צריכה תמיכה דחוף

טל1234562

New member
צריכה תמיכה דחוף

שלום לכולן

אני בת 42, בהריון יחידני (שבוע 17) ,מהביצית האחרונה הטובה שנותרה לי, אחרי שנתיים מפרכים של נסיונות, ואני בלחץץץץץץץץץץץץץץץ!

אני מאוד מאוד מפחדת (עד כדי חוסר שינה) מבדיקת מי השפיר, בגלל הסיכון של ההפלה, שעומד על חצי אחוז.

הסריקה המורחבת תקינה וכן השקיפות העורפית, וקיבלתי כבר יותר מרופא אחד המלצה להמנע מהבדיקה עקב הסיכון. הרופא שביצע את הסריקה אמר שהוא בטוח ב 99.5% שהעובר בריא, אבל מכיון שיש לי אח עם פיגור שכלי ואני מכירה מקרוב את ההתמודדות שכרוכה בגידול, קשה לי המחשבה שלא אעשה את הדיקה (כולל צ'יפ גנטי).
לפני שבוע לקחתי את אחי לבדיקת צ'יפ גנטי, כדי לראות האם יש קשר בין הפיגור שלו לשינוי כרומוזומלי, והתוצאות אמורות להגיע רק בעוד 4 שבועות.
הבדיקה לעומת זאת נקבעה ליום חמישי הקרוב.

אשמח לשמוע מיולדות מבוגרות על ההתמודדות וההחלטות, וגם זקוקה מאוד לעידוד ותמיכה, כי ממש לא ישנה בלילות עקב החרדה

מודה לכולן מראש, על כל תשובה שהיא
 
אמנם לא בדיוק במצבך אבל

אני בת 36.5 בהריון רביעי ובחרתי לא לעשות מי שפיר.
גם התיעצתי כאן בפורום כדי לשמוע דעות שונות וגם חשבתי המון המון.
בעיקרון יש בדיקת דם שאמורה להחליף את המי שפיר שלא מסכנת את העובר אבל לפי מה שהבנתי היא עוד לא נגישה בארץ אבל שמעתי השבוע על מישהי שכבר עשתה אותה אז אולי שווה לך לבדוק יותר לעומק.
בכל מקרה השיקול שהנחה אותי היה שאני לא אפיל בכל מקרה. שאם הגורל שלי הוא שיהיה לי ילד מיוחד הוא יהיה ילד מיוחד ולא משנה במה זה כרוך, אני סומכת על עצמי ועל משפחתי שאדע להתמודד עם השוני והקשיים. לקחתי סוג של סיכון מחושב כי עשיתי את שקיפות ו2 סקירות באופן פרטי ויסודי מאוד ועשיתי את הבדיקה "תבחין מרובע" שמגדילה את ההסתברות. כל הבדיקות יצאו טובות מאוד.
אני לא יודעת מה זה אומר מבחינתך לגדול עם אח בעל פיגור שכלי, מה היו המשמעויות, מה ההשלכות, אני חושבת אבל שלכל דבר יש השלכות, גם לעשות מי שפיר, גם להסתכן בהפלה, גם בלהסתכן במתח כל ההריון של מה יהיה, גם ללדת ילד מיוחד על כל המשתמע מכך.
אני מאחלת לך שתדעי להחליט ולהיות שלמה עם כל החלטה שתקבלי. ובעיקר שהכל יהיה טוב בסוף, לא משנה מה יקרה.
 

ריטה1

New member
נורא קשה להיכנס לנעליים שלך

אני מכירה בנות בנות פחות מ30 שעשו מי שפיר, ונשים יותר מבוגרות שנמנעו ממנה.
בהריון הראשון שהיה בגיל 30, לא עשיתי, אבל בגיל 37, הלכתי למי שפיר, בלי לחשוב פעמיים, היה לי ברור שאני אעשה את הבדיקה הזו, כי הפחד מזה שאולי הסקירות לא מגלות הכל היה גדול יותר מהפחד מהבדיקה.
וגם העובדה שכבר היתה לי ילדה בבית, היתה בעלת משקל.
אנחנו לא נביאים, ולא יודעים מה יקרה או לא, אני חושבת שאת צריכה ללכת עם מה שאת מרגישה ונראה לי שכבר החלטת לא ללכת ואת רק מחפשת חיזוקים לזה
 
למעלה