קצת סדר..
שלום עפרונית, מראשית העוברות ועד גיל 21 (שהוא גיל סוף ההתפתחות הגופנית), התנועה מהווה את הגורם העיקרי להתפתחות תקינה של גוף האדם. התנועה מזרימה את הדם, ועל כן היא מאפשרת הבאת כל חומרי בניית הגוף למקומות הנדרשים. התנועה מאפשרת וגורמת להתפתחות תקינה של עצמות השלד, של מערכת השרירים וביחד אתם כל שאר מערכות הגוף. (אין מדובר על מצבי מחלה מיוחדים). מובן מאליו שללא תזונה נכונה לא תיתכן בניית רקמות תקינה. על תזונה יהיה בהרצאה זו פרק בפני עצמו. איכות תאום מוטורי, תאום בין מערכות שרירים שונות: דןבשליטה רצונית ומודעת על המערך השרירי. איכות תאום מוטורי הוא מצב בו כל מערך המוטוריקה של הגוף יודע לתפקד באופן אוטומטי. מצב זה מושג כאשר תודעת האדם יודעת לשלוט בשריר בודד, במערכת שרירית, ובשילוב בין מערכות שריריות. בקורטקס המוטורי קיים דירוג ברור של חשיבות האברים על פי כמות העצבוב המופנה לכל מערכת. המערכות השונות מוערכות על פי חשיבותן לצורכי הישרדות.המערכת המוערכת ביותר הנה מערכת המוטוריקה העדינה של כפות הידיים. המערכות המוערכות ברמה השניה הן העיניים, הפה והלשון. מערכת המוטוריקה הגסה נמצאת במקום השלישי. כל מערכת שרירית צריכה לתפקד היטב מרמת השריר הבודד שבה, ועד לתפקוד המורכב ביותר של אותה מערכת. לאחר שכל מערכת מתפקדת היטב בינה לבין עצמה, נשלב את תפקודה לתפקוד של מערכות אחרות. במידה וכולן מסוגלות לתפקד באופן חלק, ללא מעצורים, ללא עצירת הנשימה, ללא יצירת קושי מתח או תסכול, התפקוד המוטורי יחשב לתקין. אינטליגנציה גופנית מורכבת ממספר מערכות. א. שליטה רצונית ומודעת במערך השרירים. שליטה זו נמדדת בשליטה מודעת בשריר בודד אחד, במערכת שרירית, או בכלל שרירי הגוף בו זמנית. ב. שליטה רפלקסיבית במערך השרירים [בלתי רצונית] ג. שליטה אוטומטית (פאראסימפטתית) בלתי רצונית בכלל מערכות פנים הגוף [לב, דם, עיכול, עצבים, נשימה וכו']. ד. מערכת החושים. מערכת זו מאפשרת לאדם את התקשורת עם הקיים בעולם. ה. מערכת הנשימה המודעת. ו. מודעות היציבה הנכונה. על מנת לבצע פעולה גופנית כלשהי ( מודעת או רפלקסיבית), אנו מפעילים את מערך השרירים. אין פעולה מוטורית יכולה להתבצע ללא הפעלה שרירית. על כן בדיקת השליטה באינטליגנציה גופנית, תעסוק בהפעלה מודעת של מערך השרירים. כל שריר מסוגל לפעול בשלוש רמות: א. רמה מינימאלית. ב. רמה אופטימאלית. ג. רמה מקסימאלית. א. הרמה המינימאלית: הנה הרמה המולדת. רמה זו אינה יודעת להפעיל את השריר בצורה מדויקת וקלה. בשלב זה השריר נמצא בתהליך למידה. כל זמן שהמוח לא גמר להדפיס את סכמת התנועה בקורטקס המוטורי (האזור המוטורי בקליפת המוח), השריר ימצא בשלב הלמידה. שריר הנמצא בתהליך הלמידה של יכולת התנועה, ידרוש את כל הריכוז הניתן לגיוס על מנת להפעילו. במצב זה קשה להפנות ריכוז למשימות נוספות בו זמנית. בשלב הזה בכל פעם שהאדם ינסה להפעיל את השריר, הפעולה תהיה בלתי מדויקת, תיצור מתח שרירי והנשימה הרצופה תיעצר. שלב הלמידה נגמר רק כאשר המוח למד להפעיל את השריר ברמה אופטימאלית אוטומאטית, ולא לפני כן. רמת הלמידה מותנת בכמות התרגול ולא בגיל האדם. אנשים רבים גומרים את חייהם בגיל מבוגר מאוד ללא ידיעה איך להפעיל חלק גדול משריריהם, תוך כדי יצירת מתח גופני בזמן הפעלת השרירים הללו. ב. הרמה האופטימאלית: רמה זו מבטאת את השלב בו האדם למד להפעיל את השריר בצורה אוטומאטית. במצב של שליטה אוטומאטית בשריר, האדם אינו צריך להפנות ריכוז רב להפעלה השרירית ונשימתו משוחררת. מצב זה מאפשר הפניית ריכוז למשימות נוספות (הפעלת מערכות שריריות מקבילות, או חשיבה, או רגשות) מלבד הפעלת השריר הבודד או מערכת שרירית. ברמה האופטימלית האדם יכול להשתמש בכישורים המוטוריים שלו לתפקודי היומיום ללא יצירת מתח תפקודי כלשהו, תוך כדי הפעלה של שאר האינטליגנציות. דוגמא: שריכת שרוכים, לחתוך בסכין ומזלג, לכתוב, לקרוא, לנהוג וכו'. ג. הרמה המקסימאלית: רמה זו מבטאת את היכולת הנדרשת לאמן בהפעלה של מערכותיו השונות. לדוגמא, אצבעות ידיו של הפסנתרן מצריכות הפעלה ברמה המקסימאלית. רמה זו אינה נדרשת לצורכי הישרדות, ועל כן היא פריבילגיה של הרוצים בכך, אך אינה חובת המציאות. גם ללא רמה זו האדם יוכל להסתדר בחיים ללא מתח תפקודי מוטורי. על מנת להבין את איכות התפקוד של מערך המוטוריקה, צריך לבדוק את כמות העצבוב המופנה לכל מערכת בקורטקס המוטורי. 50% לערך מופנה לכפות הידיים. 15% עד 20% מופנה לעיניים. 15% עד 20% מופנה לפה וללשון. רק כ 10% לערך מופנה למוטוריקה הגסה ולשאר שרירי הגוף. חלוקה זו משמשת כפרמטר לבדיקת המורכבות, החשיבות וסדר העדיפויות ביחס של המוח לתפקודו של גוף האדם מהזווית המוטורית. מיחס לא פרופורציונאלי זה (יחס הפוך לגודל) מסיקים כי המוח מחשיב את כפות הידיים, העיניים, הפה והלשון כמורכבים יותר להפעלה ולכן כחשובים ביותר מבחינה התפתחותית ותפקודית. מסיבה זו נשתמש במערכות אלו כאשר האדם חסר יכולת בצורה כלשהי, על מנת לשכלל את יכולת תפקודו. חשוב לדעת כי בכל פעם שמערכת התפקוד השרירי אינה מתפקדת כראוי, הגוף מגיב בפחד וחרדה המעלה את רמת המתח הגופני. מצב זה מדרדר את יכולת התפקוד בכללותו וגורם לחרדות הישרדות הכרתיות ותת הכרתיות. שליטה רצונית ומודעת בשרירים הנו המצב היחידי המאפשר מיצוי היכולת ללא התנגדויות גופניות. בבואנו לבדוק את מערכת השליטה הרצונית והמודעת באינטליגנציה הגופנית, נבדוק את השליטה הרצונית ביכולת התנועה בכללותה. נבדוק את השליטה בשריר הבודד וממנו נעבור לבדיקה של כלל קבוצות השרירים. קבוצות שרירים הן המערכות הכוללות יותר משריר אחד.
