"קבוצת השווים"

[MAG14]

"קבוצת השווים"

אני רוצה להעלות לדיון שאלה קצת פילוסופית, אבל מאוד רלבנטית לנו ביומיום.

מה זה בדיוק קבוצת ה"שווים"? האם יש כזה דבר בספקטרום כל כך הטרוגני???

למה אני תוהה?
הבן שלי היה 3 שנים בגני חינוך מיוחד, מתוכם שנתיים בגן תקשורתי. אף ילד לא היה "שווה" לאף ילד באותם גנים. לכל ילד מאפיינים/כשרונות/קשיים שונים לגמרי. אצל כל הילד העבודה התמקדה במקום אחר. לכל אחד היו דברים שונים שהיו לו קלים או שהוא הצליח בהם. הבן שלי יצר קשרים מאוד טובים עם הילדים בגן, שממשיכים גם היום כשעזב את הגן ועבר לשילוב יחידני בביה"ס, אבל גם היום כשהקשר מתמיד והחבר אהוב מאוד, לא כל כך פשוט במפגשים. הילדים לא גמישים, איך לומר את זה בעדינות. לדוגמא, כל ילד מושך לפעילות/מקום שהוא אוהב ומכיר. ואצלהם "אוהב" ו"מכיר" זה אנדרסטייטמנט, הם הרי מומחים עולמיים במשהו שהם טובים בו. ואז החבר האחר ממש לא מתמצא ולא מוצא את עצמו. יש רגעים של הנאה משותפת גדולה - אני לא אומרת שאין! אבל אין הרבה "שוויון" או דמיון...

 

[dina199]

אני חושבת שקבוצת השווים

אלה אנשים עם קשיים או יכולות דומות.
אלה לא אנשים עם אופי זהה אחד לשני או אנשים שאמורים להסתדר אחד עם השני רק כי יש להם תכונות דומות.
למשל תלמידים בכיתת מחוננים הם גם קבוצת שווים (כולם מחוננים) אבל יש שם גם נ"טים וגם א"סים.

 

[MAG14]

אבל הקשיים והיכולות שונים

אפילו אם נצטמצם לגרעין של קשיים חברתיים, אצל כל אחד הקושי הוא בפן אחר - חרדה חברתית, הבנת סיטואציות, מוטיבציה נמוכה וכיו"ב.

 

[dina199]

לכן אמרתי שאין זהות מוחלטת.

אבל דמיון בתכונות מסויימות מביא למכנה משותף.
למשל אם לקחת קבוצת גאונים (IQ 160 ומעלה, ואני בכוונה לא מתייחסת לספקטרום) יכול להיות שתהיה ביניהם אי סכמה בנושא חורים שחורים אבל יהיה להם הרבה יותר מעניין לדבר ביניהם על אותם חורים שחורים מאשר עם מישהו אחר על כדוורגל או על תצוגות אופנה

 

[רונן שפירא1]

שאלה מצויינת שגם אני שואל לגבי עצמי....

מבלי שתהיה לי תשובה.
מבחינה קוגנטיבית, קבוצת השווים שלי הם תלמידי מחקר באוניברסיטה במדעי הרוח, מבחינה תפקודים, אלה האנשים איתם אני גר עכשיו....וגם אלה לא ממש....

 

[arana1]

זהו,שאולי כמו שזיהית,גם שיוויון הוא מופשט מאד

ביחוד אצל אוטיסטים זה כך ולכן גם הפילוסופי הוא כל כך רלוונטי לבעיות הקונקרטיות והמיידיות של קיומם

וזה לא מקרי ששיוויון אמיתי נוגע בהפשטה כמעט מטורפת כי לפחות לדעתי ומנסיוני הקירבה של האוטיסטים לפרדוקס הקיומי(קירבה שמתזזת אותם ואת סביבתם) מחוללת בדיוק את הקטע שזיהית שבו המגע בכלל ובכללי עובר דרך השפה הכי פרטית והכי אישית,
למעשה זה לא בדיוק פרדוקסלי אלא רק נתפש ככזה דרך המבט המכניסטי הרדוד שעדיין נתפש כשפה הנכונה היחידה דווקא במדעי הנפש
(במדעי הטבע כבר מזמן למדו את החשיבות שבהפנמה ובהתייחסות דווקא למה שפרדוקסלי כביכול,
לצערנו דווקא ב"מדעי" הנפש,איפה שהדבר הכי נחוץ וחיוני,המומחים והחוקרים ממשיכים לדבר במושגים הארכאים והמזיקים והמטעים והממיתים של הנורמה והמרחק ממנה)

השיוויון המהותי,האמיתי,היצירתי,המקדם והאוהב באמת... עובר דרך השונות
אוטיסטים בוגרים(לפחות החלק היותר עצמאי וחופשי של המגזר) מרגישים בנח בקבוצת השווים בדיוק בגלל ששם יודעים לכבד ולאהוב ולתקשר דרך המרחק האין סופי של השונות
ההטרוגניות מחוללת את השיוויון האמתית
ההומגניות את השיוויון הכחני,ההרסני,זה שמוחק את הפרט ולכן בסופו של דבר גם הרסני לקבוצה כולה
כמה שאנשים יותר נבדלים ויחודיים כך השיוויון ביניהם הוא יותר אמיתי
זו גם הבעייה הכי גדולה של מה שנחשב בטעות לשפה מקצועית או דיסציפלינה מחקרית
שהיא כופה באלימותם של הטועים והמטעים אחידות תקשורתית מדומה
זו גם בדיוק הבעייה של מה שנחשב בטעות לטיפול תקשורתי
שהוא שולל באלימות צדקנית את התפתחות השפה הפרטית
שזו הדרך היחידה של אנשים מורכבים ורבי היבטים לתקשר עם עצמם
ודרכה גם עם הכלל ועם האחרים

את האלימות הזאת אפשר למצוא גם בתגובות שאני מקבל כאן שלפיהם דעתי היא רק דעתי
ממתי "רק" הפך למונח כל כך שלילי ?
למה פרטיות ומקוריות הדעה נתפשת כעדות לאי נכונותה ?
זה בדיוק הפשיזם הכחני שמועך מהאוטיסטים כל סיכוי להתפתחות רוחנית וגופנית ונפשית שיכולה להאיר לעולם הזה יופי אין סופי

אני יודע שזה לא בדיוק מה ששאלת וכהרגלי נסחפתי אבל למה לא
זה הרי כל העניין

 

[MAG14]

תגובה לאראנה ואיילת

לכאורה כתבתם דברים די הפוכים, אבל להבנתי אולי למעשה בסופו של דבר הדברים שכתבתם נפגשים:

שוויון מהותי איננו אחידות, כמו שאראנה כתב. השוויון האמיתי עובר דרך שונות דווקא. דרך כבוד וקבלה והכלה - גם אם זה מצד מי שאיננו "שווה", כמו שאיילת כתבה.

הדברים שכתבתם מהדהדים לי בראש. גם א"סים וגם נ"טים יכולים לכבד ולקבל את השונה.

 

[1אילת2]

שווים יותר ושווים פחות.

כיתת התקשורת לא היתה קבוצת השווים כי לא דיברו על הקושי. המילים "אוטיזם" ו"PDD", מעולם לא עלו בכיתה. בני היה היחיד שידע על האבחנה שלו.
בשילוב יחידני (הנוכחי, לא העקרוני) הוא לא שווה לאף אחד אבל מקבלים אותו כפי שמעולם לא קיבלו אותו. וזה שווה. מאוד. מדברים איתו בבית הספר, הוא משחק עם ילדים אחרים ואפילו באו פעם אחת לבקר אותו.
מה שיותר חשוב- הוא לומד יחד עם קבוצת שווים. גם אם הוא לא בדיוק חלק ממנה.

 

[MAG14]

ראי תגובתי לאראנה

 

[dina199]

אתייחס למונח 'שוויון'.

למשל רוצים שוויון בין גברים לנשים , וחלק מהאנשים חושבים שהמטרה להגיע ששויון גופני פיסי - מה שבלתי אפשרי

.
ולמעשה למה שמתכוונים באמת זה ל'שוויון הזדמנויות' - שאף אחד לא יופלה לטובה או לרעה בגלל היותו גבר או אישה . השוויון אמור להיות ביחס הסביבה אל אותו אדם.

אז אולי זה המצב גם בקבוצת ה'שווים'. למשל בכיתת תקשורת כשכולם א"סים הצוות יודע איך להתייחס, כי גם אם הילדים שונים באופי , הצוות (ולא הילדים) יודע שיש להם קשיים דומים . ואילו בכיתה גדולה אם אין סיוע ואין הדרכה , המורה (של חינוך רגיל) בד"כ אפילו לא יודעת איך לזהות קשיים ו/או איך להתייחס אליהם (כי לא מלמדים את זה בהוראה רגילה). ולכן הגיוני שאם יש לכמה ילדים (מתוך 40) קשיים - מישהו מהם יסבול כי לא יידעו איך 'לאכול אותו' (וגם כאן - כל מני קשיים ולא בהכרח DPD) ואז הוא ירגיש שהוא בקבוצה מאוד 'לא שווה'.

 

[גמבה מתולתלת]

כנ"ל

 

[schlomitsmile]

"בכתה הקטנה נעים לי כי כולנו מבינים אחד את השני טוב יותר"
כך אמר לי ה

בכלל לא משנה שהם היו שונים זה מזה כמעט בכל קנה מידה אפשרי.
זה היה בסדר שם להיות שונה.
אף אחד לא ציפה ממך להיות כמו כולם או כמוהו.
ולא שהיו לו ידידי נפש שם, אבל גם זה לא שינה את העובדה
שהוא הרגיש שם יותר נינוח, הרגיש ששם מבינים ומקבלים אותו יותר,
וגם הוא מבין אותם יותר מאת הילדים הנ"טים.
זה היה אזור הנוחות שלו, ובכ"ז הוא בחר לצאת ממנו בחט"ב.

 

[MAG14]

גם אצלנו מורגש נושא הנינוחות עם הא"סים

שכבר אינם איתו במסגרת.
ואני כמו אמא פולניה "טובה" כל הזמן דואגת שמא נינוחות = בריחה מהתמודדות...

 

[schlomitsmile]

כמו שהסבתא הפולניה שלי אמרה: כל דבר- במידה.
אי-אפשר להתמודד כשנמצאים כל הזמן בלחץ אטומי.
מצד שני, לא כדאי לשקוע ברכותו של אזור הנוחות.
את האיזונים הנכונים, צריך לחפש כל הזמן,
כי ברור שהם שונים מאדם לאדם,
וגם אצל אותו אדם מתקופה לתקופה.

בכל מקרה, התשובה של ה

לשאלה שהעלית בראשית השירשור,
היא שכתת התקשורת היתה עבורו קבוצת השווים, לא הזהים,
ואזור הנוחות.
מה שאגב לא אומר, שהוא לא למד בה- אקדמית וגם "שיעורי חיים",
הוא בהחלט כן למד בה.

 

[גמבה מתולתלת]

דווקא הבן שלי לא מתחבר ל"שווים" לו

וזה בלשון המעטה. הוא פשוט לא רוצה להיות איתם בחוגים וקייטנות או בי"ס (ובגלל זה, ולא רק, ממשיכים בישלוב גם בחטיבה). דווקא עם הילדים הנ"טים הוא יותר מרגיש נוח, למרות שהם שונים ממנו (תקשורתית/חברתית).

 

[TikvaBonneh]

קבוצת השווים

אכן ביטוי מטעה.
הביטוי הנכון: קבוצת השונים. כל מי ששונה מספיק מבחינה נירולוגית.
כל מי שקשה לו כל כך במסגרת רגילה שהוא צריך תיווך וגם עם תיווך הוא צולע.
קבוצת הילדים שגם להם לא פשוט, כמו לך.
קבוצת המתמודדים עם להיות שונה, כמוך.

 

[bambina האחת]

קבוצת שווים זה קבוצה של אנשים

שמקבלים אחד את השני כמו שהם. רבוצת שווים יכולה להיות לילד בכל מסגרת, גם במסגרות רגילות.
כשבני היה בגן תקשורת ילדים אחרים לא קיבלו אותו. פשוט לא יתייחסו אליו בכלל.
בשילוב יחידני ילדים רבים רודפים אחריו ונוצרו לו הרבה קשרים ובמשך 4 שנים כבר מקבלים אותו כמו שהוא (והוא מאוד מאוד שונה מהם)