קדיש

[הסייח הרוקד]

קדיש../images/Emo141.gif

קדיש הייתי יוצא מהבית שלי הולך כ 10 דקות עד שהייתי מגיע לרחוב הראשי בבגדאד, "שארע אלסעדון", ושם היו עוברות המוניות שקראנו להם "נפראת" הכוונה הבודדים, כלומר רכבים שמסיעים בודדים או אחדים. הייתי משלם 25 "פלס", משהו השווה ערך ל 25 אגורות, והייתי נוסע אתו עד שכונת "באב אלשרקי", שם הייתי הולך ברגל כ 5 דקות, והייתי מגיע לבית הכנסת הגדול, אותו בית כנסת שראינו כמה פעמים בטלוויזיה לאחרונה. זה לא מסע בתוך בגדאד, זה מסע בתוך הלב שלי, האני שלי. ליתר דיוק זה מין קרב כזה שאני מנסה להתהוות דרכו, זאת הסיבה שהפעם זה הולך להיות ארוך, והלוואי ותישארו איתי. אילו רק ידעתם כמה זמן אני כבר חושב ומתכנן לכתוב את הקרב הזה, כמה הפכתי. אימא שלי זיכרונה לברכה, הגדירה את זה הכי טוב שיכול להיות, היא הייתה אומרת "קאעדה ואע'זל" כלומר יושבת וטווה, הכוונת יושבת וחושבת, דואגת, מתכננת...........טווה. בכיתה ד', התחילו שעורי הדת. ואז הייתי מאוד גאה בעצמי, הרגשתי שהנה אני מתחיל להיות גבר. הכי יפה אהבתי, שהייתה מגיעה מורה לפני התחלת השיעור, ומוציאה משם את התלמידים המוסלמים והנוצרים, והם לשמחתי, היו מאוד נעלבים מכל העניין. הייתה אחת "אדנא" שישבה לידי, הייתה נעלבת, לא פייר למה אני לא יכולה להישאר גם כן, היה "עמאד", שהיה אומר לנו, אתם תישארו ללמוד ואני הולך לשחק, והיו עוד, כולם ללא יוצא מן הכלל היו מוצאים בסופו של דבר בכל יום שלישי מהכיתה, ואנחנו היהודים היינו נשארים כדי ללמוד "עבראני" עברית. כמובן שלא הבנתי אף מילה מהשפה העתיקה והמוזרה הזאת, אבל הייתי גאה, הרגשתי שזה מה שמאפיין אותי, מה שעושה אותי מיוחד. היא הייתה קרובה יותר לערבית מאשר לצרפתית או לאנגלית, ועם זאת היה בה משהו מאוד מאוד עתיק, הרבה יותר עתיק מערבית, כמו יין מזרחי מלפני אלפי דורות. האותיות רקדו מולי כמו ציורים מחלום אחר, אני זוכר את האות "א" שאמרתי לעצמי אך אני אצליח לצייר כזה דבר, זה נראה כמו גבר העומד בשיא הדרו, אך מתוך ידיי אצליח לבנות כזה דבר, כה מרשים. ההגייה של העברית פה בארץ, שונה מאוד מההגייה שלנו בעיראק. למשל יש הבדל בין "ג" עם דגש, שזה נשמע כמו "ג" באמת, ואילו "ג" לא מודגשת נשמעת כמו ה "ר" הצברית שבאה מתוך הגרון. ה"ק" כמובן זו היא "ק" גרונית כמו בערבית, ה "צ" זה לא "TS” אלא "SSA” כבדה כמו בערבית, ה"ו" זה "W” כמו בערבית, ויש עוד שינויים. מי צודק ???, כמובן שיהדות בבל צודקת, זה המקורי והמדויק כפי שהיה מלפני אלפי שנים. תראו, כשאין לך סוכרייה בכיס, אני יכול להבין, פשוט לא התמזל מזלך ואין לך סוכרייה , או שאולי יש לך סוכרייה מסוג אחר, אבל, ובאמת זה ה "אבל" הכי עקרוני, כאשר יש לך סוכרייה בכיס ואתה מתנהג ומנהל את יומך כאילו שאין לך סוכרייה, זה הפשע, זה הפספוס..........הבעיטה. כשהגעתי לבר מצווה, כל הקיץ נסעתי לבית הכנסת הגדול והמפואר, כדי ללמוד בעל פה את התפילות, מבלי להבין אף מילה, ובאמת למדתי בעל פה את הכל, מילה במילה, סנטימטר אחרי סנטימטר, בעברית עתיקה, כמו שלימדו אותי שם בין כתליו המהודרים של הבית כנסת העתיק הזה. ההדים של צעדיי שם זעקו מכאב כאשר פגשו את הדיהם ההיסטוריים של אלפי ואלפי תפילות הניגרו מגרונם של אנשים עתיקים מאוד, בשפה עתיקה עוד יותר. אם יזדמן לכם להיות בבית כנסת של עיראקים, תנסו להתקרב לאחד הזקנים, ותקשיבו לתפילותיו, אתם תראו, שהוא מבטא עברית בצורה מאוד יוצאת דופן, אתם ממש תרגישו על בשרכם את העתיקות והמתיקות שאני מדבר עליהם, כמו שיכר, כמו קליאופטרה, כמו נבוכדנצר, סרג'ון, ממלכת אשור, כאילו התנ"ך קם לתחייה אבל בלבוש בן זמננו, יין מלפני 500 שנה, עתיק ומתוק, כבד ומלטף, שחור ורך, כאילו ממש רואים אך ישבנו ובכינו על גדות נהרות בבל, החיים שנולדו בצל אותו בכי, כך לא סתם יהודים, יהודים עתיקים בדמות מודרנית. ואני הייתי כזה. אני כזה, אחד מהם, בן 11 עומד יחד עם כולם מתפלל, ונהיה מאוד עתיק ומאוד שייך, מאוד כמו כולם, לא רק אלה שהם בחיים, אלא גם האחרים שמזמן מזמן הלכו לעולמם. תעשו לי טובה, תתבוננו על האות "א" כאילו שזאת הפעם הראשונה שהנכם רואים אותה. היא כל כך מרשימה, וגם מרגישים שהיא עתיקה. אני זוכר טוב מאוד, שנשארתי עם פה פעור, מול האות הזו, נכנסתי לתוך הפירמידות לתוך יציאת מצרים ממש.

 

[הסייח הרוקד]

המשך קדיש ../images/Emo141.gif

אני מדמיין לעצמי, שאני יושב בתוך חדר בצורה מאופקת, ושומר על שליטה. פתאום מהדלת נכנסת יונה לבנה חולפת על פניי ויוצאת דרך החלון שממול. ואז אני מוצא את עצמי מאוד כמהה לפרוש כנפיים ולעוף כמו ציפור יחד אתה. כשנחתנו בשדה תעופה בלוד, ישבתי לי על כסא כתום מפלסטיק, ממתין לגורלי, מאופק ומאוד בשליטה, תוהה מה הולך להיות, ומי הם האנשים האלה. פתאום עברה ממולי דיילת צעירה, וצעקה אזה משפט בעברית לכיוון החברה שלה. לא חשבתי שזה עברית, אמרתי לעצמי מה זה השפה הזאת, לא אנגלית , לא רוסית, לא צרפתית ........ מה זה. זה נשמע כמו ציפור כזאת, כאילו כך בהרף עיין חלפה על פניי ציפור אשר דברה בשפת הציפורים. אך נשמעת השפה העברית למישהו שזה הפעם הראשונה ששומע אותה. ציפור, קסם, ציפור. שפת הציפורים, והתפלאתי, זה לא העברית שאני מכיר, שלי כבדה ועתיקה וחמה, וזאת מחליקה ועפה, ציפורית. מה אני אגיד לכם, רציתי להיות ציפור גם אני, רציתי את זה, רציתי את החופש הזה, הקלילות, החלקלקות, התעופה, רציתי להיות ציפור ולדבר בשפתם של הציפורים. בגלל השליטה שלי באנגלית ובצרפתית, תוך זמן קצר מאוד, ידעתי להפוך את עצמי לדומה ציפור שמדבר בשפת הציפורים, וכך ניהלתי את חיי בארץ הקודש, ארץ דוברי שפת הציפורים. אף אחד לא ניחש שאני עיראקי, כולם חשבו להם, או צבר, או אנגלוסקסי. הייתי מבסוט מעצמי, בגדי המלך החדשים, עיראקי נפנפתי ואנגלוסקסי ברוך הבא. יין עתיק ומתוק הלך לפח הזבל וברוך הבא ריצ'ארד גיר הציפור. אבא שלי, זכרונו לברכה, עשה לי בושות, הביך אותי, פתאום הראה לכולם את זהותי המוסתרת, הוא הקפיד תמיד לדבר בעברית עתיקה, היה מתווכח עם מוכר הירקות בעברית כזו, עם "ק" גרונית מצלצלת, הכל כמו בתפילה, חברים שהיו באים לבקר אותי, היו שואלים אותי אזה עברית מוזרה אביך מדבר, שהקרקע תפתח ותבלע אותי, הלך עליי ריצ'ארד גיר, לא קצין ולא ג'נטלמאן ולא בטיח'. והצרה, אתם יודעים מה הצרה, הצרה היא שאנשים מאוד אהבו להקשיב לאבא שלי, הם טעמו מהיין המתוק והעתיק הזה, וחזרו כדי לקבל עוד. ואני ריצ'ארד גיר הייתי גולם בצד. היו לי בעיות בלהתקבל למעונות של האוניברסיטה, אבא הציע את עזרתו, ואני מחוסר ברירה ובתסכול רב נגררתי עם ציפוריותי מאחוריו, לדיקן הסטודנטים, כאשר שלוש פקידות יחד עם המנהלת של המשרד ישבו מולו שעתיים שיכורות מהיין המתוק והעתיק, מבלי לשים לב בכלל לציפור שנדבקה אל כסאה בפינה מרוחקת. ריצ'ארד גיר קיבל מעונות. סוכרייה, כל אחד על פי סוכרייתו יחיה. אילו הייתי מצליח, הייתי אומר בסדר, אבל החיים טפחו על פניי, לא הייתי קצין ולא הייתי ג'נטלמן ולא הייתי ציפור, ולא הייתי חופשי, ולא הייתי אוהב ולא הייתי נאהב ולא הייתי אנגלוסקסי. אנגלוסקסים מתגעגעים לשניצל, ואני מתגעגע לקובה, הם אוכלים חמין ביום שבת ואני אוכל חשווה , הם אומרים לך שהם מודאגים ואני אומר שאני יושב וטווה. זה לא מתאים, זה ארמון שנבנה על העננים. החיים פשוט טפחו על פניי, הסוכרייה שלי נרקבה בתוך כיסי, האהבות שלי היו מעושות. כל כך רציתי להיות ציפור, והציפורים לא קיבלו אותי ביניהם, ציפור יוצאת דופן הייתי. אפה הייתי ולאן הגעתי. אתם זוכרים את הפה הפעור מול ה "א" האגדתית, הילדים המוסלמים שמוצאים החוצה, אדנא הנוצריה שצועקת לא פייר, אפה הייתי ולאן הגעתי, דמוי ציפור, ואין אהבות, אין בסיס, מאמצים אדירים כדי לתחזק ארמון מפואר העומד על עננים. בהלוויתו של אבי, ליוותה אותי אישה נשואה ממוצא פולני, בלונדינית, לבנה כמו שלג, יפיופית ממדרגה ראשונה, היא קראה לעצמה ידידה שלי, ואני בסתר לבי קראתי לה החלום שלי, והייתי כל כך גאה בנוכחות שלה לידי. היו שם הרבה אנשים מהעבודה, מכרים, שכנים, קרובי משפחה, המון, כולם זיהיתי אותם בפנים. עמדתי מעל הקבר הפתוח, כועס זה לא מילה, בז לכל העולם ולעצמי, הברכיים שלי כמעט והתקפלו כדי ליפול פנימה יחד אתו, וראיתי את השער של גן העדן נסגר מולי, ראיתי את שומר הסף נקבר, ראיתי את בית הכנסת הגדול, את הקולות של התפילה, נסגרים בפניי. ראיתי את השוער של היין המתוק והעתיק נטמן לו מול עיניי. שומר הסף הלך והדלת נסגרת והעפר מתחיל לזרום בין רגליי פנימה, ואני בתוך אגלי הכעס שלי, עומד להתחיל עם הקדיש. ריצ'ארד גיר הולך לרמות בפעם המיליון כדי לקרוא קדיש של אנגלוסקסים ציפוריים. ואז זרמתי, קראתי את הקדיש, לא .......לא קראתי, דקלמתי בעל פה, קדיש בקול רם ובאופן איטי מאוד, קדיש כמו שלמדתי בעל פה אז בבית הכנסת הגדול, קדיש ב "עבראני", קול זועק, קול כמו קולו של שומר הסף, קול עצוב וממורמר בשפה של יין מתוק עתיק וחמים. אני לא עוזבת אותך, אני יודעת שאתה רוצה להיות לבד, אבל אני לא אוותר לך, אני נשארת אתך, תגיד אזה עברית מוזרה זאת, הייתי המומה, מה..... כך דיברתם עברית בעיראק, בחיים שלי לא שמעתי כזה דבר, וכך המשיכה לדבר איתי, יד אחד מחזיקה את ידי ויד השניה על כתפי, מקסימה כזו, לבנה, בלונדינית, יפיופית זה לא מילה שואלת שאלות על זהותו השאולה של ריצ'ארד גיר, מנסה לחשוף את גלי החום שבי, את היין מתוק עתיק שבי, הסוכרייה שלי. וכך, באותו היום, לקחתי על עצמי, את התפקיד של להיות שומר הסף. כיום אני מתפלל רק בעברית כזו, ואז אני כמו רואה את הורי מרחפים מעליי ומזילים דמעה רכה רכה, דמעה של נחת, דמעה של שחרור, ההפך מ ........יושבת וטווה. הקרב הפרטי שלי, ריצ'ארד גיר ממין דמוי ציפור מול יין מתוק עתיק שהבשיל מתחת לאפו של נבוכדנצר. באהבה ממני,

 

[princess lis]

ספור נוסטלגי יפה../images/Emo45.gif

 

[הסייח הרוקד]

שלום לך פריססה../images/Emo39.gif

 

[הסייח הרוקד]

פרינססה=פריססה

 

[יודע ש...]

מוחא כפיים../images/Emo45.gif

נהנתי מכל מילה ושתיתי הכל בלי עצירה אחלה סיפור

 

[קונן היפה]

אייזק חביבי,יא רוחי ../images/Emo25.gif

איך,איך אתה כל פעם עושה את זה,כנראה שלעירקים יש חוש נהדר לספר סיפורים,ומה עוד שהם אמיתיים ושואבים את הקורא לתוכם. כפרה עליך אייזק,אני יודע שהרבה אנשים חושבים שאתה ואני,חד הם. ואני רוצה להודיע כאן שאייזק, זה אייזק המלך! ואני סתם קונן. אוהב אותך חביבי,ושתהיה לך שנה חדשה של אהבה אמיתית,זה מגיע לך! קבל ממני עוד חיבוק ומאצ'י

 

[קונן היפה]

אופס אייזק,שכחתי להוסיף !!!!

גיברת מינהלת,אם אפשר לשלוח את הסיפור של הסייח מיידית לשער הראשי של "תפוז".

 

[הסייח הרוקד]

קונן היקר../images/Emo39.gif

תודה לך, נעים לי מאוד עם התגובות שלך והפירגונים שלך, שיהיה לך שנה מופלאה מכל הלב. באהבה ממני.

 

[קארין רז 17]

בהחלט סיפור יפה!

כתוב בצורה מאוד פיקנטית.... וקונן! נו נו נו לך! פויה קונן! אתה לא סתם קונן בשבילי, ואני בטוחה שאתה לא סתם קונן גם בשביל חברי הפורום! חבר'ה כנסו בו!

 

[הסייח הרוקד]

קארין רז 71 המקסימה

תודה לך, וברוכה הבאה אלינו, כבר כייף לי איתך. שולח לך זר פרחים.

 

[הסייח הרוקד]

ידידי

תודה לך, שיהיה לך שנה אחלא אחלא. באהבה ממני.

 

[חן (*_*)]

הפעם, סייח יקר, אני זו שחשבתי רבות

בטרם העזתי להתייחס לסיפורך. ראשית, על הכתיבה- רהוטה, קולחת, מושכת את עין הקורא, ובקלות ניתן להבחין כי הדברים הוצאו מנבכי הנפש. לגבי התוכן- אני מאמינה שהאדם הינו שילוב של המטען הגנטי, מנהגי בית אבא, וגם השפעת הסביבה. בני דורינו, באו מארצות ניכר כעולים חדשים, או נולדו להורים שעלו ארצה מארצות שונות וטרם נטשו את רוב המנהגים הישנים- יוצא מזה, שרובינו מתמודדים עם בית אבא/אמא בהם מנהגים שונים מה"מקובל" בחברה המודרנית, שפת ההורים שונה, המנטליות, לעיתים גם לבוש, יחס לדת, מבטא ועוד.... אני למשל בת לאם ילידת גרמניה, על כל המשתמע מכך-דיוק ודקדוק בכל דבר ונושא, מרובעות יתר, סדר מופתי, מבטא "מצחיק", חשדנות, דאגנות יתר, אגירת מזון, חרדות......... אני בחרתי לאהוב את אימי, לקבל ולהעריך אותה על כל תכונותיה ומנהגיה ("חיובי ושלילי"), אך לחיות את חיי בהתאם לנורמות ההתנהגות של הרוב בארץ. בעלי, למשל, יליד הארץ מדורי דורות, אלא שמשפחתו במשך הדורות חיו תחילה עם ערבים (פקיעין) ואח"כ בטברייה בין עדות המזרח, כך שבבית הוריו דיברו עברית וערבית, התפללו בסגנון מזרחי, ודיברו במבטא מזרחי. מעולם בעלי לא התבייש בהוריו ומוצאו, וכיום, עם משפחתו, חברים קרובים, הוא משוחח במבטא מזרחי מודגש כפי שהיה מורגל בבית הוריו, והוא מתפלל בבית כנסת של עדות המזרח, לעומת זאת, בעסקיו הוא מדבר עם אנשים "בשפתם"- כחומר, עם אדם שמדבר במבטא מזרחי, ידבר כמוהו, ועם מי שאינו מדגיש אותיות גרוניות, ידבר ללא הדגשת האותיות. מדוע סיפרתי לך כל זאת? כדי לאמר שהאדם הוא אותו אדם, ולא משנה כיצד ידבר או יתפלל. אל לך להתבייש במוצאך, או במבטא של בית אבא- זו היחודיות שלך. אינך צריך גם לחוש אשם על שכאילו התיימרת לבעוט במוצא ולהיות אחר בשנותך את המבטא, כי רבים מאיתנו מושפעים מהסביבה ומאמצים את מבטא האנשים בסביבה בה אנו חיים. השפה, המבטא, התפילה, ההתנהגות, ואפילו סגנון התפילה, כולם בחירה אישית של כל אחד מאיתנו, וכמו שסיפרתי, אפשר גם לדבר במבטאים שונים לפי הסביבה או הצורך. קבל את עצמך כפי שאתה- ישראלי משכיל, חכם ומעניין, עם לב ענק ונשמה יתרה, השאר....שטויות ובעייה לא שלך, כי אם של אנשים השופטים אחרים לפי זוטות. אנחנו אוהבים אותך, כך, או כך!

 

[הסייח הרוקד]

../images/Emo39.gifתודה לך חן המיוחדת

לקחתי לליבי את מה שכתבת, וקראתי המון פעמים. את רואה הרבה דברים בין השורות. יש לך בעל מיוחד, כייף לכם. שיהיה לכם שנה מוצלחת המלאה באהבה. באהבה ממני.

 

[renee]

סייח יקר../images/Emo24.gif

אהבתי את סיפורך כיון שיצא מן הלב,ותואר בצורה ציורית ויפה. אתה כותב בשפה מדוברת הנותנת לקורא את התחושה שאתה יושב מולו ומספר את סיפורך. על כן גם סיפור ארוך שכזה ,במדיה הדורשת קיצורים, נקרא בצורה שוטפת ולפרטיו. אני חושבת שכל אחד מהקוראים הבוגרים ימצא בסיפורך משהו להתחבר אליו, וזאת בלי קשר למקום מוצאו. כך שזה לא רק אתה או רק עיראק. תיארת את עולמו של נער, עולה חדש, המנסה להתערות בחברה החדשה, הצברית ומוותר לשם כך על מורשת. זה קורה גם בימינו לעולי רוסיה אתיופיה ואחרים. הדימוי של מסורת ושורשים לסוכרייה הנמצאת בכיס ורק צריך להוציא אותה וליהנות ממנה מצא חן בעיני. רק שאינני מסכימה שהסוכרייה הזו מסוגלת להתקלקל, להיפך, עם השנים היא משנה צבעה ומרקמה ומתחשק יותר לטעום ממנה. ובאמת, רוב האנשים מגיעים למסקנה שמורשת אבות היא אכן סוכרייה, רק בבגרותם. זה עניין של תהליך שצריך לעבור אותו, וכל אחד עובר אותו בקצב שונה. אז שנה טובה לך שומר הסף ואם כל אחד יהיה שומר סף בעדתו שלו נמשיך להיות מדינה מיוחדת שכזו. קבל

|שופר|

 

[הסייח הרוקד]

רנה הצרפתיה../images/Emo24.gif

החלטתי סופית שאני אוהב אך שאת כותבת. קניתי. צודקת לא הייתי צריך לרשום סוכריה נרקבת. צודקת, צודקת. קראתי את מה שכתבת המון פעמים. רק שתדעי לך, כשעולי רוסיה, מגיעים לארץ, הם מקבלים את העברית שציפו לה, אנחנו העיראקים, כשעלינו ארצה, שמענו את העברית בצורה מאוד מאוד מפתיעה. תאמיני לי, פער התרבויות הוא ענק מאוד.

 

[renee]

../images/Emo140.gif לסייח הכותב תוך כדי ריקוד

שמחתי לקרוא שהגעת להחלטה סופית בקשר לכתיבתי ועוד בטרם החלה לה שנה חדשה , יפה.

סייח חביב, כצברית מלידה, כמעט דור שני, קשה לי להתחבר באמת לחוויה הזו שתיארת אלא רק לדמיין אותה ולהשוות אותה לתמונות אחרות בחיי. יחד עם זאת , לדעתי, אפאחד לא מקבל את מה שהוא מצפה לו כשהוא מגיע לארץ חדשה. לכולם "העולם" החדש נראה שונה ומפחיד משהו, והשפה נשמעת מוזר, המאכלים אחרים, הריחות אחרים, המנטאליות שונה. אני מאמינה לך שהופתעת לשמוע את העברית שדוברה כאן וזה נכון שישנן ארצות וביניהם עירק שפער התרבויות בינן לבינינו גדול יותר ואז בהכרח, ההלם גדול יותר. ובכל זאת , אין לזלזל בקשייהם של האחרים. כל קושי הוא קושי לאדם החווה אותו. סייח יקר, יחד עם הסימפטיה שלי לכל המהגרים באשר הם אינני שוכחת את הסיפור הכל כך אישי שסיפרת ועל כך אני שולחת לך

שנה טובה לך שנה של כיף ויצירה של שלווה ואושר ושל התחלות חדשות

 

[גחלילית זוהרת]

ובכן:

קראתי וחזרתי ושוב וחוזר חלילה ואם יורשה לי להגיד לך כמה דברים סייחלה! ראשית הכתיבה מצויינת!!! (וכל מילה תהיה מיותרת לכן לא אוסיף) אך לדברים עצמם (מותר?) לא יודעת מה זה חוושה אבל מה רע במאכל הזה? למה תמיד אבל, תמיד אנשים חושבים שמה שיש אצל השכנים הוא צבעוני, טעים, הדור יותר??? הא??? אני מגיל קטן ובעידודה הגדול של סבתי עליה השלום דוחפת את עצמי לשכנים לפני שאני טוענת בעקשנות ששלהם יותר משלי! אני אילו הייתי אתה, הייתי גאה בשק המיוחד שלצידי בריחות בטעמים בזכרונות בצבעים והייתי דוחקת בכולם לראות ולהריח, לטעום ולשמוע והייתי יודעת שאין ציפור מיוחדת ממני והייתי מצקצקת בלשוני אל מול כל העולם שיראה וידע מי אני!!! שולחת לך שקית של כוכבי זוהר שיאירו את הפינות רק טוב!!!

 

[הסייח הרוקד]

גחלילית היקרה

תודה גחלילית, מצקצק בלשוני. את אישה כלבבי. "חשווה" זה עוף ממולא שמתבשל על אש נמוכה מיום ששי עד שבת. ממולא באורז עוף חתוך שקדים ועוד כל מיני תבלינים. בשבילי זה טעם גן עדן. זה יום שבת חם וביתי. וכך אני מצקצק בלשוני לכל העולם שידע מי אני. אוהב אותך וזה הוא !!!!!!

 

[שירן41]

סייח מקסים../images/Emo140.gif פשוט מקסים../images/Emo68.gif

אומנם אנני ילידת עירק ואנני ילידה של כול מקום אלה צברית ממוצא פולני גבוהה בלונדינית כמו ידידתך המתוקה. אז לכן אומר לך גם "אנני עוזבת אותך,אני לא מוותרת עליך,אני נישארת איתך".......!!!

סיפור מקסים שהחזיר אותי לנוסטלגיה רחוקה רחוקה,למרות שנולדתי בארץ, ניזכרת אני בהווי היפה והמקסים שהיה ואיננו כבר. הכבוד, הארכים , הכיף של זמנים עברו. ולך ידידי רק תגיד ואני מיד מבשלת לך קובה איך שאתה רוצה בסולת/בורגול בטעם של פעם.........

על אש קטנה........

לך על סיפור מקסים