה היא מוטלת על בן. שכן הוא זה שמספק (או אמור לספק) מסגרת לימודית "נכונה". דגש על מסגרת. יש תבניות ויש טכניקות, ולומדים אותם ע"י הדגמה שלו ואח"כ מתאמנים אחד עם השני. תוך כדי טועים, שואלים שאלות, מקבלים תיקונים ואז טועים בדברים אחרים. הנקודה היא, שבן מאפשר לטעות אחד על השני כי הוא מעודד למידה אורגנית ולא פרונטלית, הוא דורש מהתלמידים שלו שיקחו אחריות ויפתחו ערות, והוא מתחייב בעצמו להיות אחראי וער למכלול השיעור ומכלול הצמיחה שמתרחשת בו. זה קצת מסוכן, זה מאוד אמיץ (זה הרבה אחריות לקחת על עצמך), ושיטת לימוד כזו תלויה בהרבה בתחושת הבטחון וההגנה של התלמידים שלו- עד כמה הם סומכים עליו. ועל עצמם. פה המקום לומר מדוע עזבתי- גיליתי שאני לא מרגישה מוגנת ובטוחה מספיק במסגרת הזו. לא סמכתי במאה אחוז על האחריות והערות שלו (יכול להיות שלא סמכתי במאה אחוז על עצמי? יכול מאוד להיות) בכל מקרה, העובדה שלא הסכמתי להסתכן עם טווח הטעות של בן עצמו מנעה ממני להתקדם בלימודי. אין לי ספק שכל חוית הלימודים אצלו השפיעה מאוד על איך אני תופסת למידה והכוונה, היום יש לי ראיה שונה מאוד על אידאות ותפקידן בתהליכי לימוד ובכלל. וציפיות שונות ממורים ושיטות הוראה. וגם יותר אחריות ויותר ערות לסגנון הלמידה שלי- ואילו הדגשים אני צריכה כדי להשלים את הסגנון שלי, לכן אני לא אחזור ללמוד אצלו ואני מחפשת מורה-קבוצה-שיטה שיספקו את ההדגשים המשלימים לי. למידה היא חיפוש באפילה. כל השאר זה שינון כלים.

 

[alon_o]

איזה כיף לקרוא את ההודעות שלך ../images/Emo13.gif

 

[arcidea]

../images/Emo140.gif תודה על המחמאה, לשרותך תמיד

 

[בן טל-שחר]

הוא לא מעביר שיעור...

אבל הוא יכול לקבל הנחיה לעשות X עם קבוצת תלמידים Y. זאת ההנחיה שהוא קיבל. אתה עדיין לא יודע מה ההנחיה שכל אחד מהתלמידים שמולו קיבל (זאת בהחלט עשויה להיות הנחיה שונה לכל אחד מהם). כך שאם הוא עומד מול 4 תלמידים למשל ואמור לעשות איתם X (זוהי ההנחיה שלו), אז כל אחד מהתלמידים שעומד מולו גם הוא עושה משהו, כך שבעצם מתקיימים שם 5 תרגילים בו-זמנית, כל אחד מהם עם דגשים שונים וייחודיים... אני לא חושב שזה נקרא "להעביר שיעור". אולי, אולי, אולי - מקסימום, וגם זה בקושי - זה יכול להיחשב ל"סימולציה של העברת שיעור" (עם דגשים מיוחדים לכל אחד), המתקיימת בתוך מסגרת עם פיקוח והדרכה צמודים. ואנא, אל תשכח שהלימודים אצלי אינם לימודי אמנות לחימה "בלבד", אלא כוללים שלושה תחומים: - קונג-פו (במובן המילולי) - לחימה - ריפוי כל אחד מהתחומים הנ"ל כולל חומר לימודים נפרד, עם דגשים ייחודיים. אין כיום שום אפשרות ללמוד אצלי את אמנות הלחימה בלבד. פשוט אינני מקיים כיום מסלול לימודים שכזה, מסגרת לימודים שכזאת. התחום הראשון כולל בתוכו, במפורש, את אמנות ההדרכה, שאותה אני מלמד ביסודיות ובמקצועיות ללא פשרות. לא ניתן ללמוד אצלי כיום בשום מסגרת שהיא, מבלי שזה יכלול לימודים יסודיים ומעמיקים בתחום אמנות ההדרכה. התלמיד היחיד שלי כיום שהייתי נותן לו להעביר שיעורי קונג-פו (לא אמנות לחימה - אלא קונג-פו במובן המילולי), לומד אצלי כבר יותר מ-5 שנים. הוא כבר בקיא מאוד באמנות ההדרכה וברבדים מסויימים של קונג-פו (לא אמנות הלחימה). ואין לי כיום אפילו תלמיד אחד שיכול להעביר שיעורים באמנות הלחימה. אפילו לא אחד! אחרי הכל, אני לא מלמד כל-כך הרבה זמן... ואף אחד מתלמידי (הנפלאים, אגב) עדיין לא יודע כלל מהי לחימה. כולם בתחילת דרכם... כל כך בהתחלה...

 

[kung fu]

תודה! הפקתי מזה גם תועלת!

 

[kung fu]

דוגמא לשיעורים מאתמול ../images/Emo68.gif ../images/Emo79.gif

אתה מוזמן לקרוא דיווח של שיעורים שעברתי אתמול. אולי זה יענה על שאלות כלשהן. או שלא

(הרי הכל נכתב בהתייחס לשיעור שאני אישית עברתי). בקישור הזה!

 

[kung fu]

סליחה, הנה הקישור הנכון

כאן

 

[Kiru]

../images/Emo45.gif

 

[kung fu]

אני לא יודעת

אני יכולה לשאול.

 

[אוהד סמט]

אולי כי הlineage הישיר של בן עובר

בדרום אמריקה, והוא מציין את דרום אמריקה כאחד המקורות של האמנות?

 

[kung fu]

כנראה זה קשור לזה

יש שם אדם בשושלת שנקרא חורחה.

 

[kung fu]

מצאתי חומר מדוייק מהדפים

על אמנות היכולת (שמה השני הוא היאבקות הצללים): "מורי, יצחק מזרחי, למד את היאבקות הצללים בדרום אמריקה מחורחרה גולדשטיין. האחרון למד אותה אף הוא בדרום אמריקה מאת שני מורים אשר כל אחד מהם החזיק בה בנפרד, בתור ממשיכה של שושלת אחרת של מורים"

 

[יובל נחמקין]

הדרגות בספרדית כי בן למד אצל איציק

הכוונה לאיציק מזרחי - מוותיקי המורים לקונג-פו בארץ... איציק מלמד שיטה המשלבת "שאולין דרום" ו"אגרוף ארוך". איציק עצמו למד בארגנטינה (מיהודי בשם חורחה) ומכאן המושגים בספרדית שבן הביא לבית סיפרו החדש, כ"נדוניה" ממורו ורבו.

 

[twc]

שאלה בהמשך לכך

ומה הדרגה של בן טל-שחר?

 

[kung fu]

בן טל-שחר

הוא ניבל טרסרו, ואם איני טועה הוא חותר לחגורת כסף.

 

[גוטמן האפור]

ברמות כאלה התקדמות היא אישית

או שהחגורה מוענקת מגוף חיצוני (איציק מזרחי?)

 

[kung fu]

עשיתי חיפוש ומצאתי!

לקוח מתוך עדכון חודשי לתלמידים: "גם במערכת שבה משתמש חורחה וגם במערכת בה אנו משתמשים בשמבאלה, האימון מחגורה שחורה לחגורת כסף ומחגורת כסף לחגורת זהב, איננו מחייב השגחה והכוונה של מורה (למרות שהדבר יכול להועיל מאוד). במלים אחרות, בשתי מערכות הדירוג הללו גם יחד מציינת "החגורה השחורה" רמה הכוללת בתוכה את כל הכלים וההכוונות לצורך האימון לחגורת כסף ולחגורת זהב. עם זאת, בכדי לקבל את חגורת הכסף ואת חגורת זהב, תובעת המערכת שבה משתמש חורחה מבחן ובדיקה על-ידי בעלי חגורת כסף/זהב. במערכת שבחרתי עבור שמבאלה, לעומת זאת, הקריטריונים לחגורת כסף ולחגורת זהב הינם כה ספציפיים וחד-משמעיים, עד כי בעל "החגורה השחורה" בשמבאלה יכול לעבור מ"שחורה" ל"כסף" ולאחר מכן ל"זהב" אף ללא אישור חיצוני. כמובן, התהליך הזה על כל מאפייניו המורכבים והמדוייקים, הינו חלק מהלימוד הנדרש לצורך הגעה ל"חגורה שחורה". לפיכך אפשר לראות את בעל חגורת הכסף/זהב בשמבאלה כבעל חגורה שחורה אשר השלים עבודות מסויימות לפי קריטריונים מסויימים, המצויים במורשת שהוא קיבל."