קולות מוזרים

ענתנוי

New member
קולות מוזרים

סופי מחיפה סיפרה על חוויה מיוחדת בבריכה בשבת, ואתמול שמעתי את הפרטים וחשוב לי לשתף את כולם בהסברים:

הקולות החזקים והמוזרים ששני הילדים השמיעו (אחד מהם, בנה של סופי) הם "צלילים מרפאים".
הם השתמשו במבנה האקוסטי המיוחד של המקום כדי ליצור סביבה של ריפוי, לעצמם ולאחרים.

הזכרתי כמה פעמים את העובדה שרוב האוטיסטים הלא-מילוליים הם "שאמאנים" מלידה - כלומר, בעלי כישרון מיוחד לריפוי, וסיפרתי על "שירה שאמאנית" שלא נשמעת לאוזן מערבית כמו שירה אלא כמו "צלילים חזקים ומוזרים".....

הכישרון הזה, כמו כישורים מיוחדים נוספים מדוכא באלימות בחברה שלנו, ואני שמחה לשמוע שלמרות הכל האמת בסופו של דבר יוצאת לאור. מניסיון, נדמה לי שדווקא אלו שמוגדרים כ"נמוכים" מצליחים לשרוד את המתקפה התרבותית בשלום, אולי בגלל שמופעל עליהם פחות לחץ ל"נירמול" (כי ממילא לא יצא מהם כלום?...)


ממליצה לכל מי שמתעניין קצת בנושא השירה השאמאנית לראות את הסרט הנפלא "דמעות של גמל".
 

1דרור ב

New member
הנה הסרט

אני חושב...צפיתי ,חוץ מקטעים שנרדמתי מעייפות,אנשים מיוחדים ומדהימים,החלום שלי זה לגור ביורט.גם עדר גמלים מסביב
זה יכול להיות נחמד . הקטע עם המוסיקה באמת מדהים.
 

ענתנוי

New member
לא צריך לנסוע למונגוליה

ולגדל גמלים כדי לחולל ניסים.
אני חושבת שדווקא במרכזי הערים הצפופות, במקום שבו כולם שכחו כבר את עצמם יש מקום לאנשים שיודעים למוסס את חומות הפחדים.....
 

schlomitsmile

Member
מנהל
 

1דרור ב

New member
שאלה-מה דעתך

על קשירת ילדים בחבל? זה בסרט כן?
הטבע מאוד אכזר כל שונות הכי קטנה יכולה
לגרום לדחייה,דווקא האדם הוא זה שמחבר?
מעניין לא?
 

ענתנוי

New member
האדם מחבר ומפריד

כי הכל צפוי והרשות נתונה.....

הזכרתי את הסרט הזה בגלל הקושי, הטבעי כל כך, של האימא לקבל ולאהוב את הגור שנולד לה.
כל חומות האטימות והאדישות עשויות מפחדים, וזה כולל גם את חומת ה"אוטיזם".

ה"מומחים" בימנו עושים את כל מה שאפשר כדי להפחיד את ההורים, להגביר את תחושת אי הביטחון שלהם ואת התלות באחרים, במיוחד כשמדובר בילד חריג - כלומר, הם עושים בדיוק את ההיפך מ"טיפול" ומפרידים בין הורים לילדים במקום לחבר אותם.

ולכן אנשים שהם מטפלים מטבעם, שיכולים למוסס חומות, לגרש שדים ולהרגיע את הפחדים הם האויב הנוראי ביותר מבחינתם.

ראיתי היום אפליקצית מחשב של ABA ונדהמתי מגובה החומה, שמסתיר כל שריד של אנושיות.
הילד מקבל משהו דמוי משחק גרוע שמעניק לו פרס מטומטם אם הוא עונה נכון - וסביר להניח שרוב האוטיסטים פשוט יגלו התנגדות למשחק הזה, שלא עונה לשום צורך שלהם.
ההורה, לעומת זאת, עם כל המטפלים והמומחים ש"תומכים בו", מקבל את אוסף התשובות השגויות, משקלל את רמת הכישלונות ומפתח שיטות משוכללות יותר ויותר להתגבר על התנגדותו של הילד לטיפול הכושל.
 

ניאו30

New member
תודה ענת, מאוד מעניין

גם מסכים שלפעמים גם לי נדמה ש"בתפקוד גבוה" סובלים יותר מ"בתפקוד נמוך"... אני לא בטוח שזה באמת ככה, או שזה רק בגלל שיש לזה יותר ביטוי עצמי שיוצא החוצה אצל אלו ש"בתפקוד גבוה".

הייתה לי לאחרונה , גם חוויה מסוג דומה ( קשור יותר למוזיקה ), שהיוותה בשבילי ממש "חוויה מרפאת", אבל אני מניח שזאת הייתה בעיקר כזו לילדים / תלמידים שהיו שם... אולי אכתוב על זה כשיהיה לי זמן...

אשתדל לראות את הסרט בהזדמנות...
 

טסרקט

New member
מי סובל יותר

לדעתי השאלה מי סובל יותר מאוד מורכבת וקשה לדעת מי סובל יותר בשעה שנכון לעכשיו ובינתיים אין מי שמכונה "תפקוד נמוך" אשר משתתף בדיון.
בגלל שהשאלה עלתה כאן לא פעם, דעתי שאי אפשר לדעת, התשובה יכולה להשתנות מאדם לאדם ולא בהכרח קשורה למה שנחשב "רמת התפקוד".
אם יוצאים מההנחה שגם מי שבתפקוד נמוך עשוי להיות בעל אינטליגנציה תקינה, קולט ומבין לא פחות ממי שב"תפקוד גבוה", המסקנה המתבקשת שגם "תפקוד נמוך" עלול לסבול מהיחס לשונותו לא פחות ממי שמוגדר "תפקוד גבוה", גם אם לא מופעלים עליו לחצים ישירים בדמות טיפולים או ציפיות של ההורים. אם הוא מבין ורגיש מאוד, גם הוא עלול לסבול מאוד, כי הוא עשוי לקלוט ולהיות מושפע מדברים ודקויות שאנשים בתפקודים גבוהים מאוד ונ"ט פחות רגישים אליהם.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
תלוי בבנאדם, בנסיבותיו וסביבתו ולא בהגדרת רמת התפקוד שלו.
יש מאושרים ואומללים בכל רמות התפקוד.

מה שכן, הרושם שלי מכל מה שקראתי, הכרתי ושמעתי
(זה לא מידע בדוק כאמור, זה הרושם שהתגבש במשך השנים),
הוא ששיעור השולחים יד בנפשם בין המוגדרים "גבוהים"
גבוה יחסית לכלל האוכלוסיה וגם יחסית למוגדרים "נמוכים".
אולי יש בזה סימון כלשהו לרמות סבל בלתי נסבלות
שנגרמות מהחיכוך הבלתי פוסק בחברה הנ"טית, ציפיותיה ויחסה.
 

טסרקט

New member
זה נכון, אם כי יש דרכים שונות

לבטא תסכול וגם פגיעה עצמית, כי גם כשמגיעים לקצה היכולת לסבול, אולי מי שבתפקוד גבוה, זה שיותר קרוב לנורמה, יעשה גם במקרה כזה את הדבר הנחשב ומובן כיותר נורמלי, ולרוב יש לו גם גישה ויכולת פיזית או טכנית לחפצים מסוכנים ולביצוע מעשים שלעיתים אין לתפקוד הנמוך גישה או יכולת אליהם. מי שבתפקוד נמוך עשוי לפגוע בעצמו בדרכים אחרות, לא עלינו, חלילה, ולצערנו, (ומקווה שלא חס ושלום יתפרש כאן כאילו שאני מנסה לומר משהו שעלול להשמע כאילו בעד התופעה והמעשים של פגיעה עצמית, כי אני לא)
 

TikvaBonneh

New member
פגיעה עצמית (SIB) מאוד נפוצה בתפקוד הנמוך

בוודאי שיותר מאשר אצל התפקוד הגבוה. לא צריך גישה לחפצים. פשוט דופקים את הראש בקיר.
 

טסרקט

New member
או במילים אחרות, מה שרציתי לומר בקשר לנתונים

הסטטיסטיים בנושא ההתאבדויות בקרב התפקודים השונים, הוא שצריך לקחת את הנתונים בערבון מוגבל, גם כי אין אפשרות לדעת את דעתם של מי שמכונים 'תפקוד נמוך' על הנושא, וגם כי על פי רוב, אלו שנחשבים ב'תפקודים הנמוכים' יש עליהם השגחה הרבה יותר אינטנסיבית וצמודה מאשר על התפקודים הגבוהים, כולל בגילאים הבוגרים ולמשך כל חייהם, ומכאן שלמי שבתפקוד נמוך יש באופן משמעותי הרבה פחות הזדמנויות ויכולת טכנית לפגוע בעצמו עד כדי התאבדות, גם אם הוא היה מאוד רוצה בכך.
 

טסרקט

New member
שלא נדע

הנושא מאוד קשה ומורכב, מקווה שלא פגעתי באף אחד, סליחה אם כן
 

TikvaBonneh

New member
גם הפירוש להתנהגות שלהם שונה

אם אוטיסט בתפקוד נמוך מנסה\מצליח לקפוץ מהחלון או לזרוק את עצמו תחת גלגלי רכבת או לשתות חומר רעיל, זה לא מפורש כהתאבדות אלא כהתנהגות מסכנת\תאונה
 
אם אני לא טועה

גם ילדים נטי"ם אוהבים להשמיע קולות מוזרים במבנה אקוסטי סגור, אבל כנראה שאצלם זה אחרת והמטרה היא לצורך שעשוע
 
למעלה