קבלו הצדעה!

קבלו הצדעה!

חג שמייח, בנות! שמתי לב לפרומו בערוץ הראשון: מחר, בערך בסביבות 22:00, יתקיים משדר הנקרא - "הצדעה לבנות השירות הלאומי". כן, כן! זוהי אינה מתיחה! מדובר באירוע זמר, משהו בסגנון "שירה בשידור" עם "בטברנה", ובנות שירות תהיינה נוכחות באולם. האמת היא שראיתי בעיקר רבנים ואנשים חרדים ודתיים בפרומו, כך שההרגשה המסתמנת היא ש"שלומית", "ש"ל" ושאר האפיקורסים, נשארו קצת מחוץ לתמונה. אבל שוין, עדיין יש סיבה למסיבה! אני בעד התחזרות המונית על ערוץ 11, בעלאת הרייטינג של הטלוויזיה הממלכתית, תוך כך דריסה מוחלטת של אבני יסוד קפיטליסטיות נלוזות בתקשורת ההמונים במדינה, ובעקבות זאת נצחון סוציאליסטי לאדם. אם רק נדליק טלוויזיה... ואם כבר כתבתי הודעה, אז אוסיף ששלומי, לשאלתכן, בסדר מסוודר. לא הגעתי מזה זמן מה לפורום, כיוון שאני עסוקה עד מעל לראש בהכנות להצגת הסיום, שתעלה בעוד שבועיים. יתרה מזאת, המשרדים של "שלומית" סגורים כרגע (חול המועד), ואני טרם מצאתי מקום לשנה הבאה, כך שאם יוצא לי לחשוב על השירות, אני מתחילה להילחץ. לכן אני מעדיפה להתחמק ממחשבות כאלה, לפחות עד סוף פסח, וזה כולל גם קצת להתרחק מהפורום. אתן הרי מכירות אותי ואת הלחצים שלי: קצת הודעות של אחרים על מציאת מקום שירות לשנה הבאה, ואני עם מזרק מורפיום תקוע עמוק בווריד, מפרפרת למוות על הרצפה. או משהו בסגנון. אני אעדכן בקרוב... חג שמח וכשר, נעמה (היום ילד בן 6 אכל בארוחת החג לחמנייה, כי לא מצא את עצמו מבחינה קולינרית. אחי הצעיר אמר לו: "זה לא כשר לפסח!" הילד המבריק ענה לו: "זה כשר לפורים!").
 

M o n a L i s a

New member
אירוע הצדעה?!

מה הם התחלקו על השכל? בד"כ הדבר היחיד שהיינו מקבלות זה פרצוף מעוקם! אבל באמת אחלה!
- רק מה עם הבני שירות? אני כל כך מבינה אותך נעמה...גם אני התחלתי בחיפוש אחר מקום שירות חדש...היות והחלטתי כי אני חייבת חידוש. אני מחפשת משהו בלתי מוגדר, ואני תמיד תופסת בקצה חוט אחר. נראה לי שאני אלך על בית חולים או משהו אחר. (אני משנה את דעתי בכל שעה עגולה!
) מאחלת לך המון הצלחה, ואני מקווה שאראה אותך פה הרבה!
 

נויקה

New member
נראה לי

שאפשר לזרוק עליך איזו מילה טובה, ותבואי קודם לראות אם זה בכלל מתאים לך, חוץ מזה בנות השירות שעזבו באות לפעמים להדריך שם כבר בתור עובדות, אז מניחה שתתקלי בנו, חוץ מזה הצוות שם פשוט מדהים, אז זה בכלל לא משנה. נ.ב: לדעתי הם מתחילים את הראיונות בקרוב. נעה
 
אני אבוא לראות,

ברגע שהרכזת שלכן תתקשר כבר לאבישג! אבל אני בטוחה שהיא אדם נפלא, סך הכל, אז אניח את הגרזן בצד ואשחרר את כיתת היורים לכמה ימי חופשה. ההרגשה שיש לי היא של דחיקות מה, מפני שאני מרגישה שאני ממש מוכרחה לאהוב את המקום, אחרת אני לא יודעת כבר איפה לנסות. הזמן קצר, עוד מעט מתחיל כבר הקיץ ולאט לאט יגמרו כבר כל המקומות. חוץ מזה, אם יש רק שני מקומות פנויים, למה שיבחרו דווקא בי? הסבירות שבנות טובות ומוצלחות ממני תגענה לראיון ותתקבלנה על פניי היא לא נמוכה בכלל, ולכן אולי כדאי שכן אמצא לעצמי מקום. אני לא יודעת מה לחשוב. אני מעדיפה לא לחשוב על זה עד שאבישג תתקשר אליי והכל יהיה קצת ברור יותר, ולכן אני מנסה להמנע מכניסה לפורום זה. כך הנושא רק מציק לי. איך שלא יהיה, שלוש הבעיות המטרידות שאפפו את חופש הפסח שלי אולי ימצאו פתרון בקרוב: 1. עבודת הגמר שלי: העניין טופל, ומחר אני כבר מקבלת את כל העותקים הכרוכים. יש עבודה ויש שמחה. 2. רישיון: האתמ היא שאני דחייתי את העניין. היה אמור להיות לי שיעור מחר, אבל ביטלתי אותו מפני שאני חולה ולא מומלץ לגשת לטסט בימים הקרובים, במצב כזה. 3. מציאת מקום לשירות לאומי: נו, שוין. נראה לי שחצי מהדברים פתורים. בסוף עוד אסיים י"ב בכבוד.
שבת שלום, נעמה.
 

נויקה

New member
נעמה יקרה

אל תדחקי בעצמך ושאף אחד אחר לא ידחוק בך. את לא חייבת לאהוב את המקום, וגם אם את תגיעי למקום אחר אז כנראה שלשם היית אמרוה להגיע ושם תעברי את השיעור הכי חשוב שאת צריכה לעבור. ואגב, כשאני הגעתי לראיון במחנה היתה לי הרגשה בדיוק כמו שלך, והראיון הלך לי נורא ואיום. בראיון היתה המנהלת של האתר והיה הסמנכ"ל של המועצה לשימור מבנים ואתרים, שהמחנה משתייך אליו. הם נתנו לי להיות שניה בראיון, לצאת החוצה ולקרוא איזה ספר, מתוכו לבחור קטע ואחר כך להציג להם אותו. בדיעבד זה היה כזה מטופש הרי הידע שלי על ההעפלה שאף לאפס, ולא ידעתי כל כך מה הם רוצים שאני אעשה עם הקטע הזה, שלא נדבר על זה שהספר היה משעמם רצח ולא מצאתי קטע שבאמת אהבתי. בקיצור, נכנסתי פנימה והתחלתי לדבר על זה כמה המקום הוא קשה ואסוני, ושהוא מסמל את זה שגם אחרי שאנשים ניצלו מהשואה הם הגיעו עוד פעם למחנות כאלה, ואין לך מושג איך הסמנכ"ל הזה התחמם עלי. חשבתי שאני קוברת את עצמי... כנראה שהמילים שהשתמשתי בהן היו בוטות מדי והוא התחיל להתווכח איתי אבל יכולתי לראות את הראש שלו מאדים מכעס. ואז המנהלת יצאה להגנתי ואמרה שצריך לזכור שבאותה מידה שהמקום הוא קשה אז יש בו הרבה תקוה ותקומה וזה המסר שאנחנו רוצים להעביר. כשיצאתי משם הייתי משוכנעת שלא התקבלתי. אחרי חודש בערך כשהם עשו את הראיונות כבר לכל האחרות קיבלתי טלפון מהרכזת והיא בישרה לי שקיבלו אותי. אז מה שניסיתי להגיד בעצם, זה שהתקבלתי לא כי הייתי הכי טובה אלא בגלל שהם נתנו לי הזדמנות להוכיח את עצמי, וזה מה שיפה במקום הזה. הם ראו שאני לא איזו פוסטמה חייכננית שרק מהנהנת על מה שהם אומרים אלא לפחות חשבתי, אפילו שיצא שחשבתי לא נכון, אבל לפחות חשבתי. ובגלל זה אני אוהבת את המקום כל כך, כי הם נתנו לי לתקן את הטעות שלי. אווף, סליחה על האריכות, מקווה שהעברתי את הנקודה. אין לך ממה להילחץ, בטח לא מהראיון, ובטח לא מזה שאת לא רוצה להיות שם- מותר לך לא לאהוב את המקום. מה עם רננים? מה עם בית יגאל אלון? יש גם איזו פנימיה אחת בכפר סבא שזה עבודה עם בני נוער חרשים, שאני הייתי שם בראיון כשחשבתי שלא יקבלו אותי למחנה, ואני זוכרת שהיה שם ממש נחמד, הצוות היה צעיר כזה וחביב. נעה
 
אוי ווי זמיר...

מצד אחד, הצחיקה אותי קצת הודעתך. מצד שני: את רוצה שאת זה אני אעבור?!?! אני על פני מאות בנות?! אני לא מבינה את זה. העניינים בשירות לאומי זזים כל-כך לאט... החלטתי שאני לא רוצה את יגאל אלון, אז במקום לשלוח אותי למקום אחר בצורה הגיונית ופרקטית, אני צריכה לחכות חודש כדי שרכזת אחרת תאשר שאני יכולה לבדק מקום אחר לא לפני שאני מדברת איתה בטלפון, מובן שהיא לא מצלצלת אליי, ולא לפני ששבעה ליקויי חמה מתרחשים באיסטנבול. בואי נאמר שלא אוהב את המחנה? רגע, סביר יותר - בואי נאמר שלא יקבלו אותי למחנה? אם זה יקרה, זה יקרה בערך חודש אחרי שאהיה שם, אם בכלל (כי ניצנה התקשרה לא מזמן לשאול מה שלומי ואיך היה בראיון. מסתבר שהמנהל של בית יגאל אלון אפילו לא דיבר איתה עליי!), ואז אצטרך לבדוק מקום אחר. רגע, אז כבר יהיה קיץ! מי אמר שבכלל ישארו מקומות? או מקומות שאני רוצה? אני לא רוצה שיגמר לי החשק לעשות שירות לאומי, אבל באמת נראה לי שאתחיל לשקול ברצינות את העניין ההתנדבות לצבא. אמנם לא אהנה במיוחד בתור פקידה, אבל לפחות אני יודעת עכשיו לאן אני מיועדת שם. מצחיק, חשבתי שאין מגוחכת מהבירוקרטיה של הצבא... - נעמה ברגע של משבר קקטוסי (נפוץ).
 

נויקה

New member
כמה דברים

תתפלאי שאין קופצות רבות על התפקיד, הרכזת שלנו צריכה להיות ביום שני במחנה ואני אשאל אותה אם היא שמעה משהו מאבישג עלייך. דבר שני, אחותי התנדבה לצבא, והיא היתה הכי מאושרת בעולם, את צריכה להיות סגורה על עצמך ששירות לאומי זה מה שאת רוצה, אחרת חבל על כאב הלב. אל תתעסקי בזה יותר מדי דברים מסתדרים מאליהם, אפילו אם ברגעי משבר קשה להאמין בזה. נעה
 
אני בטוחה בעצמי,

וברצון שלי לעשות שירות לאומי. אני חושבת. לא, אני בטוחה. אני בטוחה לגמרי. אבל לא בכל מחיר. אני מצטערת מאוד, אבל עד כה בעיקר עוגמת נפש נגרמת לי מהשירות הזה. איך שרו החברים (של נטאשה, לא שלי)? "מהכאב הזה לא נמות, אך גם לא נחיה בשקט..." אם אתנדב לצבא, הפרופיל שאקבל יאפשר לי להיות עוזרת פקידה, במקרה הטוב, או אפילו גרוע מכך: ממיינת מסמכים, או משהו כזה. משקי"ת מגירות. יש בי יותר מזה, ויש לי יותר מזה להציע. לכן אני רוצה לעשות שירות לאומי. אל תשכחי להעלות את שמי מחר. תודה!
 

נויקה

New member
נעמונת

לא אשכח. אחותי כמו שאמרתי התנדבה לצבא והיה לה אחלה תפקיד. היא היתה משק"ית חויה- היא היתה אחראית על כל פעילויות התרבות, טיולים וכאלה לכל הבסיס והיא ממש נהנתה. נעה
 
למעלה