קבענו.

קבענו.

קבענו להיפגש לפני שהיה זמן לפני הבשר והעצמות לפני ה"אני" המחשבות, הספקות והדאגות. קבענו להיפגש לפני שנפרדנו. היום, כאן, לא היינו נפרדים אז, היכן שאין סבל, הפרופורציות אחרות... אז מה עבר עליך? איך שייפו אותך השנים? מה הן ניפו, קילפו? מה הן הוסיפו? מה הן ייפו? איך הסבל? הצלקות כבר הגלידו ? עדיין רגישות? למדת את הכאב? איך התשוקות? עדיין מסחררות אותך? מעוורות את עינייך? נהנית מהם ,או סובלת? מתבונת? למדת את השוני וההבדל? למדת את הרוך והקושי? את האור והחושך? את החיים ? את המוות? למדת את הלבד? כשאת מוקפת אנשים? כשהחיים לוטים באפלה? מחכה שיצילו אותך? רוצה להציל אחרים? או מניחה לדברים להיות. בלי התערבות? בשביל עצמך מה את עושה? נותנת את המיטב? לא מרחמת על עצמך? לוחמת בקולות ? או נכנעת? מה תהיי מוכנה לעשות בשבילי? ומה לא? יודעת להגיד: לא? עדיין פוחדת להיפגע? או פוגעת בפגיעות שלך ללא רחם? פוחדת לפגוע? אז איך השקיעות פה? יפות אהה.. והחיים ? מעניינים לא? שמחה להיות פה? דמעה? חיוך? אהההמממ .... אז תגידי... נפגש? נדע לשים לב? אולי נפרד עוד פעם? או שננסה לגדול, לחיות ולהיות? ואז לחזור ביחד לאינסוף. ואולי את בכלל לא קיימת. וזה רק אני והאינסוף. גם ככה טוב.
 

וארה

New member
וואו

השיר הזה גורם לי לדפיקות לב איזה יופי
 
אחלה

ראי ונפגשנו במקום המוגן, בו החלה ההסטוריה לעלות שקטה ובטוחה מהמעשים הנחפזים (עכשיו ברעש, יהודה עמיחי)
 
למעלה