קאט והטרמיטים
מסתבר שבממלכת קאט שולטים טרמיטים, ומסתבר שההנהלה של בית הדירות הזניחה אותם הרבה זמן, ולכן אנחנו מסולקים מהדירה שלנו לשלושה ימים, לבית מלון, על חשבונם. נשמע טוב? GUESS AGAIN! אנחנו עוברים לאיזה מלון פישפשים קטן על יד האוטוסטרדה (ופה אוטוסטרדה זה לא כמו בארץ, זו א-ו-ט-ו-ס-ט-ר-ד-ה). בית המלון מספק ארוחת בוקר, מסתבר שבשביל אבי החורג אלו חדשות נהדרות, הוא כמעט חווה אורגזמה כששמע זאת. ולא משנה למי הוא סיפר על המעבר הוא תמיד הדגיש את ארוחת הבוקר... מסכן האיש, נראה לי שיש לו חסך מהילדות מארוחות בוקר.... אני, אמא, ויוסי (אבאחורג) כולנו נישן באותו החדר, אני רק תוהה מה קורה לאנשים שיש להם יותר מילד אחד... האימה! אני אאבד כל זכר לפרטיות שגם פה אין לי. חיות! מילא אנחנו, אבל החיות המסכות יהיו אלו שיסבלו יותר מכולם. אנחנו ציריכים לתת את ספוק (חתול) ולוסי (כלבה), לבית מלון מיוחד לחיות. הבעיה היא שלוסי היא ממש זקנה, וכל כך קשורה לאמא שלי שאני מפחדת לדעת איך היא תתמודד עם זה.... חוצמזה היא עיוורת, וגם יש לה בעיות בקיבה... ספוק אולי לא זקן ועיוור, אבל הוא קשור אלינו בצורה מפחידה. הוא עדיין לא התגבר על המעבר לפה... מאז שהגענו יש לו התפרצויות מטורפות של יללות שמפסיקות רק כשאנחנו לוקחים אותו על הידיים ומרגיעים אותו. זה אולי נשמע כאילו הוא ממש מפונק, אבל הוא פשוט תינוק שמתגעגע לחתול השני שהיה לנו.... אני כל כך מרחמת על לוסי וספוק, אני מפחדת שספוק ישגע אותם בצורה נוראית כי הוא כל הזמן ירצה להיות על הידיים, ולוסי פשוט תבכה ותצרח כל השלושה ימים. כל היום היום ארזתי דברים למעבר, לפי מה שאנחנו אורזים אפשר לחשוב שאנחנו אורזים למלחמה, אבל פשוט אסור להשאיר שום קוסמטיקה, ואת כל האוכל צריך לשים בשקיות מיוחדות כדי שהוא לא יזדהם ונמות... wish me luck.... קאט
מסתבר שבממלכת קאט שולטים טרמיטים, ומסתבר שההנהלה של בית הדירות הזניחה אותם הרבה זמן, ולכן אנחנו מסולקים מהדירה שלנו לשלושה ימים, לבית מלון, על חשבונם. נשמע טוב? GUESS AGAIN! אנחנו עוברים לאיזה מלון פישפשים קטן על יד האוטוסטרדה (ופה אוטוסטרדה זה לא כמו בארץ, זו א-ו-ט-ו-ס-ט-ר-ד-ה). בית המלון מספק ארוחת בוקר, מסתבר שבשביל אבי החורג אלו חדשות נהדרות, הוא כמעט חווה אורגזמה כששמע זאת. ולא משנה למי הוא סיפר על המעבר הוא תמיד הדגיש את ארוחת הבוקר... מסכן האיש, נראה לי שיש לו חסך מהילדות מארוחות בוקר.... אני, אמא, ויוסי (אבאחורג) כולנו נישן באותו החדר, אני רק תוהה מה קורה לאנשים שיש להם יותר מילד אחד... האימה! אני אאבד כל זכר לפרטיות שגם פה אין לי. חיות! מילא אנחנו, אבל החיות המסכות יהיו אלו שיסבלו יותר מכולם. אנחנו ציריכים לתת את ספוק (חתול) ולוסי (כלבה), לבית מלון מיוחד לחיות. הבעיה היא שלוסי היא ממש זקנה, וכל כך קשורה לאמא שלי שאני מפחדת לדעת איך היא תתמודד עם זה.... חוצמזה היא עיוורת, וגם יש לה בעיות בקיבה... ספוק אולי לא זקן ועיוור, אבל הוא קשור אלינו בצורה מפחידה. הוא עדיין לא התגבר על המעבר לפה... מאז שהגענו יש לו התפרצויות מטורפות של יללות שמפסיקות רק כשאנחנו לוקחים אותו על הידיים ומרגיעים אותו. זה אולי נשמע כאילו הוא ממש מפונק, אבל הוא פשוט תינוק שמתגעגע לחתול השני שהיה לנו.... אני כל כך מרחמת על לוסי וספוק, אני מפחדת שספוק ישגע אותם בצורה נוראית כי הוא כל הזמן ירצה להיות על הידיים, ולוסי פשוט תבכה ותצרח כל השלושה ימים. כל היום היום ארזתי דברים למעבר, לפי מה שאנחנו אורזים אפשר לחשוב שאנחנו אורזים למלחמה, אבל פשוט אסור להשאיר שום קוסמטיקה, ואת כל האוכל צריך לשים בשקיות מיוחדות כדי שהוא לא יזדהם ונמות... wish me luck.... קאט
מזמן לא דיברנו איפה את?? חוץ מבבית מלון