עצמאות אישית
New member
קאמבק?
יום שני בערב. נר רביעי של חנוכה. השעה 23 ובפתח תקווה אין נפש חיה בשעה זו. זמן לחשוב. פגישה משפחתית אחרי כמה חודשים שלא התראינו. אומרת שלום לאחיות ולאבא ואמא. מבינה. משפחה זה בטח לא. זה אבא ואמא ואחיות. אבל לא משפחה. הכרתי אותם 19 שנה, אבל בשנה האחרונה הם אבדו. אני מתה לספר, מה היה אתמול או איזה צחוקים היו, אבל הם כמעט זרים לי. מסתכלת פנימה, בודקת את הרגשות. זה כבר לא געגוע, זה רק עצב עמוק שעליו צפים זכרונות ילדות. עצב שכרוך בהשלמה, השלמה עם המצב, עם כך שאני לא אכיר אותם מחדש... הדבר הכי חזק הוא הצורך. אני צריכה. צריכה משפחה. אני פשוט צריכה קשר טוב יותר עם האנשים שעליהם נאמר שדם סמיך ממים. הבעיה היא שהדם דליל מדי פה. הבעיה היא שהלכתי לאיבוד. השתגעתי, הלב קפא והתרוקן. אני לא מכירה את זה, הלב מעולם לא קפא עד היום. ועכשיו אני כבר לא זוכרת מה זה לאהוב. לאהוב באמת. אין לי מקום בלב לאהוב, ולא כי הלב שלי תפוס אלא כי הוא קפוא. אף אחת לא נגעה בו, אף אחת לא חיממה אותו. אז הוא פשוט קפא. אני לא שונאת. אף פעם אני לא שונאת. זה פשוט אין. חוסר. אין אף רגש. רק קור איום. אפילו את עצמי כבר אין לי כח לאהוב. הבעיה היא שהלכתי לי לאיבוד. אולי אם אמצא את עצמי אוכל לאהוב שוב, ואולי אוהב כשאפשיר. בינתיים אני באיבוד. תסלחו לי שנעלמתי ושאני כבר לא נחמדה. אני לא נחמדה גם לעצמי.
יום שני בערב. נר רביעי של חנוכה. השעה 23 ובפתח תקווה אין נפש חיה בשעה זו. זמן לחשוב. פגישה משפחתית אחרי כמה חודשים שלא התראינו. אומרת שלום לאחיות ולאבא ואמא. מבינה. משפחה זה בטח לא. זה אבא ואמא ואחיות. אבל לא משפחה. הכרתי אותם 19 שנה, אבל בשנה האחרונה הם אבדו. אני מתה לספר, מה היה אתמול או איזה צחוקים היו, אבל הם כמעט זרים לי. מסתכלת פנימה, בודקת את הרגשות. זה כבר לא געגוע, זה רק עצב עמוק שעליו צפים זכרונות ילדות. עצב שכרוך בהשלמה, השלמה עם המצב, עם כך שאני לא אכיר אותם מחדש... הדבר הכי חזק הוא הצורך. אני צריכה. צריכה משפחה. אני פשוט צריכה קשר טוב יותר עם האנשים שעליהם נאמר שדם סמיך ממים. הבעיה היא שהדם דליל מדי פה. הבעיה היא שהלכתי לאיבוד. השתגעתי, הלב קפא והתרוקן. אני לא מכירה את זה, הלב מעולם לא קפא עד היום. ועכשיו אני כבר לא זוכרת מה זה לאהוב. לאהוב באמת. אין לי מקום בלב לאהוב, ולא כי הלב שלי תפוס אלא כי הוא קפוא. אף אחת לא נגעה בו, אף אחת לא חיממה אותו. אז הוא פשוט קפא. אני לא שונאת. אף פעם אני לא שונאת. זה פשוט אין. חוסר. אין אף רגש. רק קור איום. אפילו את עצמי כבר אין לי כח לאהוב. הבעיה היא שהלכתי לי לאיבוד. אולי אם אמצא את עצמי אוכל לאהוב שוב, ואולי אוהב כשאפשיר. בינתיים אני באיבוד. תסלחו לי שנעלמתי ושאני כבר לא נחמדה. אני לא נחמדה גם לעצמי.
