קאפו והשלכות
ראיתי עכשיו את ``קאפו``. הסרט שזכה בפרס כלשהו, מדבר על תקופת השואה מזוית שונה - השוטרים היהודים שמונו על ידי הגרמנים, כדי להשליט סדר ומשמעת במחנות ובגטאות. לא אהבתי את הסרט. משהו צרם לי בצורה שהם הציגו את הנושא. הצגת פרוטוקולים משפטיים על אנשים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים, וגזרי עתונות בעיקר של משפטים ועדויות. אבל הם הראו משהו שונה. עדויות של אנשים, גם אסירים, וגם שוטרים ומפקחים בעצמם (לא היה ברור לי העניין. אם הם היו שוטרים, למה הם לא בכלא עקב החוק הזה, ``חוק לעשית הדין בנאצים ובעוזריהם`` (מי אמר ששיעורי אזרחות לא מועילים)). מצד אחד, קצת קשה להבין איך אדם, שעד המלחמה היה שפוי, מוכן לקבל על עצמו תפקיד שכזה. ראיתי את הניסוי בפסיכולוגיה שנותנים לאנשים את הכוח לתת זרם חשמלי לאנשים אם הם טועים בשאלות. כל שאלה לא נכונה, זרם חזק יותר. כמובן שהנבדקים אמורים לשחק את הכאב, אך אנשים התמכרו לתחושת הכוח ובאמת הכאיבו לאנשים רק משום שטעו בשאלות. בכל אחד יש משהו רע. אבל להעדיף את עצמך ולעשות הכל בשביל אולי להנצל גם כשהתפקיד הוא להעניש, להרביץ ואף להרוג? כמובן, שבתור אחת שנולדה למציאות מוגנת של ישראל חזקה (יחסית), קשה לי להבין את העניין. אבל אנשים רצו רק לשרוד. איף אפשר להאשים אותם. חוץ מזה כל הרגשות אשמה שלהם. עכשיו כשהם בארץ הם יכולים ללכת ופתאום מישהו יזהה אותם. ``הי זה היה המפקד בלוק שלי שהרג את החבר הכי טוב שלי רק כי הוא לא חבש כובע למסדר``. דוגמא טובה לכך היא בסרט ``תלמיד מצטיין מידי``, כשהזקן בבית החולים פתאום זיהה את שכנו לחדר כקצין הממונה עליו במחנה. איך אפשר לחיות עם עצמך. טוב כל ההודעה הזו די מבולבלת ולא ניתן להבין ממנה אם אני מצדדת בהם או מגנה אותם. זה מכיוון שאי אפשר לדעת מה היית עושה שם. לא יודעת כבר כלום אוף. עוד שבוע יש לנו את טקס שחזור המסע. תבוא אשת העדות שלנו, וגם המדריך המצוין שהיה לנו. כולם יבואו בחולצות המשלחת ויהיו אחידים. דגל ישראל יתנוסס בכל פינה, והשיר השלט שלנו יהיה ``אין לי ארץ אחרת``, שמשום מה נתפס אצל כולנו כשיר שמבטא את הרגשתנו בצורה הכי טובה. הכל מתנקז לנקודה אחת. אין שום מוצא. כן. זה יום אחרי שהייתי ממש ממש שמחה..
ראיתי עכשיו את ``קאפו``. הסרט שזכה בפרס כלשהו, מדבר על תקופת השואה מזוית שונה - השוטרים היהודים שמונו על ידי הגרמנים, כדי להשליט סדר ומשמעת במחנות ובגטאות. לא אהבתי את הסרט. משהו צרם לי בצורה שהם הציגו את הנושא. הצגת פרוטוקולים משפטיים על אנשים שהואשמו בשיתוף פעולה עם הנאצים, וגזרי עתונות בעיקר של משפטים ועדויות. אבל הם הראו משהו שונה. עדויות של אנשים, גם אסירים, וגם שוטרים ומפקחים בעצמם (לא היה ברור לי העניין. אם הם היו שוטרים, למה הם לא בכלא עקב החוק הזה, ``חוק לעשית הדין בנאצים ובעוזריהם`` (מי אמר ששיעורי אזרחות לא מועילים)). מצד אחד, קצת קשה להבין איך אדם, שעד המלחמה היה שפוי, מוכן לקבל על עצמו תפקיד שכזה. ראיתי את הניסוי בפסיכולוגיה שנותנים לאנשים את הכוח לתת זרם חשמלי לאנשים אם הם טועים בשאלות. כל שאלה לא נכונה, זרם חזק יותר. כמובן שהנבדקים אמורים לשחק את הכאב, אך אנשים התמכרו לתחושת הכוח ובאמת הכאיבו לאנשים רק משום שטעו בשאלות. בכל אחד יש משהו רע. אבל להעדיף את עצמך ולעשות הכל בשביל אולי להנצל גם כשהתפקיד הוא להעניש, להרביץ ואף להרוג? כמובן, שבתור אחת שנולדה למציאות מוגנת של ישראל חזקה (יחסית), קשה לי להבין את העניין. אבל אנשים רצו רק לשרוד. איף אפשר להאשים אותם. חוץ מזה כל הרגשות אשמה שלהם. עכשיו כשהם בארץ הם יכולים ללכת ופתאום מישהו יזהה אותם. ``הי זה היה המפקד בלוק שלי שהרג את החבר הכי טוב שלי רק כי הוא לא חבש כובע למסדר``. דוגמא טובה לכך היא בסרט ``תלמיד מצטיין מידי``, כשהזקן בבית החולים פתאום זיהה את שכנו לחדר כקצין הממונה עליו במחנה. איך אפשר לחיות עם עצמך. טוב כל ההודעה הזו די מבולבלת ולא ניתן להבין ממנה אם אני מצדדת בהם או מגנה אותם. זה מכיוון שאי אפשר לדעת מה היית עושה שם. לא יודעת כבר כלום אוף. עוד שבוע יש לנו את טקס שחזור המסע. תבוא אשת העדות שלנו, וגם המדריך המצוין שהיה לנו. כולם יבואו בחולצות המשלחת ויהיו אחידים. דגל ישראל יתנוסס בכל פינה, והשיר השלט שלנו יהיה ``אין לי ארץ אחרת``, שמשום מה נתפס אצל כולנו כשיר שמבטא את הרגשתנו בצורה הכי טובה. הכל מתנקז לנקודה אחת. אין שום מוצא. כן. זה יום אחרי שהייתי ממש ממש שמחה..