קוטל עשבים

מיכי 10

Member
תודה רן. את זה עשיתי כבר שלשום, ואני מתפלאת על עצמי מאד

ששכחתי הפעם להודות למשה על כך ששלח את התמונות שוב, והן נפתחו בקלות.
אבל למרות שבמחשב הגדלתי את הכתבה, ואני שומרת אותה שם, בינתיים רק התחלתי לקרוא, ועדיין לא קראתי את כולה, בגלל כמה עניינים דחופים שחייבו את טיפולי.
בכל אופן, מתכוונת לקרוא. :)
 

מיכי 10

Member
נראה לי שזאת בהחלט מחמאה מצד המורה, שלא החזיר לך את

העבודה. ואז עדיין לא היה נהוג לצלם עבודות, אלא מכסימום לכתוב אותן בעזרת נייר קופי, כדי לשמור העתק לעצמך.

באחד הסרטים שלפני כמה ימים הבאת קישורים אליהם, מלמדת מגדלת הדבורים את המגדֵל החדש, שהגיע עם משפחתו מטורקיה, את כל רזי המקצוע. עם זאת, היא גם מזהירה אותו היטב, שכאשר הוא רודה את הדבש, לא יקח את הכל, אלא ישאיר תמיד חצי מהכמות עבור הדבורים עצמן. וכאשר הוא ממרה את פיה (כנראה מחשש שלא יוכל לפרנס את כל משפחתו מחצי כמות הדבש), הדבורים נשארות רעבות, וקטסטרופה אקולוגית מתרחשת.

האם למשהו כזה התכוונת, כשכתבת על "הבעיות שיוצרים מגדלי הדבורים"?
 

מ ש ה 53

Well-known member
1. ככל שזכור לי, לא היינו משאירים מחצית מהכמות אבל כן היינו
מאכילים את הדבורים בתמיסת מי סוכר בחורף, לאחר ש"גזלנו" מהן את מרבית היבול.
ולא. זו לא הייתה "המצאה שלנו".

2. אם קראת את הספר 'היינץ ובנו והרוח הרעה', הרי שנתקלת שם בפרק שנקרא "שוד".
כאשר דבורן מותיר כוורת 'פתוחה', מגיעות דבורים מכוורות אחרות ושודדות ממנה את הדבש.
הדבורים מתנפלות ועוקצות את דיירות הכוורת, דבר שגורם למותן, ואז הן מתנפלות
על הדבש ושודדות אותו.
צרעות מנצלות את המצב, ובאות לסעודת בשר, והכוורת הנשדדת נותרת ללא מזון
וללא תושבים.
במקרה של הדבוראית, הנחילים שלה היו קטנים, ולשכן היו כוורות גדולות.
כשהוא רדה את מרבית הדבש, הדבורים שלו "ניצלו" את חולשתם של הנחילים של
הדבוראית, ועבור הדבורים שלו היה מדובר פשוט בטרף קל.

3. איני יודע אם יצא לך כבר לראות את הסרט במלואו או שראית רק חלקים ממנו.
אם ראית, סביר שראית גם, שכאשר הדבוראית ניגשה לנחילים שלה, הנחילים היו שקטים,
ולא "התנגדו" לביקורים שלה.
לעומתה, השכן יצר תמיד אי שקט ואנדרלמוסיה בכוורות שלו.
הדבורים התעופפו באוויר עצבניות ושמעו זאת היטב באופי הזמזום שלהן.
הן גם תקפו ועקצו את כל מי שהעז להתקרב לכוורת, וכך נעקץ גם התינוק ושאר בני ביתו
של השכן הדביל.
דבוראי צריך לדעת כיצד ניגשים לכוורת, ואבי ז"ל ידע לעבוד, תוך שמירה על שלוות
הדבורים.
נדיר היה שנוצר אצלו מצב לשוד, ונדיר גם היה לראות כוורת "עצבנית", שתקפה אותנו במהלך הביקור.
לא אגיד שמעולם לא חטפתי עקיצה פה ושם, אבל זה לא היה בקטע "תמידי". ונכון.
תמיד קורה, שכוורת כלשהי "מתעצבנת" מהביקור, אם בגלל שהדבוראי מגיע עצבני,
אם משום שנוצר זעזוע במהלך הסטת הארגזים ואם סתם כך, כי הדבורים עצמן היו "כעוסות".
אבל בגדול, אבי ידע לשמור על שלוות הדבורים במהלך ביקוריו.

4. נכון. זה שהמורה לא השיב את העבודה, זה היה מעין מחמאה מצידו, אבל באיזשהו מקום,
כן רציתי לקבלה בחזרה, כי החומר היה מעניין, ולא ערכתי רישום או שמירה על עותק נוסף.
והאמת... שלא סיפרתי כאן את הסיפור המלא: תלמידה נוספת ביקשה ממני להצטרף אלי
להכנת העבודה, ומכאן ברור לך, שהעבודה הייתה "גדולה" יותר מהחלק שאני כתבתי.
היא הכינה סיכומים על חיי הדבורים באופן כללי (ואת החומר היא העתיקה ללא כל בושה
מהחוברות שאבי אסף - אבל למורה לא הייתה כל דרך לעלות על זה)..
אז לא אוכל לומר לך, האם הוא התלהב דווקא ממה שאני כתבתי, או שכל הסיכומים
שהיגשנו מצאו חן בעיניו לא פחות...
מה שברור, זה שהיגשנו לו עבודה גדולה ועבת כרס, וזו לא הוחזרה לנו מעולם.
 

מיכי 10

Member
כן, קראתי את הספר כולו, בעקבות ההמלצה שלך, וכיוון שהוא היה

נגיש לי ב"פרויקט בן יהודה".

מהסרט, ראיתי רק חלק, ולא את כולו. לפני קריאת הספר (וצפייה בחלק מהסרט) ולפני הסיפורים שלך עליך ועל אביך, לא ידעתי על יחסי הגומלין בין הדבורים והדבוראים. ובאמת הכל נשמע חשוב והגיוני.

גם לי יצא להיעקץ בילדותי על-ידי דבורים לפחות שלוש פעמים, ואני זוכרת שזה היה כואב מאד וגם מפחיד. וההורים דאגו להוציא את העוקץ הרעיל ממקום העקיצה.

*~*~*~*~*~*
לא שאני משוכנעת ש"צרת רבים חצי נחמה", ובוודאי חבל מאד על החומר שלך על הדבורים, שהלך לאיבוד. אבל לבת שלי קרה משהו אפילו יותר גרוע, אבל גם באשמתה: לקראת סיום הלימודים, היא הכינה עבודת גמר מושקעת מאד בחוג ללוגיסטיקה באוניברסיטה, והביאה אותה למסירה למרצֶה. המזכירה אמרה לה להניח את העבודה בתיבת הדואר של המרצה.
בתי התמימה, שמה את העבודה שם, לא טרחה להשאיר לעצמה העתק, וגם לא קיבלה ולא ביקשה אישור מהמזכירה על מסירת העבודה שלה...

העבודה נגנבה או שלא, בכל אופן, המרצה אמר שלא קיבל אותה.
כך שהעבודה לא נחשבה לה, ואעפ"י שסיימה את שאר חובותיה, היא לא קיבלה שם את התואר.
למזלה, היא למדה באותו זמן גם מינהל מערכות חינוך בְּמכללה, אז את הנושא הזה היא השלימה, וקיבלה תואר ראשון. ועכשיו, היא בשנה אחרונה לקראת תואר שני, כך שסוף טוב - הכל טוב.
 

מ ש ה 53

Well-known member
אני מרשה לעצמי להניח, שגם אילו העבודה הייתה חוזרת אלי, היא
לא בהכרח הייתה נשמרת עד היום...
בכל מקרה, היה היה. סיפור שאין לו המשך.
ולגבי הבת שלך, באמת נעשה לה עוול, ומכיוון שלא נותר בידה עותק, לא נותרה לה גם
עילה לטעון שהנה, יש לה אפשרות להגיש מחדש.
ו... זה שהיא הצליחה בתחום נוסף ואחר? כל הכבוד לה, אף כי זה לא ממש שייך.
 

מיכי 10

Member
נכון.

הבת שלי כבר מזמן השכיחה מעצמה את כל העניין, וזרמה הלאה. רק אני עוד זוכרת ומתעצבנת. אז אנסה למחוק את הסיפור גם מהזיכרון שלי. :)
 

מ ש ה 53

Well-known member
לא הייתי קורא לזה "יחסי גומלין". האדם מתערב לדבורים באורח
חייהן, אף כי הוא גם "מועיל" להן. במקום שיתקיימו כנחילים לא גדולים, בכוורת יש כמות
גדולה בהרבה של דבורים.
אבל...
בנחיל, כמות הזכרים גדולה יחסית למספר הפועלות, בו בזמן שבכוורת, כמות הזכרים
"מבוקרת" והדבוראי משתדל שלא יהיו רבים מהם בכל כוורת.
האם זה מזיק לדבורים? הדעות חלוקות.

האדם משתדל "לגזול" מהדבורים את מרבית הדבש שהן אוספות, אף כי בחייהן הטבעיים,
הן אינן סובלות מגזל שכזה.

האדם מזין את הדבורים במי סוכר. על פניו זהו תחליף לדבש, אבל השאלה מה אומרת
מערכת העיכול של הדבורה על המזון השונה.

האדם משתדל להפיק גם מזון מלכות, ומכיוון שמזון המלכות מיוצר "במסורה", הדבוראי
חייב לחפש תכסיסים "לא ממש הומאניים", כדי להכריח את הדבורים לייצר את המוצר
היקר והנדיר הזה.
כבר לא ממש עקרוני הקטע, שכוורת שמייצרת מזון מלכות לא תהיה מסוגלת לייצר
גם דבש, ולכן, מחיר המוצר יקר מפז, אבל מה בנוגע לקטע של "הרס" של כוורות
לצורך זה?

ויש האומרים, שאין מה להשוות מלכה שהדבורים מגדלות מלכתחילה כמלכות, לבין
מלכות, שהדבוראי "מאלץ" את הדבורים לגדל מביצים של פועלות, שהוא מיין לצורך זה.
איני יודע עד כמה זה קריטי (ולא נראה לי שכן), אבל עובדה שמדברים על זה.

ומה בקשר ל"נדודים"? דבוראים רבים מסיעים את הכוורות לאזורים שבהם פורחים
עצי פרי כאלה ואחרים, כדי שהדבורים יבצעו את ההאבקה עבור הנוטעים.
יש הטוענים, שהנדודים הללו משפיעים לרעה על הדבורים, ואוכלוסיית דבורים לא קטנה אובדת בעקבות נדודים אלה.

אז נכון. הדבוראי שומר על הדבורים מפני מזיקים ומחלות, וסביר כי בטבע נחילים רבים
עשויים להיפגע מכל המרעין בשין הללו...
אבל שוב: טבע זה טבע וגידול מלאכותי אינו משתווה לו.

ועובדה: אין הסבר סביר, אבל באזורים רבים כמות הדבורים פוחתת, ודבוראים רבים
מתלוננים אף הם, שכוורות רבות מתחסלות להם ללא כל הסבר.
 

מיכי 10

Member
הפתרון של מי סוכר לדבורים, וגם לציפורים מסוימות, נראה גם לי

מוזר, ואפילו הזוי. כי זו באמת התערבות גסה בטבע. הרי גם הדבורים וגם הציפורים, נועדו למצוץ צוף מפרחים, ולא לקבל מים עם סוכר מלאכותי. עוד מזל שלא נותנים להן ממתיקים מלאכותיים...


אם מזון המלכות מיוצר במשורה, זה מן הסתם חומר שקשה יותר לייצור, ושעל כן הן מועידות אותו רק למלכה. אז האם בני האדם לא יכולים פשוט לוותר עליו?

זה שהנדודים עם הכוורות אולי מזיקים לדבורים (אם כי יתכן שהן שמחות על ה"טיולים השנתיים" האלה, בגלל שפע הפרחים שאליהם הן מובלות), מזכיר את העובדה שאומרים שלא כדאי להזיז עציצים ממקום למקום; שהשינוי במקום ובתנאים שבו, עלול להזיק לצמחים.
 

מ ש ה 53

Well-known member
נתחיל בכך, שמי הסוכר הם סוג של פיצוי זול עבור הדבש. הסוכר
מספק לדבורים את האנרגיה והדבוראים מניחים (דור אחר דור), שזה מספיק להן.
גם כך, הדבש הוא יקר למדיי, ואם נותיר לדבורים מחצית מהיבול, הרי שמחירו יהיה יקר
עוד יותר. אז תגידי תודה שחוסכים זאת ממך...

לגבי מזון מלכות, המצב הוא כזה:
כל רימה של עמלה וזכר מקבלים מזון מלכות ב-4 הימים הראשונים לבקיעתם.
בהמשך חייה, מקבלת הרימה תערובת של דבש ואבקת פרחים, ודי לה בכך, כדי
שתהפוך לעמלה או לזכר, שאורך חייהם מוגבל.
רימה של מלכה, שלמעשה בוקעת מביצה מופרית, כלומר מביצה של עמלה, מקבלת מזון מלכות
לכל אורך התפתחותה. ומה נפקא מינה? רימת המלכה גדולה בהרבה מרימת העמלה,
ומשך חיי המלכה יכול שיגיע ל-3-4 שנים!
המלכה עסוקה במרבית חייה בהטלת ביצים, והיא נחשבת למעשה לאם הנחיל.

ואז הגיעו בני האדם וחשבו:
אם העמלה מקבלת 4 ימים מזון מלכות, ואורך ימיה נמשך על פני מספר שבועות
בודדים באביב
ואולי מספר חודשים בחורף (כי בחורף היא פחות פעילה ולא מעופפת שעות ארוכות כשהיא
תרה אחרי דבש ואבקת פרחים)...
ולעומתה, המלכה מקבלת מזון מלכות בכל תקופת התפתחותה כזחל, והיא גדולה,
היא חזקה, היא פוריה והיא מאריכה ימים... אז למה שלא נאכל גם אנחנו מזון מלכות
ונאריך גם אנו ימים ונהיה (אולי) גם פוריים יותר?
אמה מה? כדי להפיק כמות זעירה של מזון מלכות, צריך לייתם כוורת וצריך לגרום לדבורים
לגדל מלכונים. כמה שיותר מלכונים. וכן. יש דרך "לאלץ" את הדבורים לגדל הרבה
מלכונים.
אבל הרבה זה אולי משהו שנע בין כמה עשרות בודדות.
ואז, כשהמלכון מספיק בוגר (לקראת התגלמות), והדבורים דוחסות לתא המלכון הכי
הרבה
מזון שניתן, בא הדבוראי, פורץ את תא המלכון החתום, שואב את המזון ומשליך את הרימה
לאשפה.
וכמה מזון אפשר להפיק ממלכון? ככל שזכור לי, כ-2 גרם מכל מלכון.
מה הטעם של הדבר הזה? מר. מר מאד.
אז מי רוצה בכלל לטעום את המר הזה?
אין בעיה. מערבבים מעט מזון מלכות עם הרבה דבש, והטעם נותר טעם של דבש.
אבל את הדבש שמעורב במזון מלכות מוכרים ביוקר, אף כי מרכיב מזון המלכות הוא כמעט זניח.
האם זה כשר? יש דתיים שיאמרו לך שלא.
האם זה יעיל? לא כל כך ברור, שמה שטוב לדבורה, טוב גם לאדם.
אז הנה. יש לך כאן קצת חומר על הנושא, למרות שממש לא מספיק לטעמי.
https://he.wikipedia.org/wiki/מזון_מלכות
ומצאתי עוד משהו. כאן יש גם קישורים נוספים לחומר נוסף.
כמובן שלא טרחתי ולא קראתי הכל, אבל יש כאן גם סרטון "מעניין" על יפול בעזרת עקיצות דבורים.
הסיפור הזה מוכר לי מימי דנא, ושמעתי על מטפל שהיה נעזר ב-60 עקיצות לטיפול.
טוב. הוא הגיע לכמות הזו בהדרגה, אבל הוא הגיע.
וגם אם הטמבל בסרט אומר שהדבורה לא מתה לאחר שעוקצת, זה לא נכון.
היא אולי לא מתה אם היא עוקצת חרק אחר, אבל כשהיא מחדירה עוקץ לעור של יונק,
היא אינה יכולה לחלץ את העוקץ ובלוטת הארס + חלק ממערכת העיכול שלה נתלש
מגופה, והיא לא תוכל לשרוד את זה.
אז תקראי ככל שבא לך...
https://crm.buzz/bees-and-organizations-compared/
 

מיכי 10

Member
קראתי את כל מה שכתבת, למרות שזה לא היה קל, כי

צר לי, אבל חלק גדול מהדברים מאד הגעיל אותי.
וקראתי רק חלק ממה שכתוב בשני הקישורים.
בהינתן שדבורים ודבש מעניינים אותי, אבל גידול דבורים - ממש לא, אסתפק בזה להתכתבות שלנו בַּנושא, ותודה על כל מה שלמדתי עד עתה בזכותך, משה.
 
משה תודה התחלתי לקרוא את החומר הרב על הדבורים. בזמן קפה של

בוקר לפני נסיעה לאילת לכנס גננים שמאורגן ע"י אירגון לגננות ונוף.
נזכרתי בלימודי בכדורי על דבורים מפי פיאט המיטולוגי שהיה אבי הדבוראות המודרנית בטרום מדינה. עבד בתחום 3 שנים במקווה ישראל והוא שהביא לארץ את הדבורה האיטלקית הרגועה יחסית. חומר חדש ומעניין.

אגב:
הדוד שלי ק"ק אמיל פאוקר אוטופד טען שהוא יכול לרפא את הראומטיזם של אבי עם עקיצות דבורים אבל אז הוא עלול למות ממחלת לב.
בניר עוז יש דבוראי מלומד מרוסיה שטוען שהחמניות מחסלות חלק מהדבורים, הצוף שלהן אחרי הצהריים סמיך וחלק מהדבורים נדבקות ומתות.
שנין הדבוראים של יד מרדכי הציבו בגן הבוטני שלי כברות להפרות את יבולי השדה וטענו שבישראל אין בעיה של העלמות דבורים כל זמן שמטפלים בכוורות נכון.
החקלאות אצלנו לא אורגנית והדבורים שרדו מעולה.
ושוב תודה
 

מ ש ה 53

Well-known member
היי רן. אני שמח שמצאת עניין בחומר שהעליתי על הכתב.
אני מניח, שאבי ז"ל גם הוא החל לגדל דבורים עוד לפני קום המדינה, ואם המורה שלך כתב גם
ב"ילקוט המכוורת", סביר שאבי גם קרא את דבריו.
גם אבי שאף להשיג מלכות איטלקיות "מגידול בארץ", אבל כפי שאתה בטח יודע,
לא תמיד הדבורים "מסכימות" לקבל מלכה שהוחדרה לכוורת לאחר שיותמה, כאשר לא
הן היו אלה שגידלו את המלכון.
וגם אם כן? יש הרי 2 אפשרויות להכניס מלכה: להכניס מלכה שכבר הופרתה
(ואז יודעים שגם הזכר היה "איטלקי" - בשאיפה). או להכניס מלכון שעומד לבקוע.
הסיכוי של המלכון גדול יותר, אבל אז... לך תדע עם איזה זכר סורר המלכה בילתה
את יום אובדן הבתולין שלה...... אז לפעמים זה מצליח ולפעמים, אתה עלול לקבל
כוורת פראית יותר מקודמתה...
אוכל לומר לך דבר מה נוסף...
כמי שחי את חייו בטבעון, קיבוץ אלונים מגדל מדי פעם שדה חמניות בסמוך אלינו.
בשנים שרדינו רדיה קיצית (והחמניות יוצרות מצב ליבול נאה של דבש קיצי), מאד לא
אהבתי את הדבש שהופק מהן. הוא היה "יבש" עם טעם של מעין גושים קטנים בתוכו (גם אם זה לא נראה כך לעין).
קצת קשה לי לתאר טעם במלים, אבל בגדול, הדבש הזה פשוט לא היה טעים לי
(וכנראה שלא רק לי).
איני יודע האם הדבורים אכן נדבקו לפרחי החמניות בשעות אחה"צ, אבל בתקופה ההיא
לא שמעתי על תלונות שכמות הדבורים מצטמצמת. בשלב מאוחר יותר כן החלו צרות,
בגלל ה-וורואה ושאר מרעין בשין, שהפכו את הטיפול בדבורים למורכב הרבה יותר.
אבל לכל אלה לא היה כל קשר לפרחי החמניות.
 

מיכי 10

Member
נכון, קשה לתאר טעם. אני זוכרת שבמשך שנים היינו מקבלים את

הדבש (מבית השיטה) הכי טוב, לטעמי, שהיה דבש הדרים. קיבלנו אותו בקופסאות מתכת עגולות זהובות של 2 או 3 קילו, אם אני זוכרת נכון את הכמות.
מאוחר יותר הגיע לפעמים דבש פרחי אביב, שגם הוא היה טעים מאד.

אבל הדבש שפחות אהבתי, שהיה לדעתי "חריף" יותר, היה דבש קייצי, מקוצים.

בשנים האחרונות, אני קונה דבש ממכוורת נחלים, ושם זה בדרך כלל דבש פרחי אביב, שמזכיר במירקמו המוצק ובטעמו, את הדבש ז"ל של בית השיטה.

טעמתי פעמים אחדות דבש נוזלי של מכוורות אחרות, וממש ממש לא מצא חן בעיני כלל וכלל.
 

מ ש ה 53

Well-known member
הפעם הצלחת להכעיס אותי מאד
.

אז ככה.
גם גבר, לאחר שנישא לאישה יכול לומר שהתאכזב מאד ממעשהו זה.
היא מתעסקת בלאק לציפורניים ולשם כך היא נעזרת באצטון מצחין.
היא מסלסלת שיער ומבלה שעות תחת כיפה מחממת במספרה, שזה סיפור בפני עצמו.
ויש לה גם איזשהו סיפור כזה שחוזר על עצמו מספר ימים בחודש, שבעטיו הוא גם נאלץ
להתנזר מקיום מצווה חשובה (או לחפש תחליפים בעיר מרוחקת).
אז כאישה, אני אוסר עלייך להיגעל מאד מדברים כאלה ואחרים
.
וההתעסקות בפירוק של עופות? וקילופי דגים? או הקטע הנורא הזה, בו שורפים את
שארית הנוצות מכנפי העוף או מהפולקע? זה לא חלק מ"התפקיד" שנועד לנשים,
והן גם עושות זאת לעיני הילדים שבבית (ואביהם)?
ואם ניכנס לתהליכים שמקדימים את כל אלה, שכרוכים בגידול העופות והבקר בצורה
מסחרית ודי אכזרית? ונדבר גם על מה שקורה לכל אלה בהמשך, כשאיזה עבדקן מפגיש
את כל הבר מיננים הללו עם הסכין?
אז הבה ותתנחמי בכך, שלדבורה יש פחות "מוח", שמסוגל להבין את כל מה שהעופות
ובני הבקר מבינים מלכתחילה (ודווקא לאחרונה קראתי כתבה שהפרות דווקא מסוגלות
לתקשר בינן לבין חברותיהן בעדר ואפילו לרכל על פרות אחרות). נו.
אז תתפלאי. כשאני עובר בכפר יהושע, ואני רואה איזה פגר של עגל שהושלך שם
לערימת האיסוף... אני אומר בליבי: 'הוא לפחות נגאל מיסורי המפגש עם הסכין'!

זהו. אני מתאר לעצמי שכעת את כועסת עלי עוד יותר, ואת אפילו נגעלת כאן יותר
משנגעלת קודם. אבל לעתים, מגיעים למצב, שבו אין מנוס, ויש להעמיד את הנגעל במקומו.
ואסיים בעוד קטע קטן...
לפני קצת פחות משנה, לאחר סיום סדר פסח כהלכתו בבית הורי אשתי (שזה טקס שבו
משתתפים רבים מבני המשפחה ויש שם בלי עין הרע לא מעט משתתפים), אחת מגיסותיי
החליטה לטאטא את הסלון משאריות האפיקומן ואחיו המתפוררים.
אז היא טיאטאה, ולפתע הבחינה במקק שברח מערימת השיירים לפינה.
היא רדפה אחריו, ובאיזושהי דרך מסתורית, היא החליקה ושברה רגל.
מה מוסר ההשכל?
לא בדיוק ברור לי... אבל לה יש אולי מספר לקחים כמו "עם איזה סוג של נעל ראוי לנקות בית",
או "האם כן או לא ראוי לרדוף אחרי מקק במנוסתו".
ולמרות כל אלה, לא ברור לי שהיא הפנימה, כי חצי שנה לאחר מכן, היא שברה שוב רגל.
טוב. אז היא סתם החליקה במדרגות, אבל גם זה קרה לה בבית הוריה.
 

מיכי 10

Member
אין לך מה לכעוס עלי. זה האופי האיסטניסי שלי, וקשה לי מאד

לשנות אותו. בלית ברירה, אני עושה לעצמי לפעמים סוויצ'ים בראש, אבל מצליחה בכל זאת להתמודד איכשהו עם הבעיה.
ציינת בהתחלה כמה דברים שלמשל אני לא עושה (כמו לסלסל את השיער במספרה ולשבת תחת מכונת הייבוש). וכבר עשרות שנים נשים בכלל לא חורכות ומורטות נוצות מעופות וכד'.

רק שתדע, שבשדה אליהו היתה פעם אישה (שבעלה היה חבר כנסת) שבגללה רציתי לעזוב את השל"ת: אני לא זוכרת אם היא ניהלה את המטבח או לא. אבל בוקר אחד היא תפשה אותי, משום מה, ודרשה שאכנס למטבח לנקות עופות. רק מלשמוע על כך התחלחלתי לגמרי, ולא הסכמתי. בחיים לא נגעתי בעוף שחוט לפני כן, וזה בכלל לא בא בחשבון מבחינתי.
איכשהו הצלחתי להימלט מהאישה המפחידה הזאת, ומאז היה ברור לכל חברי הקיבוץ שהענף הקבוע שלי הוא גן הירק. וכשצריך עזרה במטעים, בעיקר בקיץ הלוהט - אני שם בעבודה מלפנות בוקר על לפני הצהריים.

ורק בימות החורף הקשים, כשלא עובדים בחוץ, אני בעבודות של ניקוי בית הכנסת או ניקוי בתים חדשים לאחר הסיוד ולפני כניסת הדיירים לתוכם, או בתורנויות הגשה בחדר האוכל ועזרה בפעוטונים.

גם כשילדתי את ילדיי, אף פעם לא הסכמתי לראות את השיליה, למרות שבכל לידה הציעו לי, ורוב הנשים כן רוצות לראות.
ולימים, כשעבדתי שנים בחדר לידה (כמזכירת המחלקה) ואחר כך במחלקת יולדות והריון בסיכון גבוה, אף פעם לא הסכמתי לראות לידה, ובוודאי לא תפירה או ניתוח, אעפ"י שמאד ניסו לשכנע אותי לנצל את זכותי לראות. גם את מקרר השיליות הייתי עוקפת תמיד בלי להעיף בו עין.
ועוד כהנה וכהנה קווים אדומים שלא עברתי ושאינני עוברת.

נכון שיש בזה גם בעיות, כי אני נרתעת מהרבה דברים, אך איכשהו שורדת בכל זאת.

אז אל תיעלב בשם הרימות ושאר דברים מן החי שקשורים אל הדבורים. אני פשוט מעדיפה קצת יותר סטריליות, גם בכתיבה.
 

מ ש ה 53

Well-known member
אני מאד מקווה שלא לקחת את דבריי ברצינות קיצונית. אבל עובדה..
החיים שלנו רצופים "גם" בדברים לא חביבים, ומרביתנו לא בהכרח עוקפים אותם.
אשתי שתחיה, עד היום שורפת את קצות הנוצות, ומהרגע שרכשנו כירה חשמלית,
היא רכשה ברנר ידני קטן ומשתמשת בו לשם כך.
אשתי לא מסלסלת שיער, ולהפך.. היא מחליקה את השיער הגלי שהיה לה בעבר.
אבל גם זה תהליך של פן ששורף את השיער ומדי פעם גם כימיקלים. איכס.
וכן. לק לציפורניים היא עושה ואת "ניחוח" האצטון אני מתקשה לסבול.
את הלידה של בני קצת פספסתי, כי הרופא השליך אותי החוצה כשנאלץ להשתמש במלקחיים.
אבל כן ראיתי את השיליה והתפירה. לא כזה נורא.
וכן. הייתי גם בח. ניתוח במהלך לידה קיסרית, כשהייתי חובש בשירות הצבאי, וזה
היה סוג של בונוס: "שבוע התמחות בבי"ח".
אז לא הכל נורא כל כך, אבל זכותך המלאה לחיות את חייך בדרך שאת סימנת לעצמך.
ומה לגבי אכילת פיסות בשר? גם מזה את מתנזרת?
 

מיכי 10

Member
האמת, לא לגמרי הייתי בטוחה אם אתה כועס או לא. :)

בקיצור, אני רוצה בענייני בריאות לא לראות כלום ולא לדעת כלום. כמה שפחות אדע ואראה, כך פחות אפחד. כך שאף פעם לא ראיתי הזרקות, למשל, לא כשהזריקו לי או לילדַי או ליולדות או לכל אדם אחר. ואומנם תרמתי דם הרבה פעמים, אבל לא הסתכלתי בהתרמה שלי ולא בשל אחרים. והיום עברתי עקירה אצל רופא השיניים, אז לא הסתכלתי על המגש שלו, וכמובן שלא הסתכלתי בראי לראות מה קורה לי בַּאין-שן.

בכל מה שקשור לגוף האדם ולזואולוגיה, אני לא רוצה להיות מעורבת. רק בוטניקה מושכת אותי. אה, ובגוף האדם, מעניין אותי מאד לדעת מה שאפשר על סוגי דם.
 

dudi4321

Active member
לא

בסדק נכנס אבק וזרעים ובלחות הם נבטו.
לפני שעשו איטום היו צריכים לבצע רולקות - המשך בטון הגג שיתרומם לכיוון הקיר "לשבור את הזוית" בפינה למעבר עם רדיוס, בזווית - פינה לאורך כל הקיר. לאחר מכן עושים איטום שמתרומם מעבר לרולקות עד הקיר בגובה. על האיטום מניחים את האריחים ומבצעים רובה, בעדיפות אפוקסי גמיש.
היום, צריך עם כלי חד (כף בנאים או מאלג') להסיר ולנקות לאורך התפר שבו יש סדק. לשפשף היטב, אפילו להגדיל את הסדק. למרוח חומר אטימה על בסיס סיליקוני כמו "סופר 7" או חומר מתאים של חברת סיקה SIKA. עם אצבע עטופה בשקית ניילון או עם כפפה להדק שהחומר יכנס לעומק וגם להחליק את פני השטח.
בנוסף צריך לחדש את הרובה - בכל החריצים של האריחים בכל שטח הגג.
בסוף לצבוע מחדש את הקיר עם צבע אקרילי שנועד לקירות חוץ כמו טמבור MD
&nbsp
אבל אנו בפורום גינון לעסקינן, אפשר להסוות עם כמה אדניות ובהן לגדל תבלינים.
 

מ ש ה 53

Well-known member
כל מה שכתבת נכון ואולי מתאים לפורום "בונים בית" או "עשה במו
ידיך".
בכל מקרה, כל עוד אינך מכיר את המקום ולא ראית מה נהיה שם, יתכן שאתה צודק
ויתכן גם שלא...
בכל מקרה... לא ראינו צילום של המקום ואולי סתם נוצר סדק, אף כי העבודה שנעשתה
שם בוצעה כראוי. לך תדע.
בכל מקרה, והיות שלא מדובר בגינה, השימוש בכל חומר יהיה נכון - עפ"י שיקוליו של בעל הגג.
מאוחר יותר, הוא באמת יצטרך לשקול מה כן או לא כדאי לו לעשות בהמשך.
ו... במידה שהוא "רק" דייר באותה דירה? למה שישקיע בכלל?
 

dudi4321

Active member
וואו


התחלתי לקרוא על יצור הדבש וגידול כוורות.
מדהים ומסקרן.
והכי מרגיז ומשפיל שערבים גונבים מהשדות כוורות ומעבירים למעבר לקו הירוק.
וגם הנושא הזה המאד מאד מאד מרתק לא קשור לגינון
, רק שהגינון לפעמים מזיק לדבורים והדבורים עוזרים מאד לגינון בהאבקה!
מציע להכניס הפוסט לארכיון לצפיה מהירה ל-"כלים ומידע".
 
למעלה