hapax legomenon
New member
"המוציא מחברו עליו הראיה"
אפשר להביא סימוכין למה שיש, לא למה שאין! ואיפה בדיוק עוברת "קדושת החיים" כחוט השני במסורת? ככל שאני מצליחה לזכור, המסורת דווקא מעודדת השלמה עם המוות, מה שלגמרי סותר את "קידוש החיים": התורה אוסרת על קיום מנהגי אבלות מסויימים. דוד המלך מבין שאין טעם להתאבל על הילד הראשון שילדה לו בת שבע. כשהוא מגזים באבלו על אבשלום, הוא "מקבל על הראש" מיואב. ברוריה מוצגת כאם אמיצה כשהיא מקבלת בשלוות נפש את מות שני בניה. מנגד, אפשר לציין את המקרים הרבים שבהם אדם מתחייב מיתה, ממחלל שבת ועד מורד במלכות. את עמי כנען נצטוו בני ישראל לאבד כליל, על הנשים והטף. ויש עוד דוגמאות. מכל זה נובע, שהחיים נתפסים בפשטות כעובדה קיימת, כמו יתר התופעות בעולם. וכמו יתר התופעות, מצווה להיפטר מהם כשאינם עולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה. במהלך החיים רצוי לשאוף שהתכנים שלהם יהיו קדושים, אך התואר "קדוש" לגמרי לא רלבנטי בעבור החיים עצמם. לא יותר משהוא רלבנטי לצמחייה ולגרמי השמים. לכן, כשהחיים נקטעים, אפשר רק להצטער (כמו על כל אובדן), וגם זה באופן מוגבל.
אפשר להביא סימוכין למה שיש, לא למה שאין! ואיפה בדיוק עוברת "קדושת החיים" כחוט השני במסורת? ככל שאני מצליחה לזכור, המסורת דווקא מעודדת השלמה עם המוות, מה שלגמרי סותר את "קידוש החיים": התורה אוסרת על קיום מנהגי אבלות מסויימים. דוד המלך מבין שאין טעם להתאבל על הילד הראשון שילדה לו בת שבע. כשהוא מגזים באבלו על אבשלום, הוא "מקבל על הראש" מיואב. ברוריה מוצגת כאם אמיצה כשהיא מקבלת בשלוות נפש את מות שני בניה. מנגד, אפשר לציין את המקרים הרבים שבהם אדם מתחייב מיתה, ממחלל שבת ועד מורד במלכות. את עמי כנען נצטוו בני ישראל לאבד כליל, על הנשים והטף. ויש עוד דוגמאות. מכל זה נובע, שהחיים נתפסים בפשטות כעובדה קיימת, כמו יתר התופעות בעולם. וכמו יתר התופעות, מצווה להיפטר מהם כשאינם עולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה. במהלך החיים רצוי לשאוף שהתכנים שלהם יהיו קדושים, אך התואר "קדוש" לגמרי לא רלבנטי בעבור החיים עצמם. לא יותר משהוא רלבנטי לצמחייה ולגרמי השמים. לכן, כשהחיים נקטעים, אפשר רק להצטער (כמו על כל אובדן), וגם זה באופן מוגבל.