קבלת תורה
מסתבר שככה זה, בכיתה ב' האפרוחים עוברית טקס קבלת תורה בבית הכנסת, ואני, חילונית ואולי גם כופרת ידועה שלחתי אותו בלי כיפה. בעולם מתוקשר שבו אנו חיים זה בכלל לא מפתיע, או לחלופין לגמרי מוטרף, שלחבר שלו מהכיתה יש טלפון נייד והוא התקשר אלי לבקש שאביא לו כיפה. אז באנו לבית הכנסת, אני והכיפה. לא זוכרת מתי הייתי בבית כנסת, כנראה שלפני עשרות שנים. אבל ברגע שנכנסתי נזכרתי בילדות שלי ובכלל בדרך בה גידלו אותי. אבא שלי, בדרכו המאוד אישית, אדם מסורתי. הוא דאג להעביר לנו תורה. הרבה תחומים היו בתורה הזו שלו, רבים מהם מלווים אותי עד היום ואולי אפילו עיצבו את אישיותי (ברור שיש לי אישיות אפילו בארץ עיר, באות ח' ישר שמים את החיפושיות באישיות). הוא גם היה לוקח אותנו איתו לבית הכנסת, זוכרת את זה כחוויה ממש כיפית. לפעמים הוא היה מכניס אותי לבית הכנסת למטה- איפה שנמצאים הגברים, למרות שכולם אמרו לו שאני ילדה ולכן צריכה להיות בעזרת נשים. אבל אתם מבינים.. עם אבא שלי זה לא הולך כך, הוא היה משאיר אותי לידו ומלמד אותי את הדרשה ואת הפירושים שלה. ועכשיו אני למעלה, בעזרת הנשים הצנועה, עומדת על קצות האצבעות בכדי לראות מה קורה למטה, באולם המרכזי המפואר. והאפרוח... הוא קטן שם באולם הגדול, מלא יראת כבוד והתרגשות. האמת היא שקלטתי שגם אני כך, מלאת יראת כבוד והתרגשות. ואז התחילו השאלות (בכול זאת.. זו אני) הרי אני בכלל אוכלת בכיפור, נהנת משרימפסים בשום, וממש לא מקיימת מצוות (חוץ ממצוות ומעשים טובים .. נו אתם יודעים..) מהיכן הגיעה ההתרגשות הזו בכלל? את הטקס העביר שלמה (חחח פתאום קלטתי, גם לאבא שלי קוראים שלמה). שלמה הוא הפנסיונר החמוד שמתנדב לסייע בכול יום למשמרות הבטיחות. הוא תמיד נמצא שם ולא משנה מה מזג האוויר. בימים גשומים מאוד, ימים שמשמרות הבטיחות לא פעילות בגלל מזג האוויר, הוא מגיע עם מטריה ענקית ומסייע לילדים לחצות את הכביש. לפעמים הוא מגיע עם שקית של סוכריות מחלק לילדים ומאחל להם יום מתוק. מתוק השלמה הזה. מסתבר ששלמה הוא גם הגזבר של בית הכנסת והוא גם התנדב להעביר את הטקס. הוא סיפר לילדים מה קורה בבית הכנסת וגילה את סודו, את תעלומת הסוכריות שהוא מחלק לפעמים בבוקר. מסתבר שאלו סוכריות שהוא אוסף בבית הכנסת כשיש אירועים. ישר נזכרתי בילדות שלי, איך היינו משתגעים כשהנשים היו זורקות סוכריות. הייתי נוהגת להיתפלח להיכל הגדול (זוכרים.. אני בת ואסור לי להיות שם) והיינו רודפים אחרי כול סוכריה שהייתה שם, כאילו היא הדבר החשוב ביותר שיש. לפעמים היו את הסוכריות הללו.. הדרז'ה ממש אבן יצוקה שהייתה מפצחת ראשי ילדים, אבל אותנו זה לא הפחיד! לא וויתרנו על שום סוכריה. אמממ... אני והאסוציאציות שלי. בכלל דיברנו על הטקס של האפרוח. בקיצור שלמה העביר טקס מקסים, הסביר על ספר התורה, הוציא כמה ספרים והסביר לילדים בדיוק את מה שאבא שלי הסביר לי. הוא אמר "אתם יודעים.. תורה זה לא רק מה שיש כאן, תורה זה גם אנגלית, וחשבון ועברית, תורה זה למידה." חמוד השלמה הזה.. כבר אמרתי? ואני.. חילונית וכופרת שכמוני, נהנתי, התרגשתי והרגשתי הכי שייכת שיש. קבלת תורה, ככה קראתי לזה. יש מי שיראה בזה מתן תורה.
מסתבר שככה זה, בכיתה ב' האפרוחים עוברית טקס קבלת תורה בבית הכנסת, ואני, חילונית ואולי גם כופרת ידועה שלחתי אותו בלי כיפה. בעולם מתוקשר שבו אנו חיים זה בכלל לא מפתיע, או לחלופין לגמרי מוטרף, שלחבר שלו מהכיתה יש טלפון נייד והוא התקשר אלי לבקש שאביא לו כיפה. אז באנו לבית הכנסת, אני והכיפה. לא זוכרת מתי הייתי בבית כנסת, כנראה שלפני עשרות שנים. אבל ברגע שנכנסתי נזכרתי בילדות שלי ובכלל בדרך בה גידלו אותי. אבא שלי, בדרכו המאוד אישית, אדם מסורתי. הוא דאג להעביר לנו תורה. הרבה תחומים היו בתורה הזו שלו, רבים מהם מלווים אותי עד היום ואולי אפילו עיצבו את אישיותי (ברור שיש לי אישיות אפילו בארץ עיר, באות ח' ישר שמים את החיפושיות באישיות). הוא גם היה לוקח אותנו איתו לבית הכנסת, זוכרת את זה כחוויה ממש כיפית. לפעמים הוא היה מכניס אותי לבית הכנסת למטה- איפה שנמצאים הגברים, למרות שכולם אמרו לו שאני ילדה ולכן צריכה להיות בעזרת נשים. אבל אתם מבינים.. עם אבא שלי זה לא הולך כך, הוא היה משאיר אותי לידו ומלמד אותי את הדרשה ואת הפירושים שלה. ועכשיו אני למעלה, בעזרת הנשים הצנועה, עומדת על קצות האצבעות בכדי לראות מה קורה למטה, באולם המרכזי המפואר. והאפרוח... הוא קטן שם באולם הגדול, מלא יראת כבוד והתרגשות. האמת היא שקלטתי שגם אני כך, מלאת יראת כבוד והתרגשות. ואז התחילו השאלות (בכול זאת.. זו אני) הרי אני בכלל אוכלת בכיפור, נהנת משרימפסים בשום, וממש לא מקיימת מצוות (חוץ ממצוות ומעשים טובים .. נו אתם יודעים..) מהיכן הגיעה ההתרגשות הזו בכלל? את הטקס העביר שלמה (חחח פתאום קלטתי, גם לאבא שלי קוראים שלמה). שלמה הוא הפנסיונר החמוד שמתנדב לסייע בכול יום למשמרות הבטיחות. הוא תמיד נמצא שם ולא משנה מה מזג האוויר. בימים גשומים מאוד, ימים שמשמרות הבטיחות לא פעילות בגלל מזג האוויר, הוא מגיע עם מטריה ענקית ומסייע לילדים לחצות את הכביש. לפעמים הוא מגיע עם שקית של סוכריות מחלק לילדים ומאחל להם יום מתוק. מתוק השלמה הזה. מסתבר ששלמה הוא גם הגזבר של בית הכנסת והוא גם התנדב להעביר את הטקס. הוא סיפר לילדים מה קורה בבית הכנסת וגילה את סודו, את תעלומת הסוכריות שהוא מחלק לפעמים בבוקר. מסתבר שאלו סוכריות שהוא אוסף בבית הכנסת כשיש אירועים. ישר נזכרתי בילדות שלי, איך היינו משתגעים כשהנשים היו זורקות סוכריות. הייתי נוהגת להיתפלח להיכל הגדול (זוכרים.. אני בת ואסור לי להיות שם) והיינו רודפים אחרי כול סוכריה שהייתה שם, כאילו היא הדבר החשוב ביותר שיש. לפעמים היו את הסוכריות הללו.. הדרז'ה ממש אבן יצוקה שהייתה מפצחת ראשי ילדים, אבל אותנו זה לא הפחיד! לא וויתרנו על שום סוכריה. אמממ... אני והאסוציאציות שלי. בכלל דיברנו על הטקס של האפרוח. בקיצור שלמה העביר טקס מקסים, הסביר על ספר התורה, הוציא כמה ספרים והסביר לילדים בדיוק את מה שאבא שלי הסביר לי. הוא אמר "אתם יודעים.. תורה זה לא רק מה שיש כאן, תורה זה גם אנגלית, וחשבון ועברית, תורה זה למידה." חמוד השלמה הזה.. כבר אמרתי? ואני.. חילונית וכופרת שכמוני, נהנתי, התרגשתי והרגשתי הכי שייכת שיש. קבלת תורה, ככה קראתי לזה. יש מי שיראה בזה מתן תורה.
