עבד בח"ול...לא אבא שלי. אני זוכרת מילדותי שוקולד לבן שהטריף את חושי, הוא היה מיובא, הוא בא בחפיסה מלבנית אישית כזו, והיה לו טעם חלבי מרוכז מטריףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף, היתי מחכה לנסוע באופנים לחוג אנגלית, כי בדרך היתה המכולת שמכרה אותו, ואת כל דמי הכיס ביזבזתי עליו,(ולפעמים על נשיקות קצף שנמכרו מקופסא- אחת אחת) עד היום הטעם שלו בפי, הלואי ומצאתי אותו שוב, מי יודע איך היה הטעם עבורי היום..אולי לא כדאי לקלקל נוסטלגיה
היום בתור שוקולייטרית (את) שמכינה שוקולד מיקצועי, אני בטוחה שתחשבי אחרת, ויתכן מאוד כי תתאכזבי "על מה היתה כל המהומה? ככה החיים. לכן, אני בעד להשאיר את טעם הנוסטלגיה ככזה, עם הטעם הטוב של הזיכרונות.