צריכה עצה דחוף

yossi123

New member
צריכה עצה דחוף

היום ביתי חזרה מהגן וספרה שילד הכה אותה גם מקדימה וגם מאחור. המטפלת שלנו שהביאה אותה אמרה שהיא היתה מאוד עצובה מכך, והיום בגינה הבנתי שיש עוד כמה אמהות ששמעו על כך. למעשה כל יום כמעט יש סיפורים על אלימות, אתמול לא נתנו לה להתגלש, אחד הילדים חסם לה את הדרך וכד'. היא בכלל בכלל לא אסרטיבית ( כמוני..) בשיחה שלנו עם הגננת היא מודה שיש בעיות עם מספר ילדים אלימים בגן, אבל לדעתי היא לא כל כך יודעת איך להתמודד איתם. מאידך, המטפלת בגן אומרת שאין לילדה שום בעיה והיא מסתדרת מצויין, והמפקחת שיצא לי לשוחח עימה אמרה שמתצפית בגן נראה שהאסטרטגיה של ביתי היא להתרחק מהבלאגן. אבל, נראה שהוא לא תמיד מתרחק ממנה. היא לרוב מעבירה ולא לוקחת את זה כל כך קשה וגישת בעלי להניח לה להתמודד ועם זאת... אני מתלבטת אם להתקשר הערב לגננת לשוחח עימה על כך ולבקש עידכון. מה דעתכם? איזו החיניות אני צריכה לתת לילדה - אין לה מודל בבית של כוחניות ולכן לדעתי היא לא מיישמת. היא לא יודעת לאיים ולא להכות.
 

לאה_מ

New member
הבעיה של בתך היא לא שאין לה מודל

של כוחניות בבית. הבעיה היא, שהגננת שלה לא מתמודדת בצורה יעילה (או לא מתמודדת בכלל) עם בעיות אלימות בגן. גם אם בתך יודעת להסתדר ולהתרחק ממוקדי אלימות, אני בטוחה שקשה לה להיות בסביבה אלימה. אני חושבת שזו לא בעיה רק של הבת שלך. זו בעיה של כל ילדי הגן, והגננת לא יכולה לפטור את עצמה בתשובה שיש בעיות עם מספר ילדים, אם היא לא יודעת לספק פתרונות יעילים. אני מציעה שתנסי לדבר עם עוד הורים, תתארגנו יחד לשיחה עם הגננת, בואו אליה בגישה חיובית, של פתרון בעיות, לא בגישה מתקיפה או מאשימה, אבל זכותכם לדרוש שמקרי האלימות בגן יטופלו. אני מבינה שהמדובר בגן עירוני. אם כך יש גם מפקחת, גם פסיכולוגית שמלווה את הגן, ובקיצור - לגננת יש עם מי להתייעץ במקרה של בעיות שהיא מתקשה בפתרונן, אבל מחובתה כלפי הילדים לספק פתרון הולם.
 

yossi123

New member
תודה על התגובה המהירה

היתה לנו שיחה חצי שנתית עם הגננת, ןדיברנו איתה על כך מאוד יפה. היא מודעת אבל לדעתי זה הרבה עניין של סגנון ואופי. כעובדת מערכת החינוך, ברור לי שישנם מורות שמשרות רוגע ומונעות אלימות במבט עיניים ויש כאלו שכל הענשים והדרכים הכי יצירתיות לא פותרות דבר והיא כזו. המפקחת שהיא גם קולגה מאוד מודעת לעניין. אני ביקשתי גם ליצור קשר עם פסיכולוגית של הגן בגלל החשש שלי שלילדה יש איזשהו קושי חברתי או אחר שאולי אני צריכה שמשהו מקצועי יאמר לי מה לעשות. הגננת לא מרשה שיציצו לגן. היא אוטמת את החלונות, מכסה בוילונות, לא נותנת להורים להכנס דקה לפני הסיום וכד'. המפקחת היציעה לי שהיא תבדוק עם הגננת אפשרות להסריט במסרטת וידאו קטעים מהוואי הגן ( אמרתי שאין לי בעיה להביא את המצלמה שלי) אבל בינתיים לא נראה שמשהו זז. אני כל הזמן חושבת מה אני יכולה לעשות כדי לעזור ולשפר לביתי את מצב הרוח ולעזור לה לשרוד , אבל כמו שכתבת זה צריך להיות אינטרס של כל ילדי הגן. העניין הוא שהילדים הטרוריסטים הם גם ילדים של הורים טרוריסטים. והגננת לדעתי מאוד חוששת לטפל בהם טיפול שורש ( ולדעתי גם לא יודעת) לרוב היא פשוט משתמשת באיומים והרחקות ( את זה אני שומעת מהילדה שלי: הילד הזה ישב כאן כי הוא.., זה לא קיבל חותמת כי הוא ...היום זה הרביץ להוא ולכן ...וכו' ) אחד האבות " מהועד" אמר משפט שזעזע אותי בתחילת שנה והיום אני לומדת לקבל..: שהיתרון הגדול הוא שזו גננת רק לשנה אחת. בשנה הבאה היא עוברת לגןץ אחר ... ובכל זאת. איזו עוד דרך יש לי? ברור לי שחיבור להורים אחרים חשוב , אבל הגננת לא מסוגלת לראות את זה שהמטרה היא להעצים אותה, היא רואה זאת כאיום. מה לעשות? להתקשר הערב לגננת?
 

לאה_מ

New member
אני לא בטוחה עד כמה שיחה שלכם עם

הגננת יכולה להוות פתרון אופרטיבי במקרה הזה. הרי כבר דיברתם איתה, והתחושה שעולה מהודעתך היא שהגננת לא יודעת איך לפעול, שהיא חסרת אונים. אני מציעה לך לפעול בשני מישורים - ראשית, במישור ההעצמה של בתך - לשוחח איתה על המצב בגן, לראות איך אפשר לסייע לה להתמודד בדרך שטובה עבורה (שוב, אם מה שהכי מתאים לה הוא להתרחק, אולי לעודד אותה שזה פתרון טוב, לנסות למפות איתה את הילדים שנעים לה לשחק איתם, לנסות לשוחח איתה על סיטואציות בגן שהיא מרגישה שעדיף לה להתרחק מהן, איך לזהות סיטואציות כאלה בשלב מוקדם ככל האפשר, וכו'). שנית, במישור הפיקוח על הגן - החלפת הגננת או לפחות מתן הדרכה ופיקוח צמודים מאד על הפעילות שלה - נראים לי חיוניים בהחלט. ובשולי הדברים, אני מציעה לך לקרוא את המאמר המעניין של גדעון לוין "עצמאות ואלימות", שמציע זוית התבוננות שונה על הדברים - אולי אפשר להציע למפקחת לעבוד עם הגננת גם בכיוון הזה.
 

yossi123

New member
חן חן לאה,

שיחה עם הגננת,אכן כמו שכתבת בהתחלה, לא היתה אופרטיבית. האמת שהיום ניסיתי בעצת חברתי כמה כלים שמאפשרות לביתי לבחור מה היא רוצה לעשות עם התקריות האלימות - והתנסנו המצב אמת כשהבת של חברתי חטפה לה צעצוע/ דחפה וכד'. והיא אכן בחרה מה היא מעדיפה לעשות עם העניין וזה הפסיק את הבכי ונראה לי שנתן לה כוח. מקווה שאצליח בכך גם בהמשך. לגבי החלפת גננת ועבודה מול פיקוח צמוד , זה בסה"כ קורה והיא מאוד משתדלת. ברור לי שהתסכול שלי הוא כי אני לא כל כך יודעת מה לעשות ואיך להנחות אותה. אבל אנסה להתקדם...
 

יעל11כהן

New member
חוג ג'ודו...

אמנם אין לי נסיון עם קטנים בגן (הגדולה שלי רק בת שנתיים ועדיין בבית) - אבל הבכורה של גיסתי היתה ילדונת עדינה שאמנם היו לה חברות שלה - אבל היא לא ידעה להתמודד במקרה של אלימות כלפיה. אפילו כשאחיה, הצעיר ממנה בשנתיים, היה בועט לעברה או דוחף - היא היתה פורצת בצרחות ורצה לבקש את עזרת הוריה. בסוף גיסתי רשמה אותה לחוג ג'ודו. שנתיים היא היתה בחוג ומאד נהנתה. חזרה הביתה עייפה ומזיעה. שמעה לפעמים תהיות מבנות גנה על כך ש"ג'ודו זה לבנים" (הן עצמן היו בחוג בלט). אבל הילדה השתנתה פלאים. הרבה יותר נמרצת, בטוחה בעצמה, יודעת לעצור מכה שמכוונת אליה ועוד. אחרי שנתיים היא מיצתה את העניין - ועכשיו היא בחוג לבלט...
 
למעלה