רומנטיקנית יפה
New member
צריכה עזרתכם
הכרתי את בעלי לפני 4 שנים, שנינו היינו גרושים+ילד מנישואין לא מוצלחים. הבן שלו בן 11 היום ושלי בן 8. מה לומר? הכל התחיל יפה, הסתדרנו והוא העריץ אותי (הבן שלו, כמובן)...אבל מאז שהחלטנו שאנו נישאים, הוא התהפך. ניהלנו המון שיחות, יחד ולחוד, עם הילדים, איתו לבד, עם בני ואיתו בלי הבעל וכו', ועד היום, המצב רק מחמיר. הוא לא מוכן לקבל את זה שנישאנו, ומאשים אותי תמיד בגניבת האבא שלו, בזה שאני רעה והוא לא מוכן להישאר איתי ללא אביו, הוא גם דורש ומחזיק בדעה שמתישהו אביו ואימו יחזרו להיות יחד, ועושה הכל(אני כבר מפרטת), כדי שאביו יאבד את האמון שלו בי, ייאבד את אהבתו אלי, ויחשוב שאני רעה, תככנית ואיומה. הוא אומר תמיד שהבית בו אנו גרים שייך לו, כי אבא שלו קנה אותו ורשם אותו על שמו בלבד. הוא אמנם גר עם אימו בקיבוץ קרוב ליישוטב שלנו, אבל בכל פעם שמגיע הביתה, הוא נותן לאביו להרגיש שאני לא מקבלת אותו. אני מאוד משתדלת, (כמובן שעכשיו זה הכי קשה, כי ההתנגדות שלו בולטת לעין), לחבק ולנשק אותו מידי פעם, משתדלת לא לדבר איתו יותר מידי כדי שלא יגיד שחקרתי אותו או שהצקתי לו (ככה הוא טוען המון), משתדלת לא לגעור בו על קלקול או שבירת דברים, על הרצון שלו לשלוט במחשב, בסוני פלייסטיישן ובאיזור הטלויזיה שנמצאים בחדרו של בני, הוא מתאמץ להשפיל את בני תמיד, שהוא "דביל", מלשן, פחדן, לא מתנגד לי ומתנהג כמו תינוק, טוען שבימים שהוא נמצא אצלנו, רק הוא "שולט בכל" כי זה "הבית שלו ולא שלנו.....וכל מיני דברים כאלה. בעלי שומר שבת, והוא מתנגד לכך שיילך לבית הכנסת, ועושה קונצים בכל פעם שאנו מנסים לעשות קידוש, הוא בורח מהבית על כל הערה שלי או כל ביטוי ממני שלא מוצא חן בעיניו, מקלל ואומר לי ש"מי את בכלל שתגידי לי איך להתנהג" , "אני אראה לך ואספר לאבא שלי"....וכל מיני התבטאויות כאלה. השבת האחרונה, היה מקרה ששבר את גב הגמל, והחלטתי שאני לא רוצה לחיות יותר בקרבתם של בעלי ובנו, מפני השהעניין נראה חסר תכלית: ביקשתי משני הילדים, לא להוריד תוכנות "איי סי קיו" ו"אימיול" מפני שגרמו לוירוסים במחשב, או שהם דיברו לא יפה עם חברים, ולמרות שהערתי לו על כך, הוא התעלם מדבריי, נכנס לחדר, ובעודי בסלון עם הבן התינוק, הוא ניסה לשכנע את בני, להוריד את התוכנות לרבות בקשותיי. הוא אמר לו: הנה בוא תוריד ולא נגלה. כשהתקרבתי לחדרם, שמתי לב שהם מתעסקים במחשב בשקט רב, וניגשתי לראות שהכל בסדר (בכל זאת, הם רעשנים ונדהמתי מהשקט), וראיתי שהוא מנתק את המחשב ומנסה להסתיר מה שהוא עושה. שאלתי באסרטיביות למה הוא עשה את זה ואמרתי שנפגעתי שהוא ממרה את פי ועושה משהו שאני לא מרשה. הוא התחיל לצעוק ולקלל ואמר שאני סתם מגעילה ושהוא יראה לי מה זה. ברח החוצה וישב בחוץ לחכות לבעלי שיחזור מביהכ"נס. זה מה שקורה בכל יום שישי שהוא מגיע. על כל פיפס שלי, הוא מחליט "להראות לי מה זה" והוא בורח החוצה ומתסיס את אביו. רוב הזמן אני מנסה לייפות את העניין עם אביו ולא תמיד מגלה לו על התנהגותו האלימה של בנו, ועל המניפולציות שהוא עושה, וגם השבת נהגתי כך, ופחדתי ששוב יריב איתי. הפעם הוא תמך בי, כי בנו הקדים אותי וסיפר שקילל כי "הרגזתי אותו". אני כבר לא יודעת מה לעשות מצד אחד, אני מנסה להזדהות עם הרגשתו, אבל קשה לי כל הזמן לוותר. מצד שני, בני בן ה-8, מתחיל להיכנס לתיסכולים ולדיכאון וכבר לא רוצה לגור באותו הבית בטענה ש"נמאס לו שזה לא הבית שלו ושתמיד מונעים ממנו להרגיש שייך כי לבן של בעלי יש קפריזות כאלה ואחרות. מצד אחר, גם אני רוצה שיאהבו אותי, גם בלי הצורך להתנצל על כל מילה שלי וכל הערה. גם שאני לא מעירה ולא מדברת בכלל, הוא מוצא סיבה להעליל דברים וזה קשה. אני חייבת לציין, שאימו של הילד, חיה בזוגיות (ללא נישואין שניים) עם גבר אחר, הביאה איתו ילד נוסף, ולאחרונה הם נפרדו. עכשיו הילד "בטוח" שההורים יחזרו אם ידאג שאני "לא אגור יותר עם אבא שלו". הוא חושב כך, כי הוא ילד.........לא רוצה להכניס מחשבות רעות שאימו מאביסה את מוחו התמים ברגשות כאלה ואחרות, לא רוצה להיכנס לזה בכלל). מה עושים? אין לי עם מי לדבר וכל שיחה בנושא עם בעלי, נגמרת בצעקות ומריבות.
הכרתי את בעלי לפני 4 שנים, שנינו היינו גרושים+ילד מנישואין לא מוצלחים. הבן שלו בן 11 היום ושלי בן 8. מה לומר? הכל התחיל יפה, הסתדרנו והוא העריץ אותי (הבן שלו, כמובן)...אבל מאז שהחלטנו שאנו נישאים, הוא התהפך. ניהלנו המון שיחות, יחד ולחוד, עם הילדים, איתו לבד, עם בני ואיתו בלי הבעל וכו', ועד היום, המצב רק מחמיר. הוא לא מוכן לקבל את זה שנישאנו, ומאשים אותי תמיד בגניבת האבא שלו, בזה שאני רעה והוא לא מוכן להישאר איתי ללא אביו, הוא גם דורש ומחזיק בדעה שמתישהו אביו ואימו יחזרו להיות יחד, ועושה הכל(אני כבר מפרטת), כדי שאביו יאבד את האמון שלו בי, ייאבד את אהבתו אלי, ויחשוב שאני רעה, תככנית ואיומה. הוא אומר תמיד שהבית בו אנו גרים שייך לו, כי אבא שלו קנה אותו ורשם אותו על שמו בלבד. הוא אמנם גר עם אימו בקיבוץ קרוב ליישוטב שלנו, אבל בכל פעם שמגיע הביתה, הוא נותן לאביו להרגיש שאני לא מקבלת אותו. אני מאוד משתדלת, (כמובן שעכשיו זה הכי קשה, כי ההתנגדות שלו בולטת לעין), לחבק ולנשק אותו מידי פעם, משתדלת לא לדבר איתו יותר מידי כדי שלא יגיד שחקרתי אותו או שהצקתי לו (ככה הוא טוען המון), משתדלת לא לגעור בו על קלקול או שבירת דברים, על הרצון שלו לשלוט במחשב, בסוני פלייסטיישן ובאיזור הטלויזיה שנמצאים בחדרו של בני, הוא מתאמץ להשפיל את בני תמיד, שהוא "דביל", מלשן, פחדן, לא מתנגד לי ומתנהג כמו תינוק, טוען שבימים שהוא נמצא אצלנו, רק הוא "שולט בכל" כי זה "הבית שלו ולא שלנו.....וכל מיני דברים כאלה. בעלי שומר שבת, והוא מתנגד לכך שיילך לבית הכנסת, ועושה קונצים בכל פעם שאנו מנסים לעשות קידוש, הוא בורח מהבית על כל הערה שלי או כל ביטוי ממני שלא מוצא חן בעיניו, מקלל ואומר לי ש"מי את בכלל שתגידי לי איך להתנהג" , "אני אראה לך ואספר לאבא שלי"....וכל מיני התבטאויות כאלה. השבת האחרונה, היה מקרה ששבר את גב הגמל, והחלטתי שאני לא רוצה לחיות יותר בקרבתם של בעלי ובנו, מפני השהעניין נראה חסר תכלית: ביקשתי משני הילדים, לא להוריד תוכנות "איי סי קיו" ו"אימיול" מפני שגרמו לוירוסים במחשב, או שהם דיברו לא יפה עם חברים, ולמרות שהערתי לו על כך, הוא התעלם מדבריי, נכנס לחדר, ובעודי בסלון עם הבן התינוק, הוא ניסה לשכנע את בני, להוריד את התוכנות לרבות בקשותיי. הוא אמר לו: הנה בוא תוריד ולא נגלה. כשהתקרבתי לחדרם, שמתי לב שהם מתעסקים במחשב בשקט רב, וניגשתי לראות שהכל בסדר (בכל זאת, הם רעשנים ונדהמתי מהשקט), וראיתי שהוא מנתק את המחשב ומנסה להסתיר מה שהוא עושה. שאלתי באסרטיביות למה הוא עשה את זה ואמרתי שנפגעתי שהוא ממרה את פי ועושה משהו שאני לא מרשה. הוא התחיל לצעוק ולקלל ואמר שאני סתם מגעילה ושהוא יראה לי מה זה. ברח החוצה וישב בחוץ לחכות לבעלי שיחזור מביהכ"נס. זה מה שקורה בכל יום שישי שהוא מגיע. על כל פיפס שלי, הוא מחליט "להראות לי מה זה" והוא בורח החוצה ומתסיס את אביו. רוב הזמן אני מנסה לייפות את העניין עם אביו ולא תמיד מגלה לו על התנהגותו האלימה של בנו, ועל המניפולציות שהוא עושה, וגם השבת נהגתי כך, ופחדתי ששוב יריב איתי. הפעם הוא תמך בי, כי בנו הקדים אותי וסיפר שקילל כי "הרגזתי אותו". אני כבר לא יודעת מה לעשות מצד אחד, אני מנסה להזדהות עם הרגשתו, אבל קשה לי כל הזמן לוותר. מצד שני, בני בן ה-8, מתחיל להיכנס לתיסכולים ולדיכאון וכבר לא רוצה לגור באותו הבית בטענה ש"נמאס לו שזה לא הבית שלו ושתמיד מונעים ממנו להרגיש שייך כי לבן של בעלי יש קפריזות כאלה ואחרות. מצד אחר, גם אני רוצה שיאהבו אותי, גם בלי הצורך להתנצל על כל מילה שלי וכל הערה. גם שאני לא מעירה ולא מדברת בכלל, הוא מוצא סיבה להעליל דברים וזה קשה. אני חייבת לציין, שאימו של הילד, חיה בזוגיות (ללא נישואין שניים) עם גבר אחר, הביאה איתו ילד נוסף, ולאחרונה הם נפרדו. עכשיו הילד "בטוח" שההורים יחזרו אם ידאג שאני "לא אגור יותר עם אבא שלו". הוא חושב כך, כי הוא ילד.........לא רוצה להכניס מחשבות רעות שאימו מאביסה את מוחו התמים ברגשות כאלה ואחרות, לא רוצה להיכנס לזה בכלל). מה עושים? אין לי עם מי לדבר וכל שיחה בנושא עם בעלי, נגמרת בצעקות ומריבות.
