קודם כל...

קודם כל...

קודם כל, תודה לכן על החיזוקים. אבל גם לצפצף על מה שאומרים סביבי (בכל נושא שהוא) צריך ללמוד. אז עכשיו אני בסדנת למידה. סדנה חווייתית... עכשיו יש לי תהיה/שאלה: תגידו לי, זה רק בישראל העניין הזה של כולם עם הורים???? או שמא, זוהי בעיה אוניברסלית?? למה ומדוע כל אחד ששומע את סיפורי (ואני לא מהמחביאות) קודם כל נשמע מזועזע. אבל כשהוא מתעורר מהתרדמת, השאלה הראשונה ש מ י ד עולה לו על דל שפתיו היא: ומה אומרים ההורים???? הם בטח לא מקבלים את זה... אני בטוחה שהם לא מרוצים...ומה, לא איכפת לך שהם לא מרוצים...??? כאילו מה, רק עכשיו אני קולטת, שלפי החוק הלא כתוב, אני אמורה לחיות לפי ההורים שלי??!!! בחיי, לא שמתי לב לכך עד שעשיתי מעשה חריג יחסית, ועד שהגיעו אליי כל השאלות הללו. ואני אומרת לכולם: הרי זה ברור שההורים שלי לא מתמוגגים מעונג. זה ברור, כן, גם לי. אבל עצם העובדה שאני מחליטה, איך אומרים, לשים בצד דעת אחרים, יקרים לי ככל שיהיו, ולנווט את חיי לפי הראש שלי (למה אלוהים נתן לי שכל?!), עושה אותי ילדה רעה וסוררת. אחת שלא מכבדת את הוריה. מעטים הגיבו יפה וענייני. והערכתי אותם על כך. גליה.
 

bisty

New member
אני לא בטוחה,אבל לא נראה לי שזה

עניין אוניברסלי,זאת אומרת כל הגישה הגזענית והמתנשאת שהולכת פה. לפחות אני יודעת שמשפחתו של בנזוגי מקבלת אותי בחום ואהבה יוצאים מן הכלל, כל זאת כאשר אני בת זוגו השניה שהיא יהודיה מישראל. הם מודעים לקשיים ולבעיות שיש לנו כאן בישראל אבל מעניקים לנו את תמיכתם המלאה. אחת הסיבות שהסכמתי לעבור לאנגליה זו הידיעה שמחכה לי שם מערכת תמיכה חזקה יותר מזו שיש לי פה. התגובות העוינות באות מפחד,בורות וגזענות. הן באות מחינוך של שנים שאומר שיש דרך חיים,מסלול אחד ויחיד בו יש לצעוד ואין לסטות ממנו ימינה או שמאלה. וכל הסוטה הוא...סוטה...או כמו שאמא שלי אוהבת להגיד:חריג... אני לא חושבת שאני או אף אחד בפורום הזה(או בכלל) חריגים,אני חושבת שצריכה להיות לנו זכות מלאה לבחור את הבחירות שלנו שיכולות להיות מוצדקות או מוטעות,כמו בכל תחום אחר כי זה מה שאנחנו חושבים שזה טוב בשבילנו. ולראיה כמובן יבואו כל אותם סיפורי הצלחה של זוגות שחיים ביחד באושר אחרי שהתגברו על לא מעט קשיים ולא נכנעו לאותו מסלול חסר טעם בו הם נדרשו ללכת. זה הכל אני חושבת...אחותי,לא עשית שום מעשה חריג,עשית מעשה אמיץ,הלכת בעקבות הלב ואני מקווה שתהי מאושרת ומי שאומר משהו הוא החריג,הוא הבור שחי במאה שעברה והגיע הזמן שיפתח את הראש (לא במובן הפיזי כמובן...) מיכל
 

blixgirl

New member
../images/Emo24.gifמיכלי,גל,סינדרלה ../images/Emo24.gif

מנסיון אישי שלי ... התקבלתי כאן בלי שום בעיה,אף אחד לא חושב שזה שונה משונה או מוזר שאנו משני קצוות של הגלובוס...לאף אחד לא היה מה להגיד,כולם רק הביעו התלהבות מהדרך בה נפגשנו ... יש כאן המון זוגות מעורבים...היתי בחתונה בשבת האחרונה של ידידה סקוטית שנשאה לבחיר ליבה שמדרום אפריקה
אחלה טקס - קצרצר וחמוד ... אני מאחלת ובטוחה שלתיכן תהיה קליטה קלילה מבחינה חברתית... מיכל שאת מגיעה לאי הבריטי - קודם כל אתם אצלי לאיזה שישבת כייפי כזה :)
בליקסי
 

GalGula

New member
גם לי לא נראה שזה אוניברסלי...

נראה לי שזה קורה בתדירות הרבה יותר גבוהה במשפחות יהודיות. למה? אין לי מושג.... אגב - אני דוקא הופתעתי מזה שכשהייתי בתוך הקשר, ונתקלתי באנשים חדשים שסיפרתי להם על הקשר, ציפיתי בדיוק לתגובות עליהן את מדברת... אבל כמעט כולם שאלו שאלות אחרות לגמרי, ושאלת היהדות עלתה (אם בכלל) רק אחרי כמה שאלות אחרות... בד"כ השאלות הראשונות עסקו במרחק הפיזי... אם לא קשה לנו... איך הכרנו.... על ההורים שאלו רק חברים מאד קרובים או בני-משפחה. מעניין... אולי זה גם קצת קשור למעגל החברתי שבו אנו נמצאים... יש אנשים פתוחים יותר ופחות. אבל בכל מקרה - צריך לדעת איך להתמודד גם עם אלה וגם עם אלה...
 
למעלה