קבלת השונה.
אנחנו כחברה המאגדת בתוכה רבים השונים מאיתנו ,לא תמיד אנו ניחנים בסבלנות ובסובלנות הנדרשת על מנת לקבל את השונה מאיתנו תמיד.
אנו מנערים חוצננו מכך שאנו עצמינו ,נתפסים כשונה .
אנו חיים בתקוות שווא ,כי האחר יקבלנו כמו שאנו ,עם מלוא הסבלנות והסובלנות שאנו רואים עצמינו ראויים לה.
גם כאשר אנו מבינים כי אנו חיים בחברה מעורבת ,אנו מתקשים להפנים זאת. אך מגלים סבלנות וסובלנות רק כלפי מי שאנו חפצים בקירבתו אלינו מאינטרס כזה או אחר .
אני בזמן האחרון הנחתי מראה מולי והתבוננתי על עצמי וגיליתי ,שלא מול כל דבר אני נוהג בסבלנות ובסובלנות.
תהיתי האם יתכן ואני במשך שנות חיי נוהג איפה ואיפה כשזה מתאים לי ,אני כך וכשלא אני אחרת ???
איפה עובר הקו האדום הזה ,המבטל את הנורמות החברתיות הללו שאני שוקד עליהן ("ואהבת לרעך כמוך" למשל ) .
גיליתי במבט אמיתי שאולי קיים בי ידע ,אך הוא לא ממומש כי אני עושה שימוש בידע רק כאשר מתאים לי .
גיליתי שאני לא באמת רוחני והכל הוא עניין של סיפוק יצר הלמידה שלי ,האם אנו כבני אדם ,איננו מסוגלים ברגע האמת להתעלות תמיד מעל היצר ,מעל האגו ,ולהביט באחר כאילו היינו אנו .
נאמר ויצר לב האדם רע מנעוריו והקבלה מסבירה כי רע הוא בעצם רצון עצמי .כל מה שרע לך ,הוא בעצם ביטוי של הרצון העצמי שלך האומר לך "את זה אתה רוצה ".
לדעתי ,כל בני האדם הם אינטרסנטים הדואגים ברמה כזו או אחרת לעצמם ...השאלה היא כמה באמת הם רואים את צרכי האחר לנגד עיניהם .גיליתי שהכל זה עניין אינטרסנטי ובלתי ניתן לאמוד זאת בצורה מתמטית על גרף.
על כן הפנמתי כי אני מי שאני ומכאן כפי שחבר יקר שלי טוען ,יש לי רק לטפס למעלה .
השאלה היא מה הסיכוי שאם אעמיד את מראת האמת מול כל בני האדם ,אגלה כי כולנו קורצנו מאותו חומר וסובלים מאותם מחלות אנושיות וכולנו בסופו של דבר דואגים לנומרו אונו בתחפושות .
אני גיליתי שיש לי עוד הרבה לנבור שם בתוכי ,
מה דעתכם ,הייתם לוקחים על עצמכם מראה שכזו?
אנחנו כחברה המאגדת בתוכה רבים השונים מאיתנו ,לא תמיד אנו ניחנים בסבלנות ובסובלנות הנדרשת על מנת לקבל את השונה מאיתנו תמיד.
אנו מנערים חוצננו מכך שאנו עצמינו ,נתפסים כשונה .
אנו חיים בתקוות שווא ,כי האחר יקבלנו כמו שאנו ,עם מלוא הסבלנות והסובלנות שאנו רואים עצמינו ראויים לה.
גם כאשר אנו מבינים כי אנו חיים בחברה מעורבת ,אנו מתקשים להפנים זאת. אך מגלים סבלנות וסובלנות רק כלפי מי שאנו חפצים בקירבתו אלינו מאינטרס כזה או אחר .
אני בזמן האחרון הנחתי מראה מולי והתבוננתי על עצמי וגיליתי ,שלא מול כל דבר אני נוהג בסבלנות ובסובלנות.
תהיתי האם יתכן ואני במשך שנות חיי נוהג איפה ואיפה כשזה מתאים לי ,אני כך וכשלא אני אחרת ???
איפה עובר הקו האדום הזה ,המבטל את הנורמות החברתיות הללו שאני שוקד עליהן ("ואהבת לרעך כמוך" למשל ) .
גיליתי במבט אמיתי שאולי קיים בי ידע ,אך הוא לא ממומש כי אני עושה שימוש בידע רק כאשר מתאים לי .
גיליתי שאני לא באמת רוחני והכל הוא עניין של סיפוק יצר הלמידה שלי ,האם אנו כבני אדם ,איננו מסוגלים ברגע האמת להתעלות תמיד מעל היצר ,מעל האגו ,ולהביט באחר כאילו היינו אנו .
נאמר ויצר לב האדם רע מנעוריו והקבלה מסבירה כי רע הוא בעצם רצון עצמי .כל מה שרע לך ,הוא בעצם ביטוי של הרצון העצמי שלך האומר לך "את זה אתה רוצה ".
לדעתי ,כל בני האדם הם אינטרסנטים הדואגים ברמה כזו או אחרת לעצמם ...השאלה היא כמה באמת הם רואים את צרכי האחר לנגד עיניהם .גיליתי שהכל זה עניין אינטרסנטי ובלתי ניתן לאמוד זאת בצורה מתמטית על גרף.
על כן הפנמתי כי אני מי שאני ומכאן כפי שחבר יקר שלי טוען ,יש לי רק לטפס למעלה .
השאלה היא מה הסיכוי שאם אעמיד את מראת האמת מול כל בני האדם ,אגלה כי כולנו קורצנו מאותו חומר וסובלים מאותם מחלות אנושיות וכולנו בסופו של דבר דואגים לנומרו אונו בתחפושות .
אני גיליתי שיש לי עוד הרבה לנבור שם בתוכי ,
מה דעתכם ,הייתם לוקחים על עצמכם מראה שכזו?