צריכה עזרה..

dorit124

New member
צריכה עזרה..

אני אנסה לספר בקיצור, אני ובעלי מכירים 4.5 שנים, מתוכם גרים יחד מעל 4 שנים יחד, נשואים שנה וארבעה חודשים, יש לנו ילדה בת 3 חודשים, מאז החתונה הכל הדרדר, אין ביננו אמון הוא שקרן פטולוגי, אין תקשורת מדברים רק על עינייני הילדה וזהו, אין כבוד אני מוצאת את עצמי מקללת אותו ומתייחסת אליו בזלזול בגלל שהוא לא מתייחס אליי ומעדיף אנשים זרים על פני המשפחה, ולא היה מגע פיזי ביננו מאז שנכנסתי להריון ועד היום, הוא עובד אבל לא אני ולא הבת שלנו רואות מיזה כלום. הבן אדם דואג ואוהב רק את עצמו ואני חושבת ברצינות להתגרש כדי שהילדה לא תצטרך לסבול בעתיד את הריבים. יש לנו בית שקנינו יחד בזמנו, אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אתם יכולים לתת לי דחיפה ולהסביר לי איך מתגרשים ומה לעשות?
 
המישתנים בתהליכי קבלת ההחלטות

לפי דבריך, ורק עליהם אני נשען, את נמצאת בתקופת משבר קמאית, לאמור המישתנים שעליהם את מצביעה הם אלמנטים ראשוניים בהכרת התקיימותו של משבר. מאחר שכך, אין כאן בעיה מהותית, שכלתנית או אמוציונאלית, שורשית, אלא הכרה ראשונית כי ישנה בעיה, אשר את מצביעה על אחת מפיתרונותיה- פרידה. בתחושתי, בפורום שכזה, כאן, לא תקבלי תשובות מספקות, בטווח הזמן המיידי, אני מעריך כי פגישה עם גורמים מיומנים,מקצועיים, ולא עם "בעלי ניסיון" היא היא הדרך הנכונה לגבי הדברים שאת מציגה. אסכם זאת כך- ארבע וחצי שנים זה מעט מאוד זמן כדי להגיע למצב שלכם, ולהיות בתחושה שאת חיה בה. מחד גיסא הפיתוי השכלתני מושך לטיעון - כי אם אלו התחושות לאחר פרק זמן כה קצר המשמעות שיש כאן משהו עמוק,שורשי ושאינו ניתן לגישור. מאידך גיסא- כאשר גם מערבים את האמוציות עם השכלתנות, הרי המשיכה היא לטיעון - אם לאחר פרק זמן שכזה אלו התחושות, המשמעות שהיה כאן בילבול בתהליכי התעצבות ה"ביחד", ועל כן אפשר שמדובר כאן בתופעה זמנית כאשר מביטים על מרחבי זמן ארוכים יותר. הצעתי היא זו- מהרי ככל שרק תוכלי אל בעלי מקצוע בתחום הסוציולוגי-פסיכולוגי, והימנעי ככל האפשר בשלבים אלו מהתייעצויות עם "בעלי ניסיון" , והפורום כאן הוא בבחינת "בעלי ניסיון", הסיבה הפשוטה היא זו- בעלי ניסיון אינם ממוקדים, הנושא הזה רחב ואינו ממוקד, ואת יכולה להיקלע לבליל של דיעות ומחשבות אשר רק יעמיקו את הבילבולים. מכל לב בהצלחה
 
הרקע והעובדות אינם ברורים

הודעתך אכן מנוסחת בקיצור רב. מהמעט שאני מבין חלה התדרדרות לאחר החתונה (או לאחר התחלת ההריון), התדרדרות שהתעצמה בתקופה של שלושת החודשים מאז נולדה הילדה. לא ברור מדוע את קוראת לבעלך שקרן פתולוגי או חושבת שמעבודתו של בעלך את והילדה לא רואות כלום. כדאי שתתייחסי לציפיות שלך בעניין וליכולת לממש אותן. מכל מקום, אני מניח שאם את מקללת אותו ומתייחסת אליו בזלזול, אזי גוברת הנטיה שלו להתרחק ממך, לא לשתף אותך במחשבותיו או במעשיו (מה שיכול להוביל להרגשה שלך שהוא משקר אותך) ולהעדיף חברת אנשים אחרים ובני משפחת המוצא שלו, שם הוא מקבל יחס מפרגן יותר. לא הייתי מתיימר לתת לך דחיפה להתגרש. אם את אכן רוצה להתגרש תמצאי בעצמך את הכוחות ואת ההצדקה לעשות זאת עם כל החששות. יחד עם זאת כן אנסה לתת לך דחיפה לבדוק עם עצמך מה גרם להתדרדרות המהירה ביחסיכם. יתכן שהחתונה, שינוי הסטטוס, הרחבת מערכת היחסים למסגרת המשפחה המורחבת, השפעות פסיכולוגיות והורמונליות של ההריון ובמיוחד הלידה - יתכן שכל אלו היו בעלי השפעה על הרגשתך, על דפוסי התקשורת שלכם וכתוצאה על מערכת היחסים ביניכם. אני מאמין שאם תבדקי את כל אלו עם עצמך בכנות, תגיעי למסקנות שגם אם ידרשו ממך להתגבר על אלמנטים של אגו וגאווה עצמית, יאפשרו לך - אם תהיי כנה עם עצמך ואמיתית ברצונותייך - להכניס סדר בבלאגן ולקבל החלטה נכונה באמת עבורך, בין אם ההחלטה תהיה להתגרש ובין אם להודות בטעויות מסויימות ולשבת עם בעלך כדי לבנות מחדש מה שרק לפני כשנה היה סיפור אהבה. בכל מקרה יש לי אליך בקשה (אולי הצעה) אחת - תפסיקי לקלל ולזלזל. אז בעלך יהיה כנראה פתוח יותר להקשיב לך. בהצלחה.
 

dorit124

New member
תאמינו לי ...

שניסיתי כבר ה-כ-ל! אפילו הלכתי לייעוץ זוגי לבד כי לא הצלחתי לשכנע אותו לבוא איתי. לדבר איתו יפה בשקט ובשלווה לא הולך הוא לא מקשיב. ולגבי השקרן הפתולוגי כי פשוט תפסתי אותו על המון שקרים לגבי כסף בחורות וכו..
 

seeyou

New member
יש פורום מתאים לשאלתך

גרושים-גרושות http://www.mitgarshim.co.il/
 

s h o o s h a

New member
אישורים והיתרים

אתחיל דווקא מהסוף ואומר לך כי איש מבין חברי/באי הפורום לא יתן לך "דחיפה" ואם תחליטי לעשות מעשה תהיי את זו ש'תדחוף' בלבד. לבעיה שהעלית- מאז נישואיכם חלה התדרדרות ביחסים. האם את מסוגלת 'לשים אצבע' על ה'למה'? מה השתנה מאז שנישאתם לתקופה שלפני (והרי חייתם יחד כשלוש שנים יחד) אני מוצאת בהודעתך המון הטחת האשמות נגד בן זוגך בעוד אינך מספרת מה חלקך במריבות שנוצרות, למעט העובדה שאת מציינת קללות ויחס מזלזל. הועלו מספר סברות כי יתכן ומדובר בהרחבת התא המשפחתי, אולי שינויים הורמונליים. ואני חושבת (ותקני אותי אם אני טועה וסליחה אם אני בוטה) שאת מבקשת לעצמך הרבה מעבר ממה שבן זוגך מסוגל להעניק וזאת מבלי להעניק לו חזרה. את רוצה להיות מרכז עולמו, הילדה ואת אולם הוא-לא ממש במרכז, אולי איפשהו בצד. לטעמי, יש בהתנהגותך (על אף, שכאמור, אינך מדברת על עצמך) כדי להרחיק ממך את בן זוגך ולמצוא את מפלטו בין חברים אשר מקבלים ומכבדים אותו. כן, גם בעידן המודרני עדין קיים המושג כבוד וחשוב שיהיה בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט. הצעתי לך, פני לייעוץ אישי. נסי לברר עם עצמך מהיכן נובעת התנהגותך.
 
למעלה