צריכה עצה...
יש לי חבר כבר שנה, אני אוהבת אותו מאוד... והכל טפו טפו טפו בסדר חוץ מדבר אחד. אני קטועת רגל (מתחת לברך) ויש לי רגל תותבת כלומר פרטוזה.. כאשר אנחנו שוכבים הוא רוצה שאני אשאר עם הפרטוזה כי קשה לו לראות את הרגל הקטועה בלי פרטוזה (גם לפרטוזה לקח לו זמן להתרגל) ועוברים לו תסריטי אימה שהוא יגע לי ברגל, שזה יכאב לי וכו' בהתחלה הסכמתי והבנתי אותו. אני מבינה שזה גורם לי אי נוחות והוא לא מסוגל לגעת לי ברגל.. אבל ראבק אנחנו כבר שנה ביחד, הוא אוהב אותי.. אני רוצה שהוא יקבל את הגוף שלי למרות זה.. הוא נרתע מזה. אולי אני אנוכית כי אני מצפה ממנו לקבל את זה ולהתרגל לזה כאילו זה שום דבר אבל זה באמת מתסכל אותי, זאת אני.. זה הרגל שלי וזה הגוף שלי.. אני לא יכולה לשנות את זה. לפני כמה ימים התעצבנתי עליו ולקחתי לו את היד ושמתי את היד שלו על הרגל שיבין שזה לא כזה נורא (מעשה מטופש) הוא נבהל ונרתע מזה ורבנו.. הוא מודע שזה מתסכל אותי אבל טוען שהוא לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה והוא מצטער על זה. מה דעתכם? אתם חושבים שאני אנוכית או שיש בסיס לטענות שלי? תודה מראש.
יש לי חבר כבר שנה, אני אוהבת אותו מאוד... והכל טפו טפו טפו בסדר חוץ מדבר אחד. אני קטועת רגל (מתחת לברך) ויש לי רגל תותבת כלומר פרטוזה.. כאשר אנחנו שוכבים הוא רוצה שאני אשאר עם הפרטוזה כי קשה לו לראות את הרגל הקטועה בלי פרטוזה (גם לפרטוזה לקח לו זמן להתרגל) ועוברים לו תסריטי אימה שהוא יגע לי ברגל, שזה יכאב לי וכו' בהתחלה הסכמתי והבנתי אותו. אני מבינה שזה גורם לי אי נוחות והוא לא מסוגל לגעת לי ברגל.. אבל ראבק אנחנו כבר שנה ביחד, הוא אוהב אותי.. אני רוצה שהוא יקבל את הגוף שלי למרות זה.. הוא נרתע מזה. אולי אני אנוכית כי אני מצפה ממנו לקבל את זה ולהתרגל לזה כאילו זה שום דבר אבל זה באמת מתסכל אותי, זאת אני.. זה הרגל שלי וזה הגוף שלי.. אני לא יכולה לשנות את זה. לפני כמה ימים התעצבנתי עליו ולקחתי לו את היד ושמתי את היד שלו על הרגל שיבין שזה לא כזה נורא (מעשה מטופש) הוא נבהל ונרתע מזה ורבנו.. הוא מודע שזה מתסכל אותי אבל טוען שהוא לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה והוא מצטער על זה. מה דעתכם? אתם חושבים שאני אנוכית או שיש בסיס לטענות שלי? תודה מראש.
