צריכה שכנוע

[שרה (סוזי)]

צריכה שכנוע

אנחנו עוברים טיפולי פוריות כשנה. עברנו כבר שישה הזרעות שנכשלו. בנתיים בעלי התחיל לדבר על אימוץ, אבל אני עוד לא בשלה. אני יודעת שברגע שאני ישב מול עובדת סוציאלית או מול טפסים אני יתמוטט. מצד שניאני יודעת שרישום לאימוץ אינו הרמת ידיים אלא אופציה נוספת לחבוק ילד, דבר שאני מאד רוצה. אני גם יודעת שלוקח כשש שנים עד סוף התהליך. אז למה כל כך קשה לי לגשת לזה. אנ יודעת שבנתיים אני נגררת אחורה בתור. אוף. אולי משהו יכול לשכנע אותי? שרה

 

[לימור1]

שרה יקרה, המשהו הכי משכנע הם הילדים

גם לבעלי היה קושי עם האימוץ בהתחלה. לכן הלכנו למשפחות עם ילדים מאומצים. אחרי שראינו כמה משפחות וכמה ילדים, האושר ואת הילדים המקסימים, כבר לא היינו זקוקים יותר לשכנוע... אגב, את יכולה לאמץ ולהמשיך בטיפולים.

 

[מיכל@ל]

ברוכה הבאה שרה ../images/Emo20.gif

הצעד הראשון הוא תמיד הכי קשה,יש בפגישדה הזאת משהו שאומר כביכול שסיימנו פרק אחד שהיה כל כך מלא בתקוות וחלומות ועוברים למקום אחר לא ידוע. אבל זה לא ממש ככה

את יכולה רק להרשם ולהמשיך בטיפולים כרגיל,ולהקפיא את התהליכים לשנתיים ורק אז להחליט אם את רוצה להמשיך הלאה [בינתיים את בתור] ,חוץ מזה שתמיד אפשר לפרוש מהתהליך,בכל שלב שתרצי. אחת העצות הכי טובות שקיבלתי מחברה כשעברתי את הטיפולים,היה להרשם בשרות ולמרות שהיה לי קשה עשיתי את זה ורק אחרי שנתיים חזרנו לדון בכך שוב,כשהיינו יותר בשלים ומוכנים. גם אני תמיד ממליצה לחברות שעוברות טיפולים שירשמו,הרישום מאוד פשוט ואת יכולה לאמר שאת רוצה להקפיא את זה בינתיים והם מקבלים את זה בהבנה [יש המון זוגות שעושים את זה]. אם תרצי ללכת עוד צעד הלאה ולהפגש עם משפחות מאמצות כדי לשמוע יותר,תמצאי כאן המון משפחות שישמחו [גם אני] ,חוץ מזה אפילו הכניסה והכתיבה שלך אצלנו זה כבר צעד ענק

כולנו עברנו את ההתלבטויות והקושי להשלים עם אי היכולת להרות,זה תהליך קשה וארוך וזה בסדר

תמשיכי לקרוא,לשאול ולהשתתף,אנחנו כאן כדי לתת יד בתהליך הזה שבסופו תחבקי ילד ,בין אם מהריון ובין אם ע"י אימוץ.

 

[English]

נימוקים בעד אימוץ

לימור כבר ציינה את האושר הענק שילד מביא. אבל תזכרי גם שטיפולים זה בינגו: יהיה או לא יהיה בסוף ילד? אימוץ זה מסלול שאת יודעת שתגיעי לסופו(למרות מכשולים בדרך). גם אני אשמח לדבר איתך או להיפגש שתוכלי לראות בעצמך איזה כיף זה. אני באמת חושבת שלא הייתי אוהבת ילד ביולוגי באופן אחר מאיך שאני אוהבת את בני. ויש נושא שלא מדברים עליו הרבה: המחיר הרגשי והזוגי שהטיפולים דורשים ממך. זו מעמסה ענקית שיכולה לחזק את הזוגיות אבל גם לשחוק אותה. אני חושבת שטוב לפתוח את אופציית האימוץ ולו רק בשביל לדעת שהיא שם, להזכיר שאפשר גם בדרך אחרת מטיפולים. אני אישית נרשמתי מיד כשהיה נראה שיש בעיות,אבל עד שהגיע התור שלנו להתחיל את כל הראיונות הספקנו כבר לעשות הרבה טיפולי IVF ולאמץ ילד בח"ל. לקח לשירות 5 שנים להגיע אלינו... כך יצא שנרשמתי כשהייתי כמוך עוד לא בשלה לאימוץ ואמרתי "שיהיה". מאוחר יותר נמאס לנו מהטיפולים ואז כבר היינו בשלים לאימוץ, ונהיינו חסרי סבלנות כך שלא חיכינו לתור בארץ אלא אימצנו בחו"ל. אז מכל ההסבר המבולבל - ההרשמה לאימוץ היא לא אקט של יאוש אלא של תקווה.

 

[אולה *]

הי סוזי! גם אני פה ../images/Emo24.gif

לא חשבתי שאני אהיה זו שתיתן עצות בנושא אימוץ. אבל החיים לא תמיד הוגנים. היום העברתי טפסים לשרות למען הילד. כל השבוע שעבר דיברנו על זה, והגענו למסקנה שטיפולי פוריות לימדו אותנו שיעור אחד (לפחות) חשוב - להסתכל קדימה. אז אני לא מוותרת על טיפולים, אבל יש לי אופציה נוספת. אני לא מוכנה עדיין לאמץ, אבל אם לא אצליח להביא ילד ביולוגי, אוכל לאמץ תינוק בעוד כ-5 שנים. אז אני רוצה לעודד אותך למלא טפסים ולהמשיך בטיפולים.

לשתינו!!!

 

[sarit*]

שרה, אני הייתי כמוך

כאשר אני הסכמתי להרשם זה היה בגלל שבעלי לחץ. הרצון לאמץ הגיע שנתיים לאחר מכן. לכן אני ממליצה לך להרשם ובמקביל לנסות את ההפריות הרי התור הוא ארוך ואת תמיד יכולה לוותר (אפילו באותו יום שאומרים לך שיש ילד עבורך) ואולי במשך הזמן תרגישי כמו שאני הרגשתי ותגשי לעניין במלא המרץ והרצון לחבוק ילד שצריך בית חם ואוהב. בכל אופן מה שתחליטי שיהיה לך בהצלחה