צריכה תמיכה...

  • פותח הנושא 5044
  • פורסם בתאריך

5044

New member
צריכה תמיכה...

הימים האלה עוברים בקושי... מחרתיים האזכרה, עבר רק יום אחד מאז שכתבתי אבל זה נראה לי כמו שבוע. אני ואמא שלי בדיוק דיברנו, תכננו דברים, מה צריך לקנות, מה צריך לעשות... אני צריכה ללכת לנקות את הקבר לפני... זה נראה לי מגוחך, כל העניין של שולחן הכיבוד בבית העלמין... אני יודעת שזאת המסורת, המצווה, אבל זה מבייש! את המתים, את האבלים, את כולם! למה צריך לפתוח שולחן אם מישהו מת?! זאת ממש לא חגיגה! ועוד עם אלכוהול?!?? מגוחך... אני רק חושבת על מחרתיים ונזכרת איך לא רציתי לקום באותו יום לפני שנתיים. רציתי להמשיך לישון... לעולם. ידעתי שאם אני אקום, אז זה אמיתי וצריך ללכת לקבור את אבא שלי, צריך ללכת לחבק את אמא למרות ששתינו לא מסוגלות לשאת את הנוכחות אחת של השניה.. כל-כך רחוקות אחת מהשניה, כל-כך לא מבינות מה עובר על האחרת, כל-כך מפורקות, עם עיניים פצועות בגלל הלילה המקולל הזה... ואחי ואחותי פשוט היו "למלמ"ים.. "לא מועיל-לא מזיק"! אני מניחה שכל אחד מתמודד בדרך משלו... אחותי קרקרה סביב הילדים שלה ואחי מכונס בעצמו ובאישתו. ואני?.. מה איתי?.. אני לבד. ככה זה יהיה ביום שלישי השבוע. לבד... מי שנמצא עכשיו בפורום, בבקשה תשאיר/י תגובה, אני ממש מרגישה אומללה וכל מילה טובה תעזור....
 
קודם כל את לא לבד

שולחת המונים של
וכל כך מבינה אותך אבל עצם האזכרה היא סוג של כבוד אחרון לנפטר היי חזקה זכרי את אביך ז"ל בדברים הטובים שהיה לכם יחד ואני תמיד גם במסרים עם תרצי יהיה זכרו ברוך
 

ויזטה

New member
היי חזקה, מבין לליבך. אין לנו ברירה

אלא להמשיך לחיות, זה מה שאביך היה רוצה.
 

רויטל ג

New member
הכל אישי

אני חייבת לומר לך שאמי מעולם לא עשתה אזכרות לאמה.. אבי לא עשה אזכרות לאמי כי האמין שהכל בלב... הכל אישי... אין דרך אחת לבטא אבל ואני... עוד שבועיים מגיע מועד האזכרה לאבי 1 שנה למותו.. ואני לא מסוגלת ללכת שוב לקבר... אני כואבת את מותו יום יום. אני לא יכולה לעמוד ליד הקבר כי אני גם ככה חלשה בתקופה זו....אני יודעת שאבי היה תומך בי ומבין ללבי.
 
למעלה