הלוחשת לתינוקות 27
New member
צריכה קצת לקטר....
חזרתי לתל אביב, פיטרו אותי מהעבודה לפני חודש (לא יודעת אם הזכרתי את זה פה או לא...אז הנה אני מזכירה שוב.)
והחלטתי לעזוב את הקיבוץ כדי למנוע את ההרגשה הלא נעימה של לפגוש את ההורים והתינוקות בשביל בידיעה שהם יודעים שפוטרתי,לא מצב נעים.
בגלל כל מיני קשיים שהיו לי בזמן שעבדתי בגנים,גם האחרון וגם הגנים לפני. החלטתי שאני עושה הפסקה עם גני ילדים.
החלטתי לעבוד בתור מטפלת פרטית לתינוק, והקושי הוא גדול! כי רוב הקו"ח חיים שלי זה עבודה בגני ילדים, ואין לי הרבה ניסיון כמטפלת באופן פרטי, ובטח עם תינוקות.
מה שאני האמת לא מבינה איך לא חוטפים אותי לעבודה בתור מטפלת פרטית, כי עבודה בגן ילדים היא עבודה הרבה יותר קשה ויותר אינטנסיבית,אבל מצד שני זה עבודה שמתחלקת עם עוד אנשי מקצוע אבל עדיין! נמצאים על אחריותך יותר ילדים מאשר ילד אחד. וזה יותר קשה.
האימהות שהייתי אצלהם עד עכשיו בראיונות עבודה טוענים שהניסיון שיש לי לא מספיק.
וזה מוריד את הביטחון העצמי שגם ככה בריצפה עם כל הפיטורים האלה כל הזמן עוד יותר לריצפה.
אני מיואשת, אני מאוכזבת מעצמי,אבל גם לא מבינה, כי אני באמת לא חושבת שאני מטפלת כזאת גרועה-ההפך! לי אין ניסיון? הצחיקו אותי... :S
יש מקום להוסיף שאני מס' שבועות לא לוקחת קונצרטה, אני מרגישה שאין צורך לקחת אם אני כל היום בבית לא עושה כלום.
ציפרלקס אני לוקחת שאני זוכרת לקחת.
המצב רוח? בריצפה.
המינוס בבנק-עולה...
אני חסרת סבלנות ועצבנית..ואין לי מושג איך לצאת מזה בכלל, מילא הייתי לא מחפשת וסוגרת את עצמי כל היום בחדר ומתנהגת כמו מישיהי עם דיכאון קשה! אבל אני מנסה לעשות הכל בשביל לצאת מזה,אני הולכת לראיונות עבודה,מחפשת,בלי סוף! וזה מה שאני מקבלת,שאני לא מנוסה מספיק.... הניסיון שיש לי זה לא כלום.
זהו
חזרתי לתל אביב, פיטרו אותי מהעבודה לפני חודש (לא יודעת אם הזכרתי את זה פה או לא...אז הנה אני מזכירה שוב.)
והחלטתי לעזוב את הקיבוץ כדי למנוע את ההרגשה הלא נעימה של לפגוש את ההורים והתינוקות בשביל בידיעה שהם יודעים שפוטרתי,לא מצב נעים.
בגלל כל מיני קשיים שהיו לי בזמן שעבדתי בגנים,גם האחרון וגם הגנים לפני. החלטתי שאני עושה הפסקה עם גני ילדים.
החלטתי לעבוד בתור מטפלת פרטית לתינוק, והקושי הוא גדול! כי רוב הקו"ח חיים שלי זה עבודה בגני ילדים, ואין לי הרבה ניסיון כמטפלת באופן פרטי, ובטח עם תינוקות.
מה שאני האמת לא מבינה איך לא חוטפים אותי לעבודה בתור מטפלת פרטית, כי עבודה בגן ילדים היא עבודה הרבה יותר קשה ויותר אינטנסיבית,אבל מצד שני זה עבודה שמתחלקת עם עוד אנשי מקצוע אבל עדיין! נמצאים על אחריותך יותר ילדים מאשר ילד אחד. וזה יותר קשה.
האימהות שהייתי אצלהם עד עכשיו בראיונות עבודה טוענים שהניסיון שיש לי לא מספיק.
וזה מוריד את הביטחון העצמי שגם ככה בריצפה עם כל הפיטורים האלה כל הזמן עוד יותר לריצפה.
אני מיואשת, אני מאוכזבת מעצמי,אבל גם לא מבינה, כי אני באמת לא חושבת שאני מטפלת כזאת גרועה-ההפך! לי אין ניסיון? הצחיקו אותי... :S
יש מקום להוסיף שאני מס' שבועות לא לוקחת קונצרטה, אני מרגישה שאין צורך לקחת אם אני כל היום בבית לא עושה כלום.
ציפרלקס אני לוקחת שאני זוכרת לקחת.
המצב רוח? בריצפה.
המינוס בבנק-עולה...
אני חסרת סבלנות ועצבנית..ואין לי מושג איך לצאת מזה בכלל, מילא הייתי לא מחפשת וסוגרת את עצמי כל היום בחדר ומתנהגת כמו מישיהי עם דיכאון קשה! אבל אני מנסה לעשות הכל בשביל לצאת מזה,אני הולכת לראיונות עבודה,מחפשת,בלי סוף! וזה מה שאני מקבלת,שאני לא מנוסה מספיק.... הניסיון שיש לי זה לא כלום.
זהו
