קווים אדומים

[ophra]

קווים אדומים

(מעתיקה את עצמי מפורום שכן בנסיון נואש לעורר את הנוכחים...

) מוצאת את עצמי פתאום מהרהרת בהם... איפה הם נמצאים אצלי...? קל לי מאד לאתר אותם במקום שביני לביני. מה לא אעשה. איך לא אנהג מה לא אומר. הרבה יותר קשה לי להניח עליהם אצבע מדויקת כשמדובר ביחסים בין עצמי לאחר/ים. כבר קרה שנפגעתי מחברה טובה שאמרה דברים קשים. באותו רגע הרגיש לי כאילו נחצו אותם קווים אדומים... בסופו של דבר - אפילו בלי שקיבלתי את ההתנצלות המפורשת in so many words סלחתי.... גם קרה שגבר (אחד, או יותר...) התנהג בצורה שלא "מקובלת" עלי... אני לא מתכוונת למי שאמר שיתקשר ולקח לו שבועיים לעשות...

אלא על דברים יותר "כבדים" מילים שנאמרו, או מעשים שנעשו שברגע התרחשותם אמרתי לעצמי: "עפ. זהו. איתו גמרת. אין לנו עניין שיתנהגו איתנו ככה" ובכל זאת... חזרתי... (ובמקרים האלו כן נדרשו התנצלויות מפורשות...) אבל השאלה האמיתית היא... האם הקווים האלה שמסמנים לכל אחד מאיתנו את הגבולות שלו עם אנשים אחרים צריכים בכלל להיות קשיחים? או שהעובדה שהם "סובלים" מגמישות מסוימת (גם אם מדובר באותו אדם... שהרי ברור שהם משתנים מאחד לשני) היא בעצם טובה.... עפ

(בהרהורים לקראת סופשבוע)

 

[חופשיה ברוח]

מצאת תא מי לשאול...

את זו שלא נוטרת טינה או לחילופין, יכולה לכעוס כמו הר געש (לעתים,) אבל אחר כך ... ממשיכה ללכת בדרך חושבת שהגבולות גמישים, מסתכלת גם על מי שעומד מולי, ומאיפה הוא בא, ולמה הוא מתנהל איך שמתנהל לא חורצת גורלות והחיים, מובילים לתגובה המתאימה לכל סיטואציה בפני עצמה סיבכתי?

 

[ophra]

ממש לא סיבכת.... ../images/Emo45.gif

להפך! קלעת בול! (במיוחד הבוקר...

) עפ

 

[מ ת ל ב ט ת]

עקרונות

כל אחד מאיתנו קובע לעצמו כללי התנהגות כללי עשה ואל תעשה ומבקש שאחרים ינהגו בהתאם לאותם כללים שקבע אלא מאי? מעבר ל"יובש" של ה"חוקים והתקנות" שהתקנו קיים רגש (סליחה, הבנה וכיו"ב) מעבר לכללים ישנה בהחלט גמישות ויכולת לכופף מעט את ה"חוק" ואלה מופעלים במקרים מסוימים בהתאם לאיש ו/או המצב אשר "חצו" אותם ובהחלט יש מקרים בהם ניתן למחול ו"להחליק" את הסיטואציה אבל, ישנן נקודות שהן בבחינת "ייהרג ובל יעבור" (לי למשל, שקר נחשב לאחד כזה) מוכנה לסלוח על הרבה דברים, מוכנה להקשיב ולהבין, אבל שקר מבחינתי הוא בל יסולח !!! זהו גבול אשר מי שעובר אותו אין דרך חזרה. ואני מאמינה שלכל אחד יש גבול/ות כזה/כאלו חושבת שהשאלה אינה האם הם (הגבולות) צריכים להיות כאלה ואחרים (מאחר ואלו עקרונות שקבענו לעצמנו) אלא עד כמה הם עקרוניים עבורינו ועל איזה מהם נהיה מוכנים להתפשר ועל איזה מהם לא. שבת-שלום

 

[r e d head]

בעיניי....

קוים אדומים מה אני עושה ומה אני לא מוכנה לעשות בהתאם לחינוך שקיבלתי, בהתאם למידות מוסר, בהתאם לנורמות חברתיות האם הקווים האלה הם באמת שלי או של הסביבה ברגע שחרגתי מהקווים האדומים יכול להיות שזה היה חד פעמי בגלל נסיבות מסוימות ואז הגמשתי את הקו או שזה נהיה דבר קבוע, ואז הזזתי את הקו לחלוטין. לעניין חצית הקווים האדומים. כלפי אנשים שונים ובמצבים שונים היו מקרים שהיתי מוכנה לחצות את הקווים האדומים שלי והיו מקרים שלא. למה כאן כן ושם לא, בגלל המכלול. ואני אביא לך כאן דוגמא עם חברות ולא עם בני המין השני. הייתה לי חברה טובה שהיא רכלנית גדולה, כל עוד שמעתי על אחרים זה עבר דרכי ולא כל כך הפריע לי ביום שאני הייתי נושא הרכילות נגמרה החברות בייננו. לעומתה יש לי חברה אחרת שגם היא רכלנית ויש לה עוד אין ספור חסרונות אחרים אבל אני שוכחת כל כך מהר כי היא משהו מיוחד, היא גדולה מהחיים. כנ"ל לגבי בני המין השני. אבל…… יש עוד מקרה שאנחנו עוברים קוים אדומים והוא כתוצאה מחוסר שפיות זמנית כי אנחנו רוצים מאוד להאמין שזה נכון. אז אנחנו סולחים, מוחלים…. אבל כשאנחנו מתפקחים אנחנו מבינים שטעינו בחצית הקו האדום.

 

[רות 2]

יש...

לציין כי כמו אמת ,כך גם גבולות המוסר, הטאקט,והתיחסות לכל מקרה לגופו שונה בגין התפיסה הסוביקטיבית המתיחסת למציאות של אותו אדם הגבולות הם שונים , היחס לגבולות משתנים על פי תפיסה חברתית סביבתית , על פי חינוך, על פי נסיון, על אמות מידה שקר ,בגידה,גניבה,כאן יש קווים אדומים != יש גבול בעינין שRED (הבחורה שמתעללת בעוף... ואין לה גבול;-..)העלתה רכילות..: לא יודעת היכן למקם זאת בדיוק כי ברגע שיש שיתוף פעולה בהקשבה ,בעידוד המרכל שישמיע ריכוליו הופך אותך לא פחות רכלנית וברור תמיד שיגיע הקטע שירכלו גם עליך ... זה לא עינין לגבולות זה עינין ליחסי אנוש שאת מטפחת עם אותה חברה( עובדה שעם חברה אחרת שיחסי האמון והחברות גדולה יותר את נוטה לסלחנות יתרה כי יחסי האמון החברת גדולה יותר אין גבולות) אבל... אם אותה חברה תשכב עם חבר שלך לדוגמה... פה היא כבר עברה את הגבול .פה היא שברה את הכלים., פה היא הרסה מערכת אמון כי היא עברה את הקווים האדומים !? -נכון לערך החשבות העצמית צריך שיהיה גבול"===מתי=== לערך האהבה העצמית צריך שיהיה גבול==== מתי רק כאשר זה על חשבון הזולת או??? יש עוד גבול?

 

[ophra]

"חוסר שפיות זמניות".... ../images/Emo13.gif

זו נחשבת טענת הגנה נפוצה במשפט הפלילי לשמחתי.... הפסקתי לטעון אותה להגנתי (בפני עצמי...) אז יהיו שיטענו עלי שאני שכלתנית מדי רציונלית מדי יותר מדי ב"שליטה" יהיו (והיו) אפילו כאלה שיראו בזה חומות הגנה.... שיראו...

שיטענו....

אני שמחה מאד להיפטר מהמצב הנפשי הזה

עפ

(שפויה)

 

[מצוטטת]

קווים אדומים/פרדיגמות

ת´תאמת, גם ביני לביני לאחרונה אני מוצאת עצמי לא פעם מניחה ל"קווים" להתרופף....וחושבת שכמו בהמון דברים שחוויתי, במיוחד בשנה האחרונה <גם כאן בעולם הווירטואלי> פתאום אני מגלה שגם כאן יש/אפשר/צריך/ונכון להגמיש... וכמובן איני מדברת על אותם קווים בין אדם למקום(חוקים) אני מתייחסת לאותן פרדיגמות בצילן גדלנו/חונכנו בכור ההיתןך הם אלה שלא פעם =====> הקשים להגמשה. אז רק כדוגמא אתחיל בקשה - אני - שנים ע"ג שנים היו לי קווים אדומים מוגדרים וברורים לא זזתי מהם ס"מ קשיחים היו כפלדה ופתאום הגיע השבר בחיי ואז יחד עם ההתרסקות גם הקווים הפכו לחסרי משמעות. ובכלל גיליתי שמה שאצלי זהו קו אדום אצל שכני הוא בכלל מקווקו.....

או למשל יילדי - וואחק קו אדום הם - ועדיין בראש הסולם (גם היום אך המינון קצת השתנה). דווקא בהקשר שלהם למדתי <וזה לקח ים.......של זמן> שהקווים האדומים הם בעצם עוד מינוח לפחד שמא אנהג אחרת תהיה פגיעה - מין חומת הגנה עבורי עבורם=====> שוב סוג של פרדיגמה. היום לומדת אט אט לצעוד עימם איתי לצידיי<גם זה "עלה" לי לא מעט

). הבנתי שזה יותר עבורי לצורך ההגנה הפרטית ופחדי מפגיעה - חומת הגנה. ואפילו עם יילדי התגמשו הקווים בתוך תהליך ההבנה ==> שהחל אצלי תהליך ההתחזקות מחדש והבנתי מאיכן נובעים לא אחת אמירות/התנהגויות ההתגמשות הקלה עלי דווקא שם מול הצד השני (למשל אב ילדיי). עד כאן הכל טוף ויפה! אבל (נו...מה חשבת גם זה תמיד קיים הסביבה

) יש אחד אותו אני מתקשה להגמיש... זה בעצם שלי...עם עצמי...ועליו כבר סיפרתי כמה פעמים... בתכלס נראה לי שהקווים = מכלול של רצונות/חששות /פחד ואצל כל אחד/ת במינון שונה. יצא לי סלט...אה? או שלא התקרבתי לרעיון של השאלה?

 

[ניצת שושן]

אני חושבת שיש הבדל בין

קווים אדומים ובין גבולות. גבול הוא גבול ואינו יכול להיות גמיש- כלומר הוא קיים ותמיד באותו המקום. יש מי שגבולותיו רחבים ויש מי שגבולותיו צרים . (יש מי שגבולותיו - ישראל ומי שגבולותיו אוסטרליה). בתוך הגבולות יש את יכולת התנועה ושם נמצאים גם הקווים האדומים,ניתן לחצות אותם ,אם יש בך את הכח והרצון לקחת סיכון אך עדיין אין זו חציית גבול. התנועה בתוך הגבולות יכולה להיות גמישה או מקובעת על פי הקווים שסימנו לנו במפה. ועכשיו לשאלת הגמישות או הקשיחות.... הגבולות הם גבולות ועל כן פריצה שלהם אומרת - שינוי מהותי.פריצת גבול כמוה כפריצת ערכי בסיס אותם איני חושבת שקל לפרוץ. אבל הקווים הם המקום בו נמצא מקומה של הגמישות ואני חושבת שהם משתנים בעיקר כאשר מדובר ביחסי אנוש ,או אז הם מקבלים את צורתם בהתאם לאינטראקציה. גמישות של הקווים,חופש ומרחב בתוך הגבולות לדעתי הם היכולת להסתגל, היכולת להיות מחובר למה שאני מרגישה ולאו דוקא לצד השכלתני ועל כן עבורי היא הכרחית.

 

[*יערית]

רוצה לענות...

ומתקשה בהבעה

אני בכל זאת אנסה ואם הצלחתי מה טוב! לגבי חברות שהכרתי במהלך חיי והיו כאלו שהיו חברותיי ויהי מה...כמעט ללא גבולות שהעמדתי לעצמי..חברות של 7 שנים נהרסה רק בגלל מילה קטנה שאמרה הרבה לגבי הקשר...ובזה נגמר, אם יש דרך חזרה?אחרי 3 שנים שאני עדיין חושבת עליה..חולמת עליה... הייתי רוצה לפגוש בה..אבל לחזור למי שהיינו ..לעולם לא! עם גברים יותר קל לי משום מה...שוב ישנם דברים שמבחינתי בל יעבור והם :שקרים!יתר הדברים אני יכולה להתמודד מולם! מכיוון שאני טיפוס גמיש..נראה לי שלכל אורך חיי כך גם קבלו אותי ז"א תמיד ידעו שהפגיעה היא זמנית ותבוא הסליחה לאחר מכן... האם אני חיה עם עצמי בשלום עם זה? כן!!!!!!! אבל עושה חושבים לפני ששמה מבטחיי שוב באותם אנשים! אני דיי בוחרת את חבריי בקפידה...אין מבחנים לקבלה..אבל החים עצמם הם מבחן אחד גדול..אני עצמי יודעת שאני לפעמים פוגעת בחברים בעצם זה שאני דיי נוטה לומר את שיש לי על הלב..אני דיי ישירה ולא כולם מקבלים את זה...אבל מיששורד את האמת שלי נשאר חבר שלי כך גם לגבי גברים!