2 סיפורים משעשעים.
הסיפור הראשון.
לפני יותר משנה הייתי בחיפה,נסעתי ברכבי מצומת הצ'ק פוסט לכיוון קרית טבעון.
בתחנה בצומת הצ'ק פוסט עמד טרמפיסט ונופף בידו.עצרתי לו ואמרתי שאני מגיע לצומת יגור,הוא עלה לרכב,ועל הרגע הראשון קלטתי שמדובר במסטול.
תוך כדי הנסיעה הוא מספר לי שהרכב שלו נתקע בצ'ק פוסט והכספומט שלו נבלע במכשיר,והוא צריך להגיע לטבריה,ואם אני יכול להלוות לו 100 שקל,בשביל הנסיעה לטבריה,והוא יחזיר לי לאחר מכן.
הבנתי שהבחור מחרטט.
אמרתי לו,טבריה?! אין בעיה אני אקח אותך עד טבריה,ראיתי שהבחור מבואס,אבל שיחקתי ראש קטן והמשכתי בנסיעה לכיוון טבריה,סקרן אותי לראות איך הוא יוצא מזה.
בסמוך לצומת קרית אתא הוא פונה אלי ואומר לי,אחי,אתה יכול לעצור רגע,אני מת להשתין.
אוקיי,בבקשה.
הבחור ירד ולא חזר.מסתבר כפי שהרגשתי,לא טבריה,לא כספומט,ולא נעליים.
ועוד סיפור.
לבית כנסת בו אבא שלי מתפלל,הגיע אדם מדדה על קביים,וסיפר שהוא נזקק לטיפול רפואי הנושא עלויות גבוהות מאוד.
הוא היה מצויד במסמכים המעידים לכאורה על בעיותיו הרפואיות וביקש מהמתפללים כבף בכדי לעזור לו במימון הטיפולים.
כולם האמינו לו,ותרמו בחפץ לב למען טיפולו הרפואי.
הוא עשה את הקופה שלו ויצא מהבית כנסת לכיוון התחנת אוטובוס,לפתע מיודעינו הבחין באוטובוס אותו הוא צריך עומד בתחנה שהיתה ממוקמת במרחק 100 מטרים מהבית כנסת.
הוא לא איבד עשתונות,הוא אסף את שני הקביים שלו לידו האחת,ופתח בריצה מטורפת לכיוון התחנה ,על מנת שלא לפספס את האוטובוס שלו.
ריצתו לא הייתה מביישת שום ספורטאי.
אכן,נכה לתפארת.