הפוסט שלך פותח דיון פילוסופי...
בעיקר הפיסקה האחרונה בו... בפיסקה האחרונה שלך אתה כותב (וברשותך אני מצטטת): "ככל שאנו מתקדמים עם הזמן, עם הטכנולוגיה, עם הגלובליזציה, כך אנחנו מאבדים משהו בנו. מאבדים זהות עצמית, מאבדים את ה"אני" הפנימי שלנו, את מה שמייחד אותנו משאר האנשים, משאר העמים..." מה שכתבת במשפט הזה הוא הכללה רחבה מאוד והשאלה שמדגדגת לי בקצות האצבעות היא: מי אמר שהתקדמות עם הזמן משמעה בהכרח אובדן זהות עצמי? ואז מה בעצם האלטרנטיבה עבור קובה? להישאר מאחור ללא השפעות המערב רק כדי "לשמר את הגחלת"? לאנשים בקובה, כמו בכל מקום אחר בעולם שנשאר מאחור (קובה היא רק דוגמא אחת, יש הרבה מאוד תרבויות אחרות במצב דומה) מגיע להתקדם. הבחירה בין אם לקבל את השפעות המערב ועד כמה תלוייה בממשל ובעם הספציפי, ובהמון גורמים אחרים שהם מאוד אינדיבידואליים לעם ולמקום. דוגמא קטנה שאני יכולה לחשוב עליה היא הבחירה של השליט הטורקי כמאל אטאטורק בשנת 1928 לאמץ שפה הכתובה באותיות לטיניות ולא ערביות - לא רק בגלל שהאלפבית הלטיני מתאים יותר להבעת השפה לעומת האלפבית הערבי - אלא גם כי להגביל את אחיזת האיסלם במדינה. עם זאת, עדיין אין זה אומר שבחירה זו שאנו רואים בה התקדמות, משמעותה בהכרח אובדן צביון תרבותי. ממתינה לקרוא את תגובתך
