קבלת החלטה חשובה

SandraS

New member
קבלת החלטה חשובה

שלום לחברי הפורום, מקווה שהגעתי למקום הנכון ושאוכל להעיזר בכם בתהליך קבלת החלטה חשובה ומורכבת. לפני שאציג את הדילמה - קצת רקע: אני אישה בשנות ה-30 מאוחרות , אשת איש ואמא ל3 ילדים . אני בעלת תואר במנהל עסקים , אדם יצירתי , אנרגטי, בעל מעוף , ראיה מרחבית וחוש עיסקי. מאז סיום לימודיי ועד לפני 4 שנים (9 שנים ברציפות ) עבדתי ביחד עם בעלי . בעלי בעל עסק משגשג בתחום רפואה פרטית . העסק נמצא בתנופה ובצמיחה , יש לציין כי בעלי הקים את העסק עוד לפני שהכרנו ,ואני הצטרפתי אליו לאחר שפעל בשוק כבר קרוב ל-10 שנים. ובשנים שעבדנו יחד עשינו חיל וזכינו להצלחה עיסקית רבה , והצלחנו ליצור שינוי גדול ולבנות מקום מדהים ומיוחד. אני מאוד אוהבת את המקום וכל מה שקשור בו - אנשי צוות, לקוחות , אתגרים מקצועיים וכו'. יחד עם זאת לאחר 9 שנים עבודה משותפת הרגשנו (בעיקר אני) טישטוש גבולות בין הבית ולבין העבודה. מתחים שנוצרו לעתים בעסק חילחלו לתוך הזוגיות ויצרו מתחים גם בזירה הביתית. כמו כן,, הרגשתי לא מספיק מוערכת (למרות שבעלי טוען בתוקף אחרת) , מובנת מאליה ועוד יותר - הרגשתי שאני תמיד מס' 2 ולעולמים הוא יהיה הבעל הבית ואני מאחוריו. לכן בהחלטה כואבת , אך משותפת עזבתי את עבודתי בעסק ופניתי לתחום יעוץ אירגוני על בסיס פרי לנסר . עבודתי כעצמאית נחלה הצלחה רבה , אך תמיד הרגשתי חסרה ולא לגמרי מצאתי את עצמי . בנוסף הרגשתי לאט לאט שתחומי עניין משותפים ביני לבין בעלי הצטמצמו מעט. במקביל נולדו עוד 2 ילדים ומצאתי את עצמי מתקשה מאוד לשלב בין דרישות העבודה כעצמאית , שנדרשת לנסיעות רבות ושעות עבודה לא מבוטלות לבין אימהות ל-3 ילדים קטנים , שכן בעלי עובד כל יום 13-14 שעות. לכן פרשתי מפעילות כעצמאית וכבר כ8 חודשים אני נמצאת בבית עם התינוק. אני מרגישה צורך ורצון לחזור למעגל העבודה. אני אדם פעיל ובעל יכולות גבוהות מאוד., ומרגישה צורך במימוש עצמי. מצד שני אינני מחפשת להמריא לשחקים . אני מעוניינת בעבודה שתספק לי אתגר מנטלי , עניין , מפגש עם אנשים , אך גם תאפשר לי לקיים חיי משפחה ותתן לי גמישות ויכולת תימרון בלי שילדי ישלמו את המחיר. כעת עומדות בפניי 2 אפשרויות: 1. לצאת ללימודים של 4 שנים בתחום טיפולי שמאוד מעניין אותי ומדבר אליי ואני יודעת שאוכל להיות מעולה ולהצליח בתחום. 2. בעלי הציע לי לחזור לעבוד בעסק במתקונת אחרת , כפרי לנסרית, על מנת לקדם כל מיני פרוייקטים שיווקיים , ניהוליים ואירגוניים. כמובן שאני לא מצפה שתקבלו בשבילי את ההחלטה, אלא אני מבקשת שתעזרו לי לקבל החלטה נכונה מבחינתי , שתתנו לי כלים לשקול את שתי האפשרויות. היתי שמחה לנהל כאן סוג של דיאלוג , שכן קשה לי לעשות את הדיאלוג הזה עם בעלי היות והוא מעורב מידי ומקורב מידי . אז אני אשמח אם תוכלו להנחות אותי - מאיפה להתחיל?
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
כלי לקבלת החלטות

הי SandraS, אחד הכלים העיקריים שמשתמשים בו באימון הוא הערכים - מהם הערכים המנחים אותך? מה באמת חשוב לך? מדובר על ערכים אישיים, לא דברים ברמת החברה או הלאום. הערכים הם הדברים שבלעדיהם לא שווה לנו לחיות. אני מצרפת דף עבודה בנושא הערכים. אם את רוצה, מלאי לעצמך את הדף. בסופו תבני רשימת ערכים. כעת דרגי כל אחת מההחלטות - עד כמה היא מכבדת כל ערך שלך? את יכולה לעשות ממוצע, או רק להתבונן בתוצאות כעוד גירוי לחשיבה בנושא.
 

bridges

New member
קבלת החלטות מתוך העתיד

היי, אני מתחבר מאוד למה שענבל כותבת אבל אני מציע שלפני שאת ניגשת לעבודה עצמה על הערכים תקחי לעצמך זמן לחלום. תנסי למצוא לך מקום שקט, קחי נשימות עמוקות, תרפי את גופך (את יכולה להשתמש בקלטת של מדיטציה) ותתחילי לדמיין את עצמך כפי שאת רוצה לראות את עצמך בעוד 10 שנים. את יכולה לדמיין את זה כסרט קולנוע שאת רואה שבו את רואה את עצמך בעוד 10 שנים. תסתכלי ממש על כל הדברים שאת עושה בכל תחומי חייך: משפחה, פנאי, תעסוקה וכו' ותשאלי את עצמך: "מה מאפיין אותי בעוד עשר שנים? מי אני בעוד עשר שנים?" כתבי את מה שראית במחברת או יומן. כמובן שאשמח לשמוע שאכן עשית את התרגיל ולקרוא את מה שכתבת. רונן
 

תלתלית3

New member
כפי שאני רואה זאת ומסכימה עם עמיתיי

ניצבת בפניך דילמה, וקשה לך לבחור כי יש כאן התנגשות בין שני ערכים החשובים לך: האחד למידה בתחום שמעניין אותך. השני התא המשפחתי. שמי לב לשפה שבה תארת כל אופציה: בראשונה "מעניין אותי, מדבר אלי, להיות מעולה, להצליח בתחום". השניה אין כל מעורבות רגשית, רק עובדות ובגוף שלישי, איפה את בנאמר ? מצד שני "איני מחפשת להמריא לשחקים", אתגר מנטלי, גמישות, אנשים, שמירה על התא המשפחתי. איזה אופציה עונה יותר על כך ? הזוגיות והילדים חשובים לך זה ערך. מחד מניסיון עבודה עם הבעל גרמה למתחים והשאלה מה האם זה ישתנה אם תהיי שם פרי לנסרית ? מאידך זה יאפשר לך גמישות שתשמר על התא המשפחתי. חשבי על סיטואציה בחייך בה היית הכי מאושרת, בחרי לך דמות על תכונותיה שהיית רוצה להיות כמוה וזה יאפשר לך להתחבר לדברים שחשובים לך. אגב קיימת גם אופציה שלישית וזו הבחירה האמיתית (בין 3 אופציות) והיא שילוב של עבודה עם בעלך ולימודים - מה דעתך ? אף אחד לא רודף אחריך, עשי כל דבר בקצב שלך. בהצלחה טליה
 
כל כך מתחברת...

תלתלית לילה טוב אני מאוד מעריכה את המודעות שלך לעצמך ואת הניתוח השקול והאחראי של הדברים. אני רואה את המחויבות שלך למשפחה, לזוגיות, לשמירת התא המשפחתי יחד עם המחויבות לאתגר, לעיניין ולמימוש העצמי. שתי ההצעות שקיבלת הן הן אלו שיעשו לך קצת סדר בבלאגן. מציאת ערכייך ובניית חזונך יהוו לך קרקע יציבה לבצע את ההחלטה. בעלי הוא איש קבע ואני מגיל 18 הולכת אחריו - קצת אבודה... הרבה מתוסכלת. התחושות שלנו דומות ואני תמיד הרגשתי מספר 2. כל חיי התחבטתי באיזו עבודה לבחור ואיך לשלב בין בית עבודה וזוגיות. עד שמצאתי את עולם האימון. מצאתי את ייעודי ומקומי בחיים. מציעה לך לקרוא את הספר של דר סוס "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים". לי הוא עשה פלאים :) שיהיה בהצלחה בכל מה שתיבחרי דנה יניב מאמנת אישית בשילוב N.L.P http://danlp.bizmakebiz.co.il/ |סלינק|
 
אשת חיל

אני, באופן אישי, מוקף נשים מהסוג שלך - גם קריירה, גם לימודים, גם משפחה, ילדים, 20 סולמות לטפס עליהם במקביל, גם לאכול את הבאגט משני קצותיו וגם להשאיר אותו שלם ולמכור אותו ב-400% רווח. את צריכה משהו או מישהו שירגיע אותך - רצית "דיאלוג"? אז הנה השאלה שלי - מה המישהו או המשהו הזה יכולים להיות?
 

ShmayaD

New member
הגדרת הבעיה מגבילה את הפתרון

הכותרת של התגובה שלי היא תמצית מה שאפרט כאן. שימי לב שאת מגדירה את הבעיה שלך כאחת משתי אפשרויות בלבד: לצאת ללימודים או לעבוד כפרי-לנסרית. זהו? אלו כל האפשרויות שפתוחות בפנייך? עצם הצבת הבעיה כך תוחמת אותך לפיתרון לא-אופטימלי. הציעו לך כאן הצעות נכונות וטובות - לשפוט לפי הערכים שלך, ולהחליט על בסיס מה שאת רוצה להשיג לעצמך בעתיד. אבל עוד לפני שתעשי את זה, עלייך לנסח מחדש את הבעיה הניצבת בפנייך. ועלייך לעשות זאת כך שהיא תנוסח במונחים הכלליים והרחבים ביותר שאת מסוגלת להם. לא "יש לי 2 אפשרויות - איך בוחרים". הבעיה שלך היא לא איך לבחור בין שתי האפשרויות האלו. הבעיה שלך היא, כפי שניסחת אותה נכון יותר, הצרכים הלא-ממומשים שלך: "צורך ורצון לחזור למעגל העבודה... צורך במימוש עצמי... בלי מחפשת להמריא לשחקים (למה לא, בעצם? יש סיבה מיוחדת להגבלה הזו ששמת על עצמך?) .... עבודה שתספק לי אתגר מנטלי , עניין , מפגש עם אנשים , אך גם תאפשר לי לקיים חיי משפחה ותתן לי גמישות ויכולת תימרון בלי שילדי ישלמו את המחיר. " OK - אז אם זו הבעיה, אם זהו הצורך שבבסיס העניין, שאלי את עצמך כעת: "איזה צורת חיים ופעילות יתנו מענה לכל הצרכים האלו"? או נסחי שאלה אחרת, דומה, אם מתאים לך משהו אחר. אבל בכל מקרה, נסחי את השאלה אל מול הצורך הבסיסי שלך, ולא אל מול פתרון זה או אחר. כשאת מנסחת את הבעיה במונחי פתרון ספציפי, את מגבילה את עצמך ללא צורך, וחבל. בהצלחה לך!
 
דברים גדולים

הי , קראתי השבוע משפט שלדעתי שווה לחשוב עליו... "אם אינך רוצה לעשות דברים גדולים, עשה דברים קטנים בצורה גדולה..." שיהיה בהצלחה
 

SandraS

New member
אני מודה מאוד על התייחסות וברצוני להתייחס

ראשית , אני מאוד מודה לענבל על הטבלה המצורפת. באופן מפתיעה התקשתי מאוד להתמודד איתה. במרוץ השנים מעט מאוד מצאתי את עצמי עוצרת לרגע ומביטה מהצד על חיי . תמיד מצאתי את עצמי נעה מכוח האנרציה יותר מאשר מקבלת החלטות. כל ההחלטות שקיבלתי היו ספונטניות ונבעו מהבטן בלבד. אני חושבת שלראשונה בחיי אני כעת מנסה לשקלל בעד ונגד ולעשות בחירה מושכלת . למרות זאת אני לא מצטערת על הבחירות שעשיתי. 9 שנים עבודה עם בעלי תרמו לי המון וקידמו אותי ברמה אישית וברמה מקצועית. יחד עם זאת בעלי אדם מאוד מאוד דומיננטי . אומנם את כל ההחלטות תמיד קיבלנו יחד , ותמיד הוא נשען עליי והרבה פעמים קיבל את דעתי . אני אדם יצירתי והבאתי לתוך העסק המון רעיונות , וכן הרבה מיזמים צמחו מתוך התפיסה שלי ומתוך רעיונות שלי. אבל איכשהו בסופו של יום כל הקרדיט תמיד הגיע אליו . תמיד היתה לי הידיעה שאני שווה ומשפיעה ותורמת המון, אבל בשלב מסויים ידיעה בלבד כבר לא הספיקה. תלתלית, את כתבת לי " שמי לב לשפה שבה תארת כל אופציה:בראשונה "מעניין אותי, מדבר אלי, להיות מעולה, להצליח בתחום". השניה אין כל מעורבות רגשית, רק עובדות ובגוף שלישי, איפה את בנאמר ? " , וכנראה פיספסת בהודעה שלי את המשפט הבא: אני מאוד אוהבת את המקום וכל מה שקשור בו - אנשי צוות, לקוחות , אתגרים מקצועיים וכו'. אני אכן מאוד אוהבת את המקום. אני מרגישה שהעסק הוא סוג של בייבי . גם ב-4 שנים אחרונות שלא עבדתי שם פיזית תמיד נשארתי מעורבת, ותרמתי הרבה , רק מבחוץ. לו היתי מרגישה ש"אין כל מעורבות רגשית, רק עובדות ובגוף שלישי, איפה את בנאמר ?" לא היתי ניצבת בדילמה הזאת. אני רוצה להודות , שיש משהו נוח ומזמין בחזרה לתוך העסק. זה קצת כמו לחזור הביתה אחרי טיול תרמילאים ארוך. זה נעים, בטוח , מחבק . כולם מכירים אותי שם , כולם אוהבים אותי ומהרבה בחינות טוב לי שם. זה סוג של "איזור הנוחות" . התחלה של תחום חדש , התחלה מאפס גמור , מפחידה ומרתיעה, אך מצד שני מושכת וקוסמת לי מאוד, שכן מדובר בתחום ששנים אני מתעניינת בו ולומדת אותו באופן עצמאי. חשבתי על שילוב בין השניים , אך אני לא רואה את עצמי מצליחה בכך. אני אדם טוטאלי ופרפקציוניסט בכל מעשיי. בשבילי לשלב בין שני תחומים זה קצת כמו לצאת עם שני גברים. בסופו של דבר לא אבנה שום דבר רציני עם אף אחד וארגיש שאני בוגדת בשניהם. אני לא האדם המתאים . מדען סובייטי (איזה ניק
) - דווקא בכלל לא מנסה להיות אשת חיל. בגלל זה כתבתי שאני לא מחפשת להמריא ולא מחפשת איזה קריירה מסחררת. מבחינה כלכלית אני יכולה להרשות לעצמי להישאר בבית, לגדל בנוחות את ילדיי , לשבת בבתי קפה , ללכת לחדר כושר ולעשות שופינג. אני חושבת שאני דווקא מטיבה להבין שלא ניתן לאכול את הבגט וגם למכור אותו , ואני בפירוש לא מנסה לבלוע את העולם בביס אחד . יחד עם זאת לא נראה לי נכון לטפס על סולם אחד בלבד. גידול ילדים זה דבר מאתגר ומספרק מאוד אך גם מצמצם את המוח ואת האופקים (לפחות עבורי) וגורם לסוג של בדידות , שכן להימצא רב הזמן בחברת תינוקות וילדים זה דבר בודד מאוד. אז מה ירגיע אותי? לדעת שאני קמה בבוקר בלי להתחרט על החלטות שקיבלתי אמש. מה לדעתך צריך להרגיע אותי? שמעיה - מתוך הכרות עמוקה עם עצמי , והנטיעה שלי להתפזר אני בפירוש מרגישה צורך להגביל את עצמי לשתי אפשרויות בלבד. כמובן שעומדות בפניי המון אפשרויות אחרות , כי כפי שכתבתי אני אדם בעל יכולות, וזה לא בהכרך יתרון. הידיעה שאני יכולה לעשות את זה ואת זה ואת זה ואת זה מאוד מבלבלת אותי ולא מובילה אותי לשום מקום חיובי. אני די צריכה לדעת למקד את עצמי . ההגדרה שלך של שתי האופציות שהצבתי מאוד שפשטנית ולא מייצגת אותן כראוי. לצאת ללימודים - זה לא רק לצאת ללימודים, אלא להתוות תוואי חדש בחיים, להניח אבן יסוד לקריירה חדשה בתחום שהוא קרוב לליבי ויכול לספק לי גם הנאה וגם פרנסה וגם מימוש עצמי. לעבוד כפרי לנסרית - זה הרבה מעבר לזה - זה לחזור לתוך עסק משותף עם בן זוגי, עסק שאני מעורבת בו רגשית, שהשקעתי בו הרבה אהבה, מאמץ , זמן ומחשבה , זה לקחת על עצמי פרוייקטים חדשים ולנסות לבנות מחדש את היחסי עבודה שלנו , שידעו קשיים ואי הסכמות בעבר , אך גם הניבו הרבה פירות וגרמו לי סיפוק והנאה גם כן. ואם כפי שהצעת אני שואלת את עצמי : "איזה צורת חיים ופעילות יתנו מענה לכל הצרכים האלו"? - אז התשובה היא "שתיהן " וכאן בדיוק הבעיה. כי קיימת גם מעורבות רגשית גדולה . וקיים חשש להיכנס לתוך משהו (ולא חשוב כעת מה) ולהרגיש שזאת היתה טעות . אף על פי שברור לי שאין ביטוח. יפעת - התחברתי מאוד למשפט שלך ולקחתי אותו לעצמי . תודה. נראה לי שאנסה לעבוד שוב לפי עצותיהם של ענבל ו bridges (למרות שמילה "חזון" קצת גדולה עליי) . נראה איך נתקדם .
 
דעה

לסנדרהס היקרה. אני רואה את הפניה שלך ורואה כמה את ניסערת , את מנסה למתן את הדברים אבל עדיין... אני מבינה שאחרי שנים של הצלחות ניפלאות עכשיו שאת עם הצוציק זה ממש לא מרגש כמו להיות מעורבת בחייהם של אחרים וגם להצליח ! אבל לכל דבר יש זמן ואני לא מתכוונת שזהו ! עבר הזמן שלך ,ככל וכלל לא. מה שאני אומרת שזה תקופה שתחלוף ואם יש לך ילדים יותר גדולים את בטח יודעת איך הזמן "עף" . תהני עם הקטנצ'יק ומהרגע הניפלא ובנתיים נסי לעבוד על סולם הערכים שלך כפי שעמיתיי-ענבל וbridges ציינו יפה. אחרי שתדעי בוודאות לאן את רוצה ללכת , הדרך תהיה קצרה ,נעימה וקלה הרבה יותר כי היא באה מתוך השלמה וחיבור ולא ע"ח משהו\מישהו אחר. בהצלחה רבה ומזל טוב:)
 
למעלה