צריכה עידוד....

צריכה עידוד....

הי כולם! עד היום לא הייתי כ"כ פעילה כאן ולא ממש סיפרתי על עצמי. אבל עכשיו נראה לי שזה המקום המתאים ביותר. אז ככה, אני מגיעה ממשפחה חרדית, מאד, אמנם כל הזמן הייתי יותר "מודרנית" מהם אך הם אף פעם לא ידעו בדיוק עד כמה... את התהליך של ה"התחלנות"(כך מגדירים את זה??) עשיתי בעיקר בשנה האחרונה, למרות שהקרקע הוכנה כל הזמן. אז היום אני חילונית לכל דבר. אבל יש רק בעיה אחת, קטנה, המשפחה שלי לא יודעים על זה! כאמור אני חיה בנפרד כבר כמה שנים, וכשמגיעה אליהם משתדלת לכבד אותם בלבוש. עד כמה שידוע לי אין להם שום מושג על סגנון החיים שלי, הם אולי מנחשים, אולי שמעו שמועות אבל אף פעם לא דובר על זה. התגובות שאני עדיין שומעת מהם, הם "את שמה פיאה לחתונה"??? שתבינו באיזה בוץ אני נמצאת... מצד שני אני לא רואה את הטעם לספר כי לא יצא לי כלום מזה וודאי שלא להם, ואני מתארת לעצמי שביום מן הימים הם יידעו. יצא לי קצת ארוך, ומקווה שמובן, אשמח לתגובות מעודדות ובבקשה אל תשפטו אותי.
 
חלילה מלשפוט אני משער שדווקא כאן

מקום שאחרים ואחרות עברו בדיוק ! את אותו סיפור - לא תשפטי. אני מבין את מצוקתך לגמרי ואני חושב שעם כל הכיף ב"להטהר" על ידי החשיפה, ו"לגמור את זה בפעם אחת", אין למהר איתה. ברור שהמצב הזה של מצגת השווא שאת מציגה גוזלת ממך אנרגיות ולא נותנת לך להשתחרר, אך זכרי - חשיפה היא פעולה של אל-חזור. שיקלי היטב את יתרונותיה כנגד חסרונותיה. לא יודע מה מצבך האישי (ילדים וכו') ומה מצבך הכלכלי ומה תהיה תגובת המשפחה אם יוודע להם ברחל ביתם הקטנה שאמנם חילונית הינך (בדרך כלל, אגב, "משפחות" חושדות בדבר ובחיישנים בלתי נראים מסוגלות לעלות עליו, רק שמסיבות ברורות הן מעדיפות לא לראות זאת ולהשלות את עצמן) - את מטיבה מן הסתם לדעת את התשובות על כך. עידוד, למצער אמפטיה, תמיד תוכלי למצוא כאן. ערב נפלא לך.
 

naf86

New member
אני די באותו מצב

אני משער שההורים שלי יודעים פחות או יותר, אבל אף פעם לא דיברתי איתם על זה. מצד אחד אני לא מרגיש מוכן להגיד את זה, מצד שני נמאס לי לחיות בשקר ולפחד להיתפס בלי כיפה על הראש כל פעם שאני הולך לאזור שאולי מישהו מכיר אותי. אני באה ממשפחה דתית לאומית כך שאני בטוח בא ממצב יותר טוב מאנשים פה. אותי לא ינדו או ישבו עלי שבעה. אמא חופשיה - השאלה היא באיזה דרך את רוצה שהם ידעו. אנו חיים במדינה קטנה, ובסופו של דבר משיהו שאת מכירה יראה אותך. אני מסכים עם מרכוס אורליוס שזה נקודת אל חזור(משהו שאני מפחד להגיע אליו). תתכנני את צעדייך, וכך יהיה הכי קצת נזק. משפחהוחברים היא דבר חשוב, ואף פעם לא ממולץ ללשרוף גשרים. מההיכרות המועטה שיש לי עם הפורום הנפלא הזה אני רואה שיש אנשים שעברו את זה ויכולים לעזור לך יותר ממני. לפי דעתי לכל בן אדם יש את החופש לעשות מה שהוא רוצה, להאמין במה שהוא רוצה(או במקרה שלי, לא להאמין במה שאני לא רוצה), לחיות איך שהוא חושב לנכון.
 

Epignosis

New member
naf86

אהבתי את הציטוט בכרטיס שלך: כשאנשים קטנים נטילים צל גדול סימן שהשמש שוקעת. וכיוון שאתה חובב ציטוטים, הנה שניים של אותו הכותב (לין יוטאנג): 1. החיים שלנו אינם בחיק האלים, אלא בחיק הטבחים.. 2. מטייל טוב, לא יודע לאן הוא נוסע. מטייל מושלם, לא יודע מאיפה הוא בא.. אני ממש ממש ממש מקווה שזה לא יהפוך חלילה לשרשור ציטוטים!
 
היי

אנ אתייחס רק למשפט אחד שלך: "מצד שני אני לא רואה את הטעם לספר כי לא יצא לי כלום מזה וודאי שלא להם" ואני שואל, אבל מה ייצא לך מזה? ייצא לך חופש, ייצא לך שלמות אישית, ייצא לך נינוחות. למה הם יותר חשובים ממך? עושים את זה לאט לאט (ליידע את המשפחה), אבל עושים את זה, אין ברירה. וההקלה שיש אחרי שעושים את זה נכון, שווה את זה.
 

קופיפלה

New member
גם אני הייתי ועדין די במצב זה

הם רק יודעים שאני לא לומד הם יודעים שאני מסתובב נתתי להם להבין שהדת לא בדיוק מענינת אותי אבל הם לא יודעים שאין קשר לדת
 

barr1969

New member
גם אני לא קראתי להם לשיחת פלסטר

יש כאלו שבעד לחתוך עניינים. אחרי כמה רמיזות, מיידעים את המשפחה בהחלטה שלהם, גם במחיר של ניתוק. לדעתי תהליך איטי, שבו את מכבדת את הערכים שלהם, מתלבשת לפי הקודים שלהם, מברכת על כוס מים שאת שותה בביתם, הוא הנכון. הדרמה של: תקשיבו אני לא דתיה, מיותר בעיני. שמועות עוברות הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת, ונשמות טובות שניזונות מרכילות יש בכל מקום. ביום מן הימים הם יידעו, אולי אפילו עכשיו הם יודעים. כל עוד הם לא נלחמים בך, בחרי בהם. וכשאת אצלם או איתם, נהגי כמותם. קצת אי נוחות אבל שווה את השקט והערכה ההדדית.
 
זה בדיוק מה שאני עושה

ובניגוד לאחרים אני גם לא מפחדת שיראו אותי אנשים מוכרים (קצת לא נעים זה הכל...) אבל לפעמים זה נורא מציק שאני אף פעם לא אוכל ליהיות פתוחה איתם לגמרי ואני מפחדת לאבד את הקשר איתם למרות שמוכנה לקחת את הסיכון. בואו נאמר שזה לא דבר שאני מתמודדת איתו כל יום אבל כשאני צריכה להגיע לאיזור דתי ולחשוב מה ללבוש זה מדגדג קצת...
 

Le Fay

New member
הם עוזרים לך לפעמים עם הילדים?

אם כן - הניחי להם לגלות בהדרגה (גם ככה בוודאי די קשה לך).
 
זה אחד הדברים הכי חשובים

הם עוזרים לי מאד עם הילד, אני לא רוצה לחשוב מה הייתי עושה בלי זה. מן הסתם הייתי מוציאה את כל המשכורת על בייבי סיטר.
 

Le Fay

New member
תיארתי לי ששרוול ארוך יותר זול

(במיוחד אם כבר יש לך בארון). זו גם רמת בטחון שונה, ובמשפחה לפעמים אפשר להיעזר גם בהתראה קצרה ובמקרים מורכבים יותר. למשל כשצריך לצאת מהבית ליממה או יותר. בשורה התחתונה, סיוע של משפחה (שאת סומכת עליה) בטיפול בילד מגדיל את הניידות ואת יכולת ההשתכרות שלך ומפנה לך משאבים נפשיים להתמודד עם מטלות נוספות. זה הרבה להפסיד.
 
קבלי עידוד

יום יובא, ותצאי מזה. תחיי לבד, תמצאי חברים חדשים. אולי היום עוד רחוק, אבל מספיק שיום אחד זה יקרה. יהיה טוב
 
למעלה