קהות חושים
אמא שלי נפטרה לפני 3 שנים ו-4 חודשים. הייתי סופר קרובה אליה - כל יום טלפונים מספר רב של פעמים ביום, כל דבר שקרה לי בעבודה/עם הבעל/הילדים מיד סיפרתי לה ופתאום היא איננה. בהתחלה התמוטטתי לחלוטין. איבדתי עניין בכל דבר ולאט לאט חזרתי לחיים.אבל חזרתי שונה - פחות מרגישה, פעם כל דבר שקרה וקרה לא טוב הייתי בוכה, הדמעות היו מגיעות בצ'יק, הייתי רגישה ברמות מטורפות והייתי יכולה לבכות מפרסומת... מה שקורה כרגע הוא שאני מרגישה שמרוב שבכיתי בהתחלה נעלמו לי הדמעות - אני חושבת על אימא שלי המון כל יום אבל לא מצליחה לבכות יותר ואני לפעמים מרגישה מאוכזבת מעצמי. מה, היא לא חשובה לי יותר? אני לא מתגעגעת? אני מרגישה כמו בלוק על החזה ופלונטר בגרון שמונע מהבכי להגיע , ועובר יום ועוד יום וחודש ועוד חודש ואני לא בוכה.אני מרגישה שבניתי חסם ביני לבין העולם בכללותו. אימא - אני מרגישה בחסרונך והייתי רוצה רק עוד פעם אחת לחבק, לנשק ואולי גם להרגיש. השתגעתי? מה עובר עליי? האם כל כך מהר הפסקתי לבכות על חסרונה של אימא שלי?
אמא שלי נפטרה לפני 3 שנים ו-4 חודשים. הייתי סופר קרובה אליה - כל יום טלפונים מספר רב של פעמים ביום, כל דבר שקרה לי בעבודה/עם הבעל/הילדים מיד סיפרתי לה ופתאום היא איננה. בהתחלה התמוטטתי לחלוטין. איבדתי עניין בכל דבר ולאט לאט חזרתי לחיים.אבל חזרתי שונה - פחות מרגישה, פעם כל דבר שקרה וקרה לא טוב הייתי בוכה, הדמעות היו מגיעות בצ'יק, הייתי רגישה ברמות מטורפות והייתי יכולה לבכות מפרסומת... מה שקורה כרגע הוא שאני מרגישה שמרוב שבכיתי בהתחלה נעלמו לי הדמעות - אני חושבת על אימא שלי המון כל יום אבל לא מצליחה לבכות יותר ואני לפעמים מרגישה מאוכזבת מעצמי. מה, היא לא חשובה לי יותר? אני לא מתגעגעת? אני מרגישה כמו בלוק על החזה ופלונטר בגרון שמונע מהבכי להגיע , ועובר יום ועוד יום וחודש ועוד חודש ואני לא בוכה.אני מרגישה שבניתי חסם ביני לבין העולם בכללותו. אימא - אני מרגישה בחסרונך והייתי רוצה רק עוד פעם אחת לחבק, לנשק ואולי גם להרגיש. השתגעתי? מה עובר עליי? האם כל כך מהר הפסקתי לבכות על חסרונה של אימא שלי?
