קארים? בן זמה של שחקן!
דברים כאלה, כמו שבנזמה עשה בעונה האחרונה שסיימתי בליון, לא קרו לי אף פעם. האמת גם לא נראה לי יקרו לי יותר. אבל לפני זה, בקצרה על המשחק שלי, כשאני כבר בסוף עונת 2015-16. התחלתי עם אתלטיקו מדריד. המטרה? לקחת מריאל וברסה את השלטון. אבל לצערי, זה לא קרה. ריאל וברסה ביצעו העברות בסכומים מטורפים והביאו את הטופ שבטופ אליהם כשהם מרוקנים משאר הקבוצות של אירופה את רוב הכוכבים. פה ושם גנבתי ניצחונות, אבל אי אפשר היה לגעת בהם. עם אליפות לא סיימתי, אבל לא בידיים ריקות לגמרי. בעונה הראשונה שלי לא הברקתי, אבל לקחתי הביתה את גביע אופ"א, הרבה בזכות הגרלה קלה בדרך לגמר, שם ניצחתי את גלטאסראי. וגם הוספתי עוד שני גביעי המלך רצופים לארון. הבאתי לויסנטה קלדרון שחקנים כמו ג'רארד פיקה, אמיליאנו אינסואה, ג'פרסון פארפאן, מיגל ולוסו שאולי היה ההחתמה הכי מוצלחת שלי, ג'וזפה רוסי וקלאס יאן הונטלר, שבעונת השיא שלו הבקיע 48 שערים בכל המסגרות. אבל בתחילת העונה השישית, כשראיתי שהדברים לא מתחברים, בתחילת חודש נובמבר ארזתי את החפצים והתפטרתי. מי שהחליף אותי היה פיירלואיג'י קאזירגי, מאמן מילאן באותה תקופה. מה שאמר שעכשיו מילאן מחפשת מאמן, ניסיתי את מזלי והתקבלתי. כשהסתכלתי על הסגל שקיבלתי מקאזירגי, אמרתי לעצמי שאני הולך לקחת טרבל בהליכה (זה לא מה שקרה.. אבל ככה חשבתי, מותר). שחקנים מעולים אחד אחד. זה מתחיל כששני השוערים של הקבוצה הם בין הטובים במשחק, איגור אקינפייב והוגו לוריס (את לוריס מכרתי לרומא בהרבה מאוד כסף, העדפתי את אקינפייב ולוריס הוא בזבוז כשחקן ספסל). שחקני הגנה כמו נאלדו, פיליפ לאם, מרסלו, ואם הגעתם לעונות המתקדמות אז בטח שאתם מכירים את ברנו והאברד נורדטביט, ילד נורבגי שמשחק היום בארסנל. בקישור היו לי בעיקר שחקני אמצע, ביניהם קאקה בן ה 32 אבל עדיין טוב, ואדריאן, קשר אמצע צעיר ומעולה מספורטינג ליסבון. בהתקפה היו לי את פאטו, אסמואה ג'יאן שהוא אחד החלוצים הטובים במשחק, ואת יואן גופראן. לקחתי את הקבוצה כשהיא מפגרת בחמש נקודות מהמובילות נאפולי ולאציו האלופה. את העונה סיימתי עם דאבל איטלקי וגמר גביע אופ"א (סיימו חמישי בעונה שעברה, נשמע מוכר?) שהפסדתי לארסנל. התחלתי את העונה הבאה כשאני יודע שאני רמה אחת מעל הליגה האיטלקית, ומעניין אותי מה אני שווה בצ'מפיונס ליג. לא עמדתי בפיתוי, מכרתי את ג'יאן לאתלטיקו מדריד, והבאתי את מריו באלוטלי ב 53 מיליון יורו. את העונה סיימתי לא טוב. רצף של תוצאות לא טובות נתנו את האליפות לנאציו. לגמר של הצ'מפיונס הגעתי, אבל הפסדתי לצ'לסי 2-1. החוזה שלי נגמר בסוף העונה, וכנראה מקום שני בליגה והגעה לגמר של ליגת האלופות לא היו מספיק טוב בשביל ההנהלה (שוב נשמע מוכר?) והם החליטו לא לחדש לי את החוזה, הבני זונות. התחלתי את הקיץ של 2015 בחיפוש קבוצה, עם שתי מועמדות עיקריות. ליברפול שפיטרה את אנצ'לוטי, וליון, שפרנק רייקארד התפטר ממנה. העדפתי את ליברפול (עם קומפאני, דוס סאנטוס ובוז'אן), אבל הם העדיפו את וויליאם גאלאס... מה?!?!?!?!?!?! התגברתי על הבאסה וליון מינו אותי למאמן, אחרי שהם הציעו לי לאמן אותם עוד כשהייתי במדריד. מפה לשם, סיימתי עוד עונה, שנגמרה עם גביע הליגה של צרפת, אליפות צרפת בהפרש 18 על פריז (97 נק' ו 100 שערי זכות), וניצחון על אותה פריז בגמר גביע אופ"א, 4-0, השני שלי. שני שחקנים בהרכב של ליון נשארו, טולאלאן ובנזמה. כל המשחק שלי היה בנוי על היכולת של בנזמה, כשהשלישייה ההתקפית שלי היא סלומון קאלו, בנזמה, ואנחל די מריה הארגנטינאי שהבאתי ב 35 מיליון יורו מווסטהאם. היו כאלה שהרימו גבה, אבל את העונה הוא סיים עם רקורד מטורף של 33 בישולים. אבל הנקודה העיקרית שבכלל התחלתי לכתוב את כל המגילה הזאת, היא קארים בנזמה. יכולת שיא, יותר משיא, הביאה לבנזמה מאזן של... 63 שערים בכל המסגרות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! משהו לא מהעולם הזה. התמונה מצורפת. בנזמה שבר כל שיא אפשרי בעונה הזאת, ובעונה הבאה הוא כנראה ישבור עוד שיא ויהפוך למבקיע המוביל בליגה של ליון בכל הזמנים, שיא שעומד על 184 שערי ליגה. חסר לו בסביבות ה 15-20. הערבים האלה...
דברים כאלה, כמו שבנזמה עשה בעונה האחרונה שסיימתי בליון, לא קרו לי אף פעם. האמת גם לא נראה לי יקרו לי יותר. אבל לפני זה, בקצרה על המשחק שלי, כשאני כבר בסוף עונת 2015-16. התחלתי עם אתלטיקו מדריד. המטרה? לקחת מריאל וברסה את השלטון. אבל לצערי, זה לא קרה. ריאל וברסה ביצעו העברות בסכומים מטורפים והביאו את הטופ שבטופ אליהם כשהם מרוקנים משאר הקבוצות של אירופה את רוב הכוכבים. פה ושם גנבתי ניצחונות, אבל אי אפשר היה לגעת בהם. עם אליפות לא סיימתי, אבל לא בידיים ריקות לגמרי. בעונה הראשונה שלי לא הברקתי, אבל לקחתי הביתה את גביע אופ"א, הרבה בזכות הגרלה קלה בדרך לגמר, שם ניצחתי את גלטאסראי. וגם הוספתי עוד שני גביעי המלך רצופים לארון. הבאתי לויסנטה קלדרון שחקנים כמו ג'רארד פיקה, אמיליאנו אינסואה, ג'פרסון פארפאן, מיגל ולוסו שאולי היה ההחתמה הכי מוצלחת שלי, ג'וזפה רוסי וקלאס יאן הונטלר, שבעונת השיא שלו הבקיע 48 שערים בכל המסגרות. אבל בתחילת העונה השישית, כשראיתי שהדברים לא מתחברים, בתחילת חודש נובמבר ארזתי את החפצים והתפטרתי. מי שהחליף אותי היה פיירלואיג'י קאזירגי, מאמן מילאן באותה תקופה. מה שאמר שעכשיו מילאן מחפשת מאמן, ניסיתי את מזלי והתקבלתי. כשהסתכלתי על הסגל שקיבלתי מקאזירגי, אמרתי לעצמי שאני הולך לקחת טרבל בהליכה (זה לא מה שקרה.. אבל ככה חשבתי, מותר). שחקנים מעולים אחד אחד. זה מתחיל כששני השוערים של הקבוצה הם בין הטובים במשחק, איגור אקינפייב והוגו לוריס (את לוריס מכרתי לרומא בהרבה מאוד כסף, העדפתי את אקינפייב ולוריס הוא בזבוז כשחקן ספסל). שחקני הגנה כמו נאלדו, פיליפ לאם, מרסלו, ואם הגעתם לעונות המתקדמות אז בטח שאתם מכירים את ברנו והאברד נורדטביט, ילד נורבגי שמשחק היום בארסנל. בקישור היו לי בעיקר שחקני אמצע, ביניהם קאקה בן ה 32 אבל עדיין טוב, ואדריאן, קשר אמצע צעיר ומעולה מספורטינג ליסבון. בהתקפה היו לי את פאטו, אסמואה ג'יאן שהוא אחד החלוצים הטובים במשחק, ואת יואן גופראן. לקחתי את הקבוצה כשהיא מפגרת בחמש נקודות מהמובילות נאפולי ולאציו האלופה. את העונה סיימתי עם דאבל איטלקי וגמר גביע אופ"א (סיימו חמישי בעונה שעברה, נשמע מוכר?) שהפסדתי לארסנל. התחלתי את העונה הבאה כשאני יודע שאני רמה אחת מעל הליגה האיטלקית, ומעניין אותי מה אני שווה בצ'מפיונס ליג. לא עמדתי בפיתוי, מכרתי את ג'יאן לאתלטיקו מדריד, והבאתי את מריו באלוטלי ב 53 מיליון יורו. את העונה סיימתי לא טוב. רצף של תוצאות לא טובות נתנו את האליפות לנאציו. לגמר של הצ'מפיונס הגעתי, אבל הפסדתי לצ'לסי 2-1. החוזה שלי נגמר בסוף העונה, וכנראה מקום שני בליגה והגעה לגמר של ליגת האלופות לא היו מספיק טוב בשביל ההנהלה (שוב נשמע מוכר?) והם החליטו לא לחדש לי את החוזה, הבני זונות. התחלתי את הקיץ של 2015 בחיפוש קבוצה, עם שתי מועמדות עיקריות. ליברפול שפיטרה את אנצ'לוטי, וליון, שפרנק רייקארד התפטר ממנה. העדפתי את ליברפול (עם קומפאני, דוס סאנטוס ובוז'אן), אבל הם העדיפו את וויליאם גאלאס... מה?!?!?!?!?!?! התגברתי על הבאסה וליון מינו אותי למאמן, אחרי שהם הציעו לי לאמן אותם עוד כשהייתי במדריד. מפה לשם, סיימתי עוד עונה, שנגמרה עם גביע הליגה של צרפת, אליפות צרפת בהפרש 18 על פריז (97 נק' ו 100 שערי זכות), וניצחון על אותה פריז בגמר גביע אופ"א, 4-0, השני שלי. שני שחקנים בהרכב של ליון נשארו, טולאלאן ובנזמה. כל המשחק שלי היה בנוי על היכולת של בנזמה, כשהשלישייה ההתקפית שלי היא סלומון קאלו, בנזמה, ואנחל די מריה הארגנטינאי שהבאתי ב 35 מיליון יורו מווסטהאם. היו כאלה שהרימו גבה, אבל את העונה הוא סיים עם רקורד מטורף של 33 בישולים. אבל הנקודה העיקרית שבכלל התחלתי לכתוב את כל המגילה הזאת, היא קארים בנזמה. יכולת שיא, יותר משיא, הביאה לבנזמה מאזן של... 63 שערים בכל המסגרות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! משהו לא מהעולם הזה. התמונה מצורפת. בנזמה שבר כל שיא אפשרי בעונה הזאת, ובעונה הבאה הוא כנראה ישבור עוד שיא ויהפוך למבקיע המוביל בליגה של ליון בכל הזמנים, שיא שעומד על 184 שערי ליגה. חסר לו בסביבות ה 15-20. הערבים האלה...