צריכה עצה...

[רונציק (לשעבר רונצי)]

צריכה עצה...../images/Emo10.gif

מצטערת על שינוי השם, פשוט שכחתי את הסיסמה שלי. ביום רביעי הרי קיבלתי את השלילי, ביום שבת הגיעה המכשפה (עשתה טובה 19! יום אחרי הכוריגון). דיברתי היום עם הרופא והוא אמר לי במילים אלו "תראי חשבתי על זה קצת ואני חושב שכדי לקחת חודש הפסקה", הוא טוען שמאחר ולקחתי פרגונל חודש שעבר (פעם ראשונה וגם היה רק זקיק אחד ורירית דפוקה)זה לא טוב לקחת חודש אחרי חודש פרגונל, שמעתם דבר כזה? אז שאלתי אותו עם עכשיו נעשה חודש כן חודש לא, אז הוא ענה שמה פתאום כי חודש הבא אני אהיה בהריון. אז כל הכבוד לו על האופטימיות אבל...מה דעתכם? אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אם אין סיבה ממשית לעשות הפסקה (בין אם רפואית ובין אם נפשית) אז בשביל מה, למה לדחות את הקץ? נכון שיש זוגות שנכנסו דווקא בהפסקה אבל מאיפה הביטחון שזה יקרה לנו? בנוסף, הוא חבר קרוב של המשפחה וזה כמובן לא מוסיף לנעימות, האם להאמין לו? גם איך שהוא אמר לי את זה התחלתי לבכות ומאז אני נורא מדוכאת ומרגישה חסרת שליטה, מה לעשות??????? רוני שזקוקה נואשות לדעתכם

 

[אושרת@]

בטח שלעשות הפסקה

גם נפשית וגם גופנית זה כדאי! איך הגוף שלך יכול לעמוד בכ"כ הרבה חומרים??? אני אישית הייתי עושה הפסקה - זה מה שאני תמיד עושה. נכון שזה מעצבן לחכות עוד חודש, אבל תראי שזה רק יעזור לך ואני בטוחה שכך גם השאר יגיבו שתהיה לך הפסקה נעימה, רגועה ושלווה זה כדאי!!! ומי יודע... אולי באמת זה יבוא בזמן ההפסקה... בהצלחה

 

[שמש קטנה]

רוני יקרה,

כתבתי לך תשובה שלמה והיא נמחקה לי בכשרון רב עוד לפני ששלחתי אותה. אני אכתוב בקצרה, כי כנראה זה סימן מהשמיים שעליי לקצר (כולן כ"כ רוחניות היום, אז זאת התרומה שלי): לגבי ההפסקה- אולי כדי שתהיי שלמה עם ההחלטה תדברי שוב עם הרופא ואולי גם עם רופא נוסף, וזה יקל עלייך לקבל החלטה טובה יותר מבחינתך. לגבי רופא חבר קרוב של המשפחה- פה יש לי קצת מומחיות מכורח הנסיבות. אם העובדה שהרופא הוא חבר קרוב גורמת לך לחוסר נעימות, ויותר חמור מכך-לחוסר אמון ברופא- זו בעיה שדורשת החלטה אמיצה. את צריכה רופא שתאמיני בו, ושתרגישי חופשיה לשאול אותו את כל השאלות המביכות שאנחנו נאלצות לשאול (ולא היינו מאמינות שאנחנו מסוגלות לכך), וכל זה עוד לפני שבכלל דיברנו על בדיקות. אם נדמה לך שמלבד טובתך האישית יש שיקולים אחרים שמנחים אותו, ולכן את לא מאמינה לו- אחת מהשתיים, או שהוא לא בסדר או שנדמה לך. אל תפגעי אבל לי נראה יותר שנדמה לך. רופא מטפל במכרים ובחברים ויודע לעשות את ההפרדה. לנו, זה כבר קשה יותר. תשימי בצד את העובדה שהוא חבר ותתיחסי אליו אך ורק כרופא (אבל תגידי לו יפה שלום בהתחלה ובסוף, כי הוא חבר

). זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. לא עזרתי לך בעניין ההפסקה, אבל אני מקווה יחד איתך שזו תהיה ההפסקה האחרונה, לפני הפסקה ארוכה ארוכה של 9 חודשים.

 

[רונציק (לשעבר רונצי)]

שמש יקרה

תודה על תגובתך, אין לי ספק שהרופא המדובר מעוניין בטוב ביותר עבורי בדיוק כמו לכל מטופליו אם לא יותר, כנראה שלפעמים זו פשוט שאלה של כימיה עם הבן אדם. בסך הכל עשינו 4 טיפולים, 3 עם איקקלומין ואחד עם פרגונל ובאמצע עשיתי הפסקה (ביוזמתי) של חודש אז אני לא מרגישה שאני צריכה הפסקה, להיפך אני מרגישה שאני רוצה לעשות, לעשות, לעשות! לא ברור לי למה הוא רוצה שאני יעשה הפסקה -- הוא חושב שכדי הפסקה מוחלטת, בלי מעקב זקיקים, בלי כלום -- כאילו שאם אני לא יטופל אני לא יחשוב על זה, לא אהיה בלחץ והופס יהיה הריון. הרי אי אפשר להפסיק לחשוב על זה, כולנו פה יודעות את זה, לצערי. אולי באמת אני צריכה להחליף רופא, בינתיים אני לא מצליחה להפסיק לבכות, לא יודעת מה קרה לי, אני מיואשת נורא ולא יודעת מה לעשות...

 

[שמש קטנה]

אל תחליפי רופא מהסיבות הלא נכונות!

לא התכוונתי שאת צריכה להחליף רופא. התכוונתי מקסימום שתחשבי על זה, ואולי תשני את הגישה לרופא. אם לא ילך- אפשר לחשוב על מעבר. בבקשה, אני שוב חוזרת ואומרת- הדברים שלי הם מקסימום מקסימום המלצה של חברה, שמספיק לה שהיא מנסה לקבל החלטות נבונות ונכונות לעצמה ומשתדלת להצליח בהן ולא מתיימרת להחליט בשביל אף אחת אחרת. אני רק נותנת כיוון למחשבה. כימיה עם הרופא היא דבר חשוב, אבל לא הכל. את מכירה את העובדות טוב ממני, ויודעת עד כמה המצב מפריע לך ולטיפול. לא בטוח שהוא רוצה את ההפסקה כדי שתכנסי בה להריון (למרות שאני בטוחה שהוא ישמח) הרי קודם כתבת שבגלל הפרגונל הוא דיבר על הפסקה. נראה לי שעל המתח והלחץ הוא דיבר כערך מוסף של הפסקה ולא כסיבה העיקרית. הייאוש הוא מנת חלקנו בימים כאלה. גם הבכי. את לא צריכה לדעת היום מה לעשות. לא צריך לדעת הכל ולא צריך לקבל החלטות מידיות. תרגעי קצת, תחזרי לעצמך, תחשבי שוב על הכל- ואח"כ תבחרי מה לעשות. הלוואי ויכולתי להפסיק את הבכי, אבל כנראה שצריך לעבור גם את זה. (ואם עשיתי לך יותר גרוע, בבקשה תגידי)

 

[יעל@]

רונציק

חופש זה חובה ורצוי, גם לגוף וגם לנפש. אני מכירה את בצורך לעשות עוד טיפול ועוד טיפול, והפחד להפסיק או לפספס, אבל זה ממש לא בריא. ולכן קחי חופש חודש, תנוחו מהטיפולים, ועם כוחות מחודשים וחדשים תמשיכו הלאה. יעל

 

[סוכריה על מקל]

רונצי מתוקה

הדבר הכי גורע זו תחושת חוסר השליטה. לפחות כשאת בתוך הטיפול את יודעת שאת עושה כל מה שאפשר כדי לקדם את העניינים, אבל הרעיון של הפסקה הוא קשה כי אז זה כאילו לא עושים כלום. אני לא יודעת אם הייתי מסכימה לעשות הפסקה רק בגלל שלרופא נראה שככה, במטה קסם, אכנס להריון. אני לא אוהבת את הגישה המעט פטרונית של הרופא שלך, אבל זאת אני ומה שמפריע לי, וזה לא בהכרח איך שהדברים נראים/מורגשים אצלך. אולי בחודש הפסקה תחפשי לך רופא אחר? אולי תגידי לו שאת לא מעוניינת בהפסקה? ואולי תקחי את הפסקה הזו, תסעו למקום רומנטי, ותיכנסו להריון? (סתאאאם... אבל לנסוע למקום רומנטי ביחד זה תמיד כף). תבכי כמה שאת צריכה, יקירתי, וכשיאזלו הדמעות, תשבי עם עצמך ועם האיש שלך ותעשו קצת חושבים, משהו בסגנון שיחת "לאן פנינו מועדות". עצם העלאת השיקולים ותהליך קבלת ההחלטה נותן קצת תחושת שליטה, שלי, לפחות, מאוד עוזרת. מאחלת לכם שתגיעו להחלטה שמתאימה לשניכם.

 

[נועם@בת]

רונצי, חארי כל טיפול שבו קיבלתי

זריקות הורמונים הרופא "ציווה" על חודש הפסקה. לדעתי רוב הרופאים- ברוב המקרים מבקשים מהמטופלת הפסקה. כדי לתת לגוף, לשחלות ולמוח להתאפס חזרה ממתקפת ההורמונים שנתנו להם. ולמה שלא יהיה אופטימי, בוינ´ה. את מצפה שיביט בך במבט ידעני של רופאים ויגיד לך אה...בה... אני חושבת שאת תתקשי להכנס להריון... זה לא ילך... וכאלה

? הוא אופטימי כי הוא מאמין שיצליח לעזור לך, כמו שכל אחת מאיתנו מתחילה טיפול מתוך אמונה שתצליח. בחיים לא הייתי מקרבת מחט לידי או לישבני אם לא הייתי בטוחה שבדיוק בחודש הזה אכנס להריון. ובחודש הפסקה אני משוכנעת ללא ספק שדוקא אצלי יקרה הנס הזה. הבטחון של הרופא ושלך ושלנו- בא מהרצון העצום שזה יקרה. ומהידע הרפואי שזה אכן יכול לקרות. וזה יקרה יפתי מקסימום יתברר שהרופא פספס בחודש אחד, אז נסלח לו. וחוצמזה קבלי ממני חיבוק, (יחד עם שני החתולים שלי שיפנקו אותך). מותר לך לבכות קצת בלי להתנצל ובלי להבהל.

נועם

 

[רומי^^]

רונצ´ - איולי אוכל לעזור...מנסיון..

בטיפול הראשון שהיה לי עם פרגונל נקלטתי והיה לי הריון כימי. מרב התלהבות שסופסופ "נתפס" שמה בפנים משהו, החלטנו שהולכים ישר על עוד סיבוב של זריקות. לצערי - ההחלטה היתה שגויה. כל מה שהיה לי זה 16 ימים של פרגונל בטוסיק, בדיקות דם כל 2-3 ימים ותגובה מחורבנת (!!!) של E2 שלא רצה בכלל לעלות. בקיצור - קחי לך חודש הפסקה ותראי שהשד ממש ממש לא נורא. וחוצמזה - כמו שהרופא שלך אמר לך - הפעם זו הפעם. אז מה ´כפת לך לוותר על עוד חודש אחד אחרון לפני ההריון???

תחליטי מה שתחליטי - העיקר שתהיו שלמים עם ההחלטה. ושיהיה

 

[מרב.]

רונצ´י (דווקא חמוד רונציק..)

אני לא זוכרת את ההסטוריה הטיפולית שלכם, אבל חשוב שתביני- בעיקרון אין מניעה להמשיך עוד טיפול ועוד טיפול, וזה ענין שנפסק בעיקר על פי גישתו של הרופא. גם טיפולי ההזרעות אינם כה מאסיביים. אבל, אין ספק שהפסקה, מלבד זה שעושה טוב לנפש, ונשמע שאת צריכה את זה מאוד לפי הסערה ההורמונלית שאני שומעת שאת נמצאת בה

, היא גם עושה טוב לגוף ומאפשרת לגוף להיזכר איך לרכב לבד על האופניים. ע"פ הרופא שאיתו נפגשנו בסוף הטיפול, פגישת "ליקוק הפצעים", הגוף לא יגיב טוב כמו לאחר ניקוי של חודש. אז תעשי חושבים, תעשי את מאזן הגופנפש שלך, ולכי על מה שליבך אומר לך. ולגבי הרופא, אני מבינה את אי הנעימות, אבל לפני ההחלטה על שינוי הרופא או לא, קבלי החלטה על הטיפול בחודש בהבא- כן או לא. הוא סה"כ לא אמר לא, רק הציע- הצעה נבונה ונכונה לדעתי. שיהיה בהצלחה, מרב

 

[רוני@30]

סבתא שלי קוראת לי רונצ´יק

ולא נראה לי שהיית רוצה להיות נכדה של סבתא שלי....

חודש חופש נראה מאוד מאיים ומיותר לפני שהוא מתחיל, אבל במהלכו הוא מתגלה כזמן איכות אמיתי - בלי לזכור ולתזמן את התרופות, בלי לרוץ לקופ"ח מוקדם בבוקר למעקב, בלי להיות במתח מתמיד אם הכל מתקדם כיאות ומה יהיה בסוף ואפילו בלי ההוצאה הכספית הכבדה על הזריקות. חיים רגילים. כמו פעם. את עוד זוכרת את זה?? מומלץ ביותר למען הנפש המותשת ! (כנראה שגם לגוף, אבל את זה אני פחות "רואה"). בהצלחה, רוני (ונו טוב, גם מסבתא שלי)